כשהקבוצה שלך מסיימת את המחצית הראשונה עם 68 נקודות ב-55 אחוזים מהשדה, ועדיין מפגרת בסיומה ב-18 נקודות הפרש, ברור שמשהו מופרע לחלוטין התרחש. גולדן סטייט יכולה וצריכה לחוש חוסר שביעות רצון מהתצוגה ההגנתית שלה באותם מחצית היסטורית (בה ספגה 49 נקודות ברבע הראשון ו-86 בסך הכל), אבל האחראים העיקריים ל-24 הדקות המפלצתיות בהן חזינו לפנות בוקר (בין שישי לשבת) הם כמובן שחקני קליבלנד.
ממש לא ניתן לייחס את התצוגה ההתקפית יוצאת הדופן של הקאבלירס אך ורק ליום קליעה מוצלח במיוחד. היא התרחשה קודם כל בזכות הגישה של האלופים למשחק הרביעי בסדרה, ולכמה התאמות מקצועיות חכמות אותם ביצעו.
כנראה שהרצון של לברון וחבריו להימנע מסוויפ היה גדול בהרבה מזה של הווריירס לקבוע היסטוריה ולסיים פליאוף ללא הפסדים. שחקניו של טיירון לו שיחקו עם גאווה של אלופים והתנפלו על יריביהם מהשנייה הראשונה.
הגישה שלהם באה לידי ביטוי בפתיחה עם הליכה פעם אחר פעם לטבעת שעזרה להם להגיע לקו העונשין לא פחות מ-22 פעמים ברבע הראשון בלבד, ולאחר מכן, בעקבות ציפוף ההגנה של גולדן סטייט, גם ליצירת מבטים פתוחים לקלעים. כמו כן, היא התבטאה במשחק אגרסיבי משני צדי המגרש, עם דומיננטיות בריבאונד ההתקפה (ברוך הבא לסדרה טריסטן תומפסון), והגנה ששמה דגש גדול על שני כוכבי היריבה.
כמעט בכל פעם בה החלו דוראנט או קרי בפעולה התקפית הם זכו לשמירה כפולה, מה שחייב שחקנים כמו דריימונד גרין, איגודלה ופאצ'וליה להפוך למוציאים לפועל של ההתקפה. טקטיקה שאמנם לא מנעה מהווריירס להגיע שוב לסקור גבוה (בכל זאת, KDעדיין בסביבה), אבל בהחלט סייעה לקאבלירס לשלוט בקצב ולהוציא את סטף קרי מהמשחק.
תוסיפו גם אחוזי קליעה מטורפים מעבר לקשת, תרומה משמעותית של שחקני הצוות המסייע (בראשות ג'יי. אר סמית' שסיים עם חמש שלשות חשובות) וכמובן גם תצוגות אישיות יוצאות דופן של כוכבי הקבוצה הביתית, קיירי איירוינג ולברון ג'יימס.
מדויק מחוץ לקשת, קיירי (AFP)
איירוינג בערב בו הזריקות שלו מעבר לקשת צוללות פנימה באחוזים גבוהים (7 מ-12 כולל ארבע מחמש הראשונות), הופך לשחקן שפשוט אי אפשר לשמור עליו, ואילו ג'יימס, עם עוד טריפל-דאבל מרשים, הוכיח שוב שהוא כנראה שחקן הכדורסל בעל היכולות המגוונות ביותר בתולדות המשחק.
האלופים היו מעורבים הפעם, סוף כל סוף יש לומר, גם בכמה קרבות מילוליים, מאבקים פיזיים על סף הבלתי ספורטיביים ואפילו בכמה מהלכים מלוכלכים, או במילים אחרות – דברים שבלעדיהם לא מנצחים סדרת גמר בליגת ה-NBAאו בכל ליגה אחרת. השאלה אם הם לא התעוררו מאוחר מדי.
האופטימיים ביותר מבין אוהדי קליבלנד ישאבו בוודאי עידוד מהעובדה שגם בעונה שעברה טסה קבוצתם לאוקלנד ערב המשחק החמישי בסדרה כשהיא בפיגור 3:1, ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
ההבדל הגדול הוא שהפעם יעמדו לרשותו של סטיב קר, דריימונד גרין שהיה מורחק מאותו משחק אשתקד, וכמובן שגם קווין דוראנט הבלתי ניתן לעצירה.
גולדן סטייט נשארה הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות, כנראה כבר במשחק הבא אבל אם קליבלנד תמשיך להפגיז שלשות מצד אחד ולשלוח מרפקים מצד שני, אם סטף קרי ימשיך להיראות כמו שנראה הפעם או במשחקים המכריעים של הסדרה אשתקד, ואם דריימונד גרין ימשיך להתקשות לשלוט בעצביו, עוד יכול להיות מעניין מאוד גם באורקל ארינה.
מה דעתך על הכתבה?