עבר: בבוקרו של ה-13 ביוני 2012, בדיוק היום לפני חמש שנים, נראה היה כי קווין דוראנט נמצא במרחק נגיעה מהתואר הלא רשמי של שחקן הכדורסל הטוב בעולם. אוקלהומה סיטי שלו ניצחה ערב לפני כן במשחק הראשון של סדרת גמר ה-NBA את מיאמי היט של לברון ג'יימס ורבים ציפו שהפורוורד הסופר מוכשר יחד עם חבריו לטריו הצעיר והמפלצתי, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן, ישלוט בליגה עוד שנים לא מעטות. אבל מאז הכל השתבש.
מיאמי ניצחה בארבעת המשחקים הבאים וזכתה באליפות, הארדן נטש לטובת יוסטון, אוקלהומה לא הצליחה שוב לחזור אל סדרת הגמר ולא הצליחה להתמודד עם סאן אנטוניו וגולדן סטייט, ודוראנט עצמו נשאר אומנם סופרסטאר מוערך, אך מוערך פחות משני הכוכבים הגדולים של הליגה, ג'יימס וסטף קרי. המספרים שלו נשארו מרשימים, וכחבר בנבחרות ארה"ב לאליפויות עולם ואולימפיאדות תמיד הוליך את טבלת הקלעים, אך כפי שנהוג לומר בארצו של הדוד סם "It don't mean a thing if you don't win the ring".
לאחר מעברו המתוקשר לאוקלנד הקיץ, שהפך אותו בן לילה משחקן אהוב יחסית על ידי מרבית חובבי הכדורסל הניטרליים לנבל שבמו ידיו הורס את השוויוניות בליגה, נותרה לדוראנט רק אופציה אחת כדי להוריד את הקוף הענק מהגב, לשקם את מעמדו ולהתחיל לפלס את דרכו בחזרה לפסגה – לזכות באליפות, וזה בדיוק מה הוא עשה לפנות בוקר ועוד בצורה מעוררת התפעלות. מעבר לנתונים הסטטיסטים האדירים (36 נקודות ו-8 ריבאונדים בממוצע למשחק בסדרה), הרשימו מאוד הצורה בה השתלט הנער החדש בשכונה על הקבוצה שהייתה להזכירכם גדולה גם לפניו וכיצד תפקד ברגעי ההכרעה של הסדרה בשני צדי המגרש, בעיקר במשחקים מספר 3 ו-5. MVP ראוי מאין כמוהו.
דוראנט. אין ראוי ממנו לטבעת אליפות (AFP)
שחקן נוסף שהיה צריך להיפטר מקוף גדול משלו הוא סטף קרי, שסדרת הגמר החלשה שלו אשתקד ובעיקר יכולתו האיומה ברגעי ההכרעה של המשחק השביעי שלה הורידו מאוד ממעמדו כאחד מהגדולים באמת. גם במרבית דקות הסדרה הנוכחית לא הפגין קרי את הכדורסל המבריק והטוב ביותר שלו, בעיקר בכל הקשור ליכולת הקליעה הפנומנלית שלו מבחוץ, אך יכולתו להשיג נקודות הפעם גם בתוך הצבע, לאסוף כדורים חוזרים (ממוצע של יותר משמונה למשחק), למסור אסיסטים ובעיקר האופן מעורר הכבוד בו היה מוכן לזוז הצידה ולהעניק את הבכורה לדוראנט, הכל כדי לשוב ולזכות בטבעת, אלו בהחלט סיבות לשביעות רצון גם בגזרה שלו.
ומה לגבי המלך ג'יימס, ששוב איבד את תוארו? האם ההפסד החמישי שלו בסדרת גמר מבין השמונה אליהן העפיל מחסל סופית את הוויכוח מיהו הגדול בכל הזמנים, הוא או מייקל ג'ורדן? אוהדיו של לברון יציינו בוודאי את הממוצעים המדהימים (33.2 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים) שהעמיד גם בסדרה הנוכחית ואת העבודה שהצוות המסייע שלו חלש מזה שהיה ליריבו, אבל התמונה שתישאר בזיכרוני מהסדרה הנוכחית היא זו של אנדרה איגואדלה גונב את הכדור מבין ידיו בשניות הסיום של המשחק השלישי, בפעולה שלמעשה גמרה את הסדרה. ל-MJ זה לא היה קורה. הוא היה קולע ובמהלך הבא גם חוטף את הכדור מדוראנט. תשאלו את קארל מאלון ובריון ראסל. לברון ג'יימס הוא שחקן יוצא דופן, ענק שבענקים. אבל לעומת מייקל ג'ורדן, הוא קצת יותר אנושי.
ענק שבענקים, אבל ל-MJ זה לא היה קורה (AFP)
הווה: הפיצוי על המחסור החמור במתח ודרמות בפליאוף 2017 הגיע בדמות הצפייה בקבוצת ההתקפה הטובה בהיסטוריה, כזו שרק חבורת ה-"SHOWTIME" של מג'יק וחבריו יכולה לתת לה פייט רציני. שנה לאחר אובדן האליפות המפתיע אשתקד (שהגיע לאחר העונה הרגילה הטובה בכל הזמנים) התפנו הווריירס לשבירת שיאים בעיתוי הנכון וסיימו את הפלייאוף במאזן 1:16 ועם ממוצע קליעה של 121.6 נקודות למשחק בסדרת הגמר.
טועה מי שמייחס את הנתונים רק לחולשת היריבות, משום שהאלופה היוצאת מקליבלנד על שני הסופרסטארים האדירים שלה היא יריבה ראויה ביותר, ואפילו היא לא הצליחה לחלץ יותר ממשחק אחד מהחבורה של סטיב קר, גם זאת הודות ליום קליעה של פעם בחיים. טועה גם מי שטוען כי מדובר באליפות עם כוכבית שהושגה על ידי איסוף כוכבים ולא על ידי עבודה קשה. הווריירס הורכבו בהדרגה ובחוכמה, על ידי בחירות דראפט מוצלחות (קרי מהמקום השביעי, תומפסון מה-11 וגרין מהמקום ה-35), על ידי מינוי המאמן התאים ביותר לחבורה ובעזרת שימוש בניתוחי סקאוטינג מדעיים מתקדמים, כשצירופו של דוראנט היה כמובן מכריע ביותר (והפך את העסק ל"לא פייר"), אך בהחלט איננו חזות הכל.
קבוצת ההתקפה הטובה בהיסטוריה. הווריירס חוגגים אליפות (AFP)
מעבר לכישרון העצום שיש בקבוצה, מתאפיינת האלופה הטרייה גם בסגנון המשחק הקבוצתי שלה (נתון מאלף מלמד שבשניים ממשחקי סדרת הגמר הקפיצו לברון ואירווינג לבדם יותר פעמים מכל שחקני גולדן סטייט יחד) ובשמחת החיים המאפיינת את משחקה, כשהמאמן סטיב קר ראוי לקרדיט על אותם מאפיינים ייחודיים. אז מה יכול לעצור את הקבוצה הטובה והשמחה בעולם מלהפוך לשושלת ולאסוף לחיקה תארים נוספים בשנים הבאות? נראה שפחות בעיות מבחוץ (כלומר התעצמותן של היריבות) ויותר בעיות מבית. למנהלי הווריירס יהיה לא פשוט לשמור על כוכביהם שחלקם משחקים תחת חוזים נמוכים יחסית לכישוריהם, וחלקם אף עשוי לרצות לעבור למקום בו יוכלו להיות יותר מאשר עוזריהם הנאמנים של דוראנט וקרי. עד שזה יקרה נמשיך ליהנות מהצפייה בקבוצה המענגת של סטיב קר, שעושה טוב לאוהדיה ולחובבי הכדורסל האטרקטיבי, אך לא בטוח שעושה טוב לליגת ה-NBA.
קרי חוגג טבעת. לא בטוח שכולם ירצו להמשיך תחת חסותו (AFP)
עתיד: ליגת הכדורסל הטובה בעולם נמצאת על פרשת דרכים. אופציה אפשרית אחת היא היווצרותן של עוד כמה קבוצות בהן יתאגדו כוכבים גדולים בניסיון לזכות בטבעת במהירות ולתת פייט אמיתי לשתי הגדולות של הליגה שהשאירו העונה את השאר הרבה מאחוריהן, מה שיוביל לעונות בהן נחזה ב-5-6 קבוצות עם מאזן של 60 ניצחונות ומעלה, קבוצות רבות אחרות שבקושי מגיעות ל-20, פערי איכות הולכים וגדלים ומתח הולך וקטן.
האופציה השנייה היא שינוי כיוון שיבוצע על ידי קברניטי הליגה. כזה שיכפה תקרת שכר נוקשה יותר בדומה לזו הנהוגה בליגות ה-NFL -MLB למשל. השמועות כבר מדברות על מעברים אפשריים של כריס פול לסאן אנטוניו, פול ג'ורג לבוסטון ושל עוד כמה כוכבים למקומות בהם תתקצר דרכם אל הטבעת. נותר רק לקוות שהפליאוף הלא מספיק מותח ומעניין בו חזינו יגרום לאדם סילבר וצוותו לערוך כמה שינויים.
מה דעתך על הכתבה?