הידיעה על הצטרפותו של עומרי כספי לאלופת ה-NBA, גולדן סטייט ווריירס, לא השאירה גם את הציניקנים המושבעים ביותר אדישים. אחרי הכל, לא בכל יום חותם נציג שלנו (שכמו שאר "שגרירינו" הספורטיביים הוא לגמרי משלנו כשיש חדשות טובות, וקצת פחות בימים אחרים) בקבוצה הטובה בעולם בענף כלשהו, כשיש הטוענים שהיא אפילו מתמודדת לגיטימית על תואר הטובה בהיסטוריה, לפחות בכל הקשור לפן ההתקפי. למעשה זה קרה רק פעם אחת בעבר, עם הצטרפותו הסנסציונית של אבי כהן המנוח לליברפול הגדולה של סוף שנות ה-70. אחרי שלב ההתלהבות הראשונית ניתן בהחלט למצוא נימוקים בעד ונגד המהלך, אבל בשורה התחתונה מותר ואפילו צריך להתרגש.
משביתי השמחות שבמחוזותינו יכולים להעלות כמה טענות מאד מבוססות. בראשן הקביעה, עליה קשה מאד לחלוק, כי הסיבה המרכזית לרצונם של אנשי הווריירס לצרף את כספי לסגל הנוצץ שלהם, היא עלותו הנמוכה. לאחר חידוש חוזיהם של כמה מכוכבי הקבוצה (ביניהם סטף קרי שזכה לחוזה היקר בתולדות הליגה), נשאר מעט מאד כסף להנהלה עבור עיבוי הסגל, והסכמתו של הפורוורד הישראלי לחתום על החוזה המינימלי עבור שחקן עם הוותק שלו היא שהפכה אותו לאטרקטיבי במיוחד עבורה, יותר מאשר יכולותיו כל הפרקט.
שנית, העמדות בהן משחק כספי, עמדות הסמול והפאוור פורוורד (3-4) מאוכלסות בקבוצתו החדשה על ידי כמה מהשחקנים הטובים בליגה, חלקם חברים עתידיים בהיכל התהילה. כאשר בחמישייה הפותחת משחקים באותן עמדות דריימונד גרין וקווין דוראנט, שחקנים של 35 דקות ומעלה לערב שעל יכולותיהם מיותר להרחיב את הדיבור, ועל הספסל ממתינים שחקנים כמו אנדרה איגודלה הכל כך חשוב מבחינה הגנתית, שון ליבינגסטון (גארד גבוה שמוסט לעתים לעמדה 3) היעיל ודיויד ווסט, קשה לראות כיצד ישתלב בפאזל גם כספי, בעיקר במשחקים החשובים.
עומרי כספי. הצעה שאי אפשר לסרב לה
גם השתלבותו של שחקן חדש במכונה משומנת כמו זו שנבנתה באוקלנד בשנים האחרונות אינה אמורה להיות פשוטה, כשאנו זוכרים עד כמה התקשה הישראלי להשתלב בקבוצות שאינן סקרמנטו במהלך קריירת ה- NBA שלו. יש אפוא למקטרגים כמה נימוקים די משכנעים, אבל לא כאלה שיכולים באמת להרוס הפעם את ההתלהבות. קודם כל, משום שכספי מצטרף לקבוצה מצליחה מאוד וגם שמחה מאוד, ותמיד טוב יותר לנסות ולהחיות את הקריירה שמעט דעכה לאחרונה במקום שכזה.
כלי הנשק העיקרי של כספי, הקליעה מעבר לקשת, הוא בדיוק זה שאת השימוש בו הפכה קבוצתו החדשה לאומנות של ממש, כך שמבחינת סגנונו ההתקפי הוא אמור להרגיש בבית כבר ממשחקיו הראשונים במדים הלבנים-כחולים-צהובים. ובנוסף – שני שחקנים הצפויים לעזוב את הקבוצה הקיץ, מאט בארנס ואיאן קלארק, יפנו לא מעט דקות שאת חלקן יכול בהחלט לקבל כספי המשחק בעמדות די דומות. מאמנו החדש והמצוין, סטיב קר, הוא מאמן הנוהג להשתמש ברוטציה רחבה ולהעניק דקות משחק גם לשחקני קצה הספסל. דוראנט וחבריו, חלקם כבר לא צעירים ונוטים לפציעות, יזדקקו ללא מעט מנוחות במהלך משחקי העונה הרגילה (אותה יסיימו ככל הנראה שוב עם המאזן הטוב בליגה למרות אותן מנוחות), כך שבהזדמנויות להוכיח את יכולותיו צפוי כספי לזכות בכל מקרה.
אך חשוב יותר מכל הנימוקים הללו הוא הנימוק ההיסטורי. כשישב ראשון נציגי ישראל בליגה הטובה בעולם עם ילדיו ונכדיו בעוד אי אלו שנים ויספר להם על קריירת הכדורסל שלו, הוא ישמח הרבה יותר לספר להם על טבעת האליפות בה זכה עם הקבוצה הנפלאה מגולדן סטייט, מאשר על עוד עונה בה העמיד ממוצעים של 9 נקודות ו-40 אחוז מעבר לקשת עם קבוצה שאיש לא יזכור.
קרי מתבונן בכספי מככב. בעונה הבאה זה כנראה יהיה הפוך
אז נכון שהחוזה הוא מינימלי, אבל ממש אין צורך לרוץ ולארגן ערב התרמה. גם כך מדובר ביותר משני מיליון דולר לעונה, פחות אומנם משהיה מקבל בקבוצות אחרות אבל בהתחשב בפרס הגדול אותו ניתן לראות באופק, מעבר לעננים המכסים את גשר שער הזהב, שווים הרבה יותר. עומרי כספי כנראה לא ישחק יותר מדי דקות העונה, אבל הוא בוודאות כבר לא יוביל את קטגוריית "השחקן עם הכי הרבה הופעות בליגה שמעולם לא שיחק בפלייאוף", והוא עשוי בהחלט לסיים אותה עם תואר אלוף העולם ברזומה שלו.
וכמו שאומרים בארה"ב – IT DON'T MEAN A THING IF YOU DON'T WIN A RING.
מה דעתך על הכתבה?