העליונות המוחלטת של האלופה וסגניתה על שאר קבוצות הליגה, באה לידי ביטוי בעיקר בפלייאוף העליון. אם חשבנו שארבע הקבוצות הנוספות בפלייאוף, שלכולן היה ויש על מה לשחק (מעבר לרוח הספורטיבית והזכות לקלקל לאחר, כרטיס לאירופה זה בהחלט פרס ראוי), ידגדגו את הגדולות וייקחו מהן נקודות, התבדינו. בששת המחזורים הראשונים של הפלייאוף, ב"ש ומכבי ת"א איבדו ביחד שתי נקודות לארבע הקבוצות הנותרות.
ב"ש, שנכנסה לפלייאוף עם יתרון של שלוש נקודות, למרות סיבוב שני בינוני במונחים שלה ובעיקר בזכות אותו שער של מאור מליקסון על הבאזר באשדוד, ניצחה את משחק העונה הראשון בזכות החלטת שופט מפוקפקת וגישה מאוד רכה של מכבי למשחק, ולמעשה כבר אז הפכה את שאלת האליפות ממי תניף למתי תניף. עכשיו, היא מגיעה למשחק העונה השני כשהיא יכולה לחגוג בבית של היריבה הגדולה שלה.
מכבי ת"א סיימה את העונה הסדירה בתנופה, כשהורידה את פער הנקודות לפער של משחק אחד ונראה היה שהמומנטום בצד שלה. אחרי המשבר הגדול שעברה במהלך העונה, שכלל הפסד טראומטי לזניט והדחה מהליגה האירופית, הפסדי נקודות לבני יהודה וכפ"ס ושיאם הגיע בפיטורים הראשונים של מאמן בעידן ג'ורדי וירידה לקווים של האחרון, מכבי הצליחה בצורה מרשימה להחיות את מאבק האליפות, אבל לא הצליחה לעשות את הצעד הנוסף לכיוון המהפך ותאלץ להסתפק שוב בסגנות. למכבי נותרו עוד שתי מטרות העונה. הראשונה, החזרת גביע המדינה לארון, והשנייה, והלא פחות חשובה מבחינתה, לא לאפשר ליריבה הגדולה שלה לחגוג במגרש הביתי של התל אביבים.
שחקני מכבי תל אביב. לא רוצים שב"ש תחגוג להם בבית (דני מרון)
שני שחקנים מכל קבוצה יעמדו במוקד המשחק:
השחקן החשוב ביותר בב"ש הוא מיגל ויטור. החזרה שלו מפציעה היא שסימנה את שינוי המטוטלת במאבק בין הגדולות. הסטטיסטיקה הקבוצתית של ויטור היא פסיכית – בלעדיו ב"ש שיחקה 14 משחקים, צברה 8 ניצחונות, (67% הצלחה) עם מאזן שערים של 8:18, כשוויטור שיחק, ב"ש ב-18 משחקים השיגה 16 ניצחונות, (91%) עם מאזן שערים של 7:49. למי שמופתע שהפער הבולט ביותר מעבר לאחוזי ההצלחה הוא דווקא בשערי הזכות, בגלל שמדובר בבלם, לא מבין את החשיבות האדירה של ויטור למשחק ההתקפה הקבוצתי של ב"ש.
מעבר לאיכויותיו כמנהיג ההגנה, המיקום המופלא והתזמון המושלם בתיקולים, היכולת שלו לחסל התקפות של היריבות כשהיריבות מנסות לצאת להתקפות מעבר, היא מהמשובחות שנראו בארצנו. היכולת הזו מאפשרת לב"ש ליצור גלים של התקפות ולהתיש את הגנות היריבות. לדוגמא, השער הראשון של ב"ש נגד בית"ר בפלייאוף, הוא כל כולו של ויטור שתיקל את עזרא 25 מטרים מהשער של בית"ר ומשם ב"ש יצאה להתקפה שהעלתה אותה ליתרון. גם הנוכחות שלו במצבים נייחים משמעותית ולראיה השער שניצח ביום שלישי את מכבי חיפה. במשחק הקודם בנתניה, ב"ש ספגה שער מקיארטנסון. במשחק בשבת, כשוויטור על הדשא, לקיארטנסון יהיה הרבה פחות חופש בכדורי הרוחב ובכלל למכבי יהיה קשה משמעותית לתפוס את ב"ש לא מוכנה.
מיגל ויטור. שיפר את ההתקפה (דני מרון)
האיש שמחזיק את הקישור של ב"ש כבר עונה שניה ברציפות הוא ג'ון אוגו. בכר לרוב משתמש בו כקשר האחורי היחיד ב-4:3:3 וסביר להניח שגם בשבת, בכר יפתח עם קישור מעובה בכדי למנוע ממכבי להשתלט על מרכז המגרש ולייצר שליטה במשחק. אוגו יהיה אחראי על המעברים המסודרים של ב"ש מהגנה להתקפה ועל סגירת השטחים של מיקאל וגולסה, כדי למנוע מהם להגיע עם הפנים להגנה. בניצחון של ב"ש בטרנר, אוגו שלט במרכז השדה, לא הפסיק לחלץ כדורים והיה הסיבה העיקרית למשחק האנמי של מכבי. אם אוגו יגיע באותן עוצמות למשחק בנתניה, למכבי יהיה קשה מאוד להכניע את ההגנה של ב"ש.
מהעבר השני, השחקן המשמעותי בקישור של מכבי נגד ב"ש אמור להיות אייל גולסה. לגולסה יש איכויות נדירות לשחקן קישור מרכזי, אבל במשך שנים הוא נמדד במספרים שהוא לא הביא ולכן האכזבה המסוימת מהמקומות שאליהם הוא הגיע או יש שיגידו, המקומות שאליהם ציפו שהוא יגיע והוא לא הגיע. גולסה הוא לא בניון ולא זהבי, הוא לא שחקן שמצטרף הרבה לרחבה, הבעיטה שלו לא יציבה מספיק והוא ממש לא סקורר. אבל גולסה הוא שחקן חכם, מחלץ כדורים בחסד, משמעותי בהנעת הכדור, כמעט לא מאבד כדורים בזכות הטכניקה המשובחת שלו בעצירת הכדור והיכולת הנהדרת להשתמש בגוף כדי להגן על הכדור ועוזר מאוד לקבוצה להשתלט על מרכז שדה ולצאת למעברים. גולסה צריך להיות זה שיעזור למכבי להתמודד עם הקישור העוצמתי והפיזי של ב"ש מבחינה הגנתית וגם לדחוף את הכדורים קדימה והצידה ולעזור למכבי במעברים. מכיוון ששתי הקבוצות אוהבות להניע כדור בצורה מסודרת ולשלוט במשחק, החשיבות של גולסה בקרב השליטה במרכז השדה יהיה קריטי. משחק טוב שלו, הרבה נגיעות שלו בכדור בשליש האחרון וחילוצי כדור בחצי של ב"ש, יהיו קריטיים אם מכבי תרצה להכניע את הגנת הברזל של ב"ש.
שחקן ההתקפה המשמעותי ביותר אצל הצהובים בתקופת וידיגאל הוא דווקא דור מיכה. מיכה, שמהרגע שווידיגאל מונה למאמן ועבר ממערך של 4:2:1:3 ל 4:1:2:3, הועבר מעמדת הכנף לעמדת הקשר המרכזי, פרח בתפקיד החדש (מה שגרם גם לברק יצחקי לרשום את ימיו הטובים ביותר בצהוב). אחת הסיבות העיקריות להפסד בטרנר הייתה העובדה שמיכה פתח במפתיע בכנף כשסקאריונה תופקד כקשר ויצחקי ירד לספסל. 30 דקות לקח לוידיגאל להבין את טעותו ולהחזיר את מיכה למרכז, ו-15 הדקות עד לשריקת המחצית, היו הטובות ביותר של מכבי בטרנר. במשחקים האחרונים מיכה חזר לכנף, אבל הוא מקבל חופש מוחלט לנוע בכל רחבי המגרש. חוכמת המשחק של מיכה, היכולת שלו לקבל את הכדור ביעילות בין החוליות ויכולת המסירה הנהדרת שלו תוך כדי כדרור לרוחב המגרש, יהיו קריטיים להתקפה של מכבי.
דור מיכה. שחקן ההתקפה החשוב ביותר בעידן וידיגאל (דני מרון)
אז נכון, זה לא משחק על האליפות. זה יותר משחק על כבוד, הגמוניה וסימון טריטוריה. אבל במציאות החדשה של הכדורגל הישראלי, כששתי הקבוצות הללו שולטות בצורה מוחלטת בכדורגל שלנו ולא נראים סימנים בשטח שהשליטה הזו הולכת להשתנות בעונה הבאה, החשיבות של המשחק הזו גדולה מאוד.
בניגוד לשלושת המשחקים הקודמים בין הקבוצות העונה, שהיו בעיקר מתוחים, טקטיים ואגרסיביים והובקעו בהם חמישה שערים בלבד, יש תחושה שהסיפור הפעם יהיה שונה. שתי הקבוצות יגיעו משוחררות יותר, התקפיות יותר ועייפות יותר אחרי שבוע עמוס פיזית ונפשית. מדובר במתכון למשחק פתוח ואטרקטיבי וזה הדבר הכי חשוב למשחק ענק שכזה, שהוא חלון הראווה של הכדורגל הישראלי.
מה דעתך על הכתבה?