יכול להיות שתוך כדי תנועה קשה להבין מה עשתה הפועל באר שבע – לה, לסביבתה ולכדורגל הישראלי, אבל צריך להיות אמיצים ולומר: יכול להיות שחזינו העונה באחת הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
היו כאן כבר קבוצות שזכו בצמד אליפויות, ותמיד נדמה שהאליפות השנייה הייתה מרשימה מזו הראשונה, גם כי היא הייתה המשך טבעי – גם ברמת הציפיות, גם מהיותה פייבוריטית – וגם כי השליטה של האלופה הייתה כמעט מכרעת ולא משנה מי הייתה היריבה. הפועל ב"ש עצמה ב-1976, מכבי חיפה ב-1985, מכבי ת"א ב-1996, בית"ר ירושלים (למרות משחק השרוכים) ב-1998, מכבי חיפה ב-2002, ומכבי ת"א של 2014. אלה היו קבוצות מרשימות, הכי מרשימות של אותה תקופה. רוכזו בהן דור של שחקנים, שחקני רכש מצוינים, פגיעה נדירה בזרים, והייתה להם יריבה מאתגרת שלא הצליחה לחבר את היכולת שלה להישג. הפועל ב"ש של 2017 נמצאת במקום טוב בצמרת של הקבוצות האלה, בלי כל ספק.
ב"ש היא הקבוצה השלישית בהיסטוריה שהצליחה לצלוח שלב בתים באירופה – ומנם במפעל השני בחשיבותו – ולזכות באליפות. הפועל ת"א 2010, מכבי ת"א 2014 והיא. תיזכרו בקבוצות האלה: הפועל ת"א הטובה בהיסטוריה, מכבי ת"א של פאולו סוזה, אולי הטובה שלה בהיסטוריה – ויש לה חתיכת היסטוריה – וב"ש הכי גדולה שהייתה פה.
ולא שב"ש שברה פה שיאים. העונה שעברה היה מופלאה בפני עצמה והמאזן הוא פחות או יותר שווה. המדהים אצל ב"ש שנדמה שהמחזור אתמול היה ה-69 של העונה שעברה – אם מחברים את שתיהן – ושום דבר לא השתנה. שחקנים נפצעו, ונמצאו להם מחליפים, שחקנים מבוגרים כיכבו, הרוטציה הייתה מדהימה, השליטה באגו של השחקנים מופלאה, הקהל המשיך את הסינרגיה יוצאת הדופן עם השחקנים ועם המערכת. ועדיין, אנחנו במדינת תל אביב, צובטים את עצמנו. "המאמי הלאומית" עונה לחלוטין לתיאור הזה. ב"ש עושה לנו טוב כשאנחנו צופים בה: לא שחצנית, לא מתלהמת, לא אלימה, לא מבונקרת, לא מביכה ולא מעצבנת. הפועל ב"ש היא כל מה שאנחנו רוצים לראות בקבוצה שלנו, הפרטית. תכל'ס.
יש הרבה דיבורים באליפות הזו. ברק בכר הוא גיבור מתבקש. הרכש שלו היה מצוין, אבל גם השימוש בחלון ההעברות היה מושלם. ב"ש הייתה רעננה לכל אורך העונה. בכר פתח עם לוסיו וקינח עם זריהן, עשה רוטציה בשוערים, הצליח לתמרן עם פציעות קשות ושלט בכל הממורמרים לפחות עד לסיום העונה שלא ברור אם היו בכלל ממורמרים. חדר הלבשה בריא זה סודו של מאמן שיודע לשלוט בשחקניו.
הפגיעה במיגל ויטור לא מובנת מאליה. היו זרים מצוינים בכדורגל הישראלי, רובם היו שחקני נבחרת בארצם. לוויטור אין אפילו הופעה אחת בנבחרת פורטוגל, לא קרוב לזה. ויטור לא רק היה הבלם הטוב בליגה והשחקן הטוב בליגה, הוא השפיע על הקבוצה שלו ועל הליגה בערך כמו שערן זהבי השפיע כשהיה במכבי ת"א: בלעדיו האליפות של ב"ש הוטלה בספק – אף אחד לא היה מטיל ספק באליפות של מכבי ת"א אם זה היה להיפך – וברגע שחזר, הקבוצה השתחררה לדרכה הבטוחה לתואר.
הפועל ב"ש החזירה השנה את הכבוד לכדורגל הייצוגי. לא היה משחק אחד שלה באירופה, כולל התבוסה בסלטיק פארק, שבו היא נראתה מביכה. אולי הגנה חלשה, אולי שוער הססן, אולי טעויות שקורות בכדורגל, אבל לרגע לא מביכה, שלא מצליחה לצאת מהרחבה, שמרחיקה ללא כתובת. ב"ש עשתה תוצאות מדהימות באירופה, אבל בעיקר יצרה מפלצת: את אצטדיון טרנר.
הפועל ב"ש 2016/17 היא הרבה יותר מ-2015/16. היא לא רק אלופה, היא אלופה מפחידה.
מה דעתך על הכתבה?