בעוד שבועיים בדיוק ימלאו 28 שנים לירידה הראשונה והיחידה עד כה של הפועל תל אביב לליגה השנייה. 28 שנים חלפו מאז כבש דני איזמירלי את השער היחיד לזכות בני יהודה, בשכונת התקווה, וחרץ את גורלם של האדומים, במה שנראה כמו עניין שאיש לא הפנים עד לרגע שהוא קרה – הפועל, שזכתה באליפות עונה קודם לכן, שנייה בשלוש עונות, קרסה במשך עונה מבישה וסיימה במקום האחרון, אפילו אחרי הפועל טבריה וצפרירים חולון שנשרו איתה.
הסיפור פשוט: במהלך עונת 1987/8 בה זכתה הקבוצה באליפות, התמודדה גם קבוצת הכדורסל על התואר. האובססיה של ראשי מחלקת הכדורסל, מועצת הפועלים והסתדרות העובדים יצרה מצב אבסורדי שבו הכדורסל קידש על מזבחו את הכדורגל. הפועל כדורסל ניצחה את מכבי ת"א באותה עונה שלוש פעמים ולא זכתה באליפות, הפועל כדורגל כן זכתה, אבל שילמה מחיר יקר.
בהתאחדות לכדורגל גילו עבירות חמורות על תקנון התשלומים -אז הכדורגל טרם הוגדר כמקצועני- ולא רק של הפועל ת"א. שש קבוצות נענשו בהפחתת נקודות. הפועל ספגה את העונש הכבד ביותר בדמות הפחתה של ארבע נקודות ליגה ועונשי הרחקה למספר לא קטן של שחקנים. בהתחשב בכך שבאליפות של אותה עונה זכתה מכבי חיפה, שהחלה את העונה במינוס שתי נקודות (בדיוק כמו סגניתה הפועל פ"ת), בהפועל לא חשבו שזה יסתיים בקטסטרופה.
לאדומים היה סגל שחקנים מרשים שכלל כוכבים כמו יעקב אקהויז, קובי סגל, משה סיני, מוריס ז'אנו, גילי לנדאו, אלי כהן, יוסי זאנה ואפילו שבתאי לוי האגדי, שהספיק לפתוח את העונה ועזב לשמשון. למאמן מונה הבוסני האלמוני ראטיסלב מאטיץ', וכולם היו אופטימיים. אחרי מחזור אחד בו ניצחה הפועל את בית"ר ירושלים היא כבר נמלטה מהקו האדום. אחר כך באו תיקו נגד ב"ש, ניצחון בטבריה ותיקו בדרבי. היו כאלה שכבר דיברו על שחזור האליפות. רק שמאחורי הקלעים, הכל קרס.
מנחם קורצקי. אחיו כבר ירד ליגה עם הפועל
יאנק'ה אקהויז, השחקן בעל מספר ההופעות הרב בהפועל בכל הזמנים, נזכר השבוע: "הפועל זכתה באליפות, אבל המועדון לא קיים את ההבטחות שלו ולא שילם כסף. היינו אז חצי מקצוענים, החזקנו משפחות. מילאנו אצטדיונים, נכנס כסף למועדון והוא לא הגיע לשחקנים. נהיה שכונה, המועדון התפורר, פשיטת רגל. הרבה בגלל הכדורסל, כי כל מי שרץ אחרי מכבי – התפרק, אבל כאן לא התפרקה קבוצת הכדורסל, אלא קבוצת הכדורגל".
משה סיני היה כוכב הקבוצה הבלתי מעורער, השחקן הטוב בארץ באותה תקופה. "זה התחיל ונגמר בניהול", שיחזר, "לא היה קשור לקטע מקצועי, כי בפן הזה גם אם היינו משחקים עם כיסוי עיניים, לא היינו יורדים ליגה. הייתה שם התנהלות שערורייתית והם המשיכו בשלהם למרות העונשים שקבעה ההתאחדות. העליבו וניסו לקבוע. הם פגעו במרקם המקצועי, עשו חוזים כפולים ולא שילמו כספים. לא קיבלנו שכר למעלה משמונה חודשים. אתה מתחיל עונה חדשה בלי כסף ובלי עתיד, אבל בכל זאת התאמצנו והפכנו את המינוס לפלוס, והם המשיכו בשלהם ושיקרו. נהיה קונפליקט שאי אפשר היה לאחות אותו וזה גרם לקבוצה נזק בלתי הפיך. מאטיץ'? היה מאמן מצוין, עם תפיסת עולם אירופית. חבל, עם ניהול טוב, עם הידע שלו, היינו זוכים שוב באליפות. הם רמסו כל דבר טוב".
סיני לא נוקב בכל השמות, אבל הכוונה היא לראשי המועדון אלי מילר וחיים צימר, ומזכיר הפועל מחוז תל אביב, מאיר ברנשטיין. סיני זוכר היטב את נקודת השבר שלו באותה עונה: "ישבו איתנו בתחילת השנה והבטיחו שתוך חודש-חודשיים יהיה בסדר. השבר הגדול הגיע כשהפכנו את המינוס לפלוס וניגשנו לבית ברנר כדי לקבל כספים. לא אשכח את המשפט של ברנשטיין: 'אתם כאלה טובים שאתם יכולים לשחק גם בלי כסף'. הוא אמר את זה בכזו ציניות ובכזה חוסר כבוד, כשהם משלמים במקביל לזרים בכדורסל. עם כל זה, רק במשחק האחרון ירדנו ליגה. היו צריכים להרוג אותנו כדי להוריד אותנו ליגה".
גילי לנדאו. ההנהלה הרסה הכל
גם אלי (קוקוס) כהן נזכר בגיחות התכופות של השחקנים לבית ברנר, בניין מועצת הפועלים לשעבר ששכן ברחוב ברנר 5, בסמוך לרחוב אלנבי בתל אביב: "כל יום מלחמות וכל יום להפוך שולחנות. כל דקה הזמינו משטרה וביטלו את התלונה, ואז עוד היה אפשר לבטל תלונות".
נקודת השבר של קוקוס הייתה המשחק במחזור העשירי מול צפרירים חולון. באותה עונה שיחקו במדי הקבוצה 35 שחקנים (פחות מהעונה, אבל עדיין מספר מטורף), כולל שמואל קורצקי, אח של. השיא היה ששחקני הפועל שבתו, ולמשחק מול צפרירים נשלחה קבוצת הנוער. מהמשחק הזה זוכרים את יוסי אבוקסיס, שכבר הספיק לשחק כמחליף קודם לכן, את פליקס חלפון ואת השוער ניב עדן. הנוער נוצח רק 1-0, עדן נתן הצגה, אבל ההשפלה הייתה גדולה. קוקוס: "רוב שחקני הנוער קיבלו מכה גדולה ולהוציא כמה בודדים יחידי סגולה – יוסי אבוקסיס ופליקס חלפון – הם לא התאוששו. הירידה שלנו הייתה כבר בחולון. ברגע שלא באו שחקנים לשחק – זה המסמר האחרון".
אבוקסיס, שהיה אז בן 18 וחצי: "זו הייתה עונה שעם כל ההתנהלות, כולם ציפו שהקבוצה תרד. ביטלו אימונים, לא שילמו. המשחק היה ביום שישי בגשם, המגרש היה מוצף. זה היה משחק יחסית טוב שלנו. הרגשתי את הקושי כי היה נוער נגד בוגרים. רק שאז לא היה קהל כמו היום, לא משכורות, לא היה כלום".
ההשבתות, המריבות והחרמות נמשכו. במחזור ה-24 החליטו השחקנים שלא להופיע למשחק החוץ מול מכבי חיפה. נקבע הפסד טכני – היום היו מורידים את הקבוצה ליגה – אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מאטיץ' עזב, למאמן זמני מונה קפטן העבר שים בן יהונתן וכעבור עוד שני מחזורים הגיע אליהו עופר. בסיום הליגה הסדירה הייתה הפועל במרחק של שלוש נקודות מחוף מבטחים, העניינים החלו להסתדר, אבל התוצאות לא. בפלייאוף התחתון שיחקו אז בית"ר ירושלים ומכבי ת"א, יריבות מושבעות. בית"ר לא ריחמה על הפועל, מכבי הפסידה לה בדרבי שנטע תקווה, אבל אז בא הפסד בכפר סבא וההפסד בשכונה שהוריד את הקבוצה סופית לליגה השנייה.
אוהדי הפועל תל אביב. יש עם מי לצאת למלחמה?
אקהויז היה פצוע ולא עמד לרשותה של הפועל מהמחזור ה-19: "מבחוץ המשכתי לסבול. הבנתי שזה הולך לקטע הרע. לא הייתה מוטיבציה, לא היה דלק להתאמץ, לא היה בשביל מי. בדקה ה-90, כשהבנו כשהולכים לרדת, כבר לא יכולנו". קוקוס: "כל הזמן הייתי אומר: 'גם אם לא יתנו לי כסף, אני אלך לשחק'. כשירדנו בבני יהודה הלכנו עם מחויבות להפועל, עם לחימה. כל משחק היה מלחמת עולם".
גילי לנדאו מסכם: "היינו כדורגלנים שעשו משהו בקריירה והפכנו ללא מרוכזים וקצרי רוח. יכול להיות שקיבלנו גם החלטות לא נכונות. כשיכולנו, לא רצינו – בצדק או לא בצדק – וכשכבר רצינו, לא יכולנו".
אבוקסיס: "זו הייתה עונה שהיה חתום עליה ירידה לכל אורך הדרך". אקהויז כבר מודאג, לא מירידה אפשרית, אלא מהעונה הבאה: "למזלה של הפועל, כשירדנו ליגה הייתה תשתית של שחקני בית, מה גם שיורם אוברקוביץ' הגיע ועשה סדר. היום אין את הבסיס שהיה לנו אז".
גם קוקוס מודאג, וגם מאשים: "היום המצב של הפועל יותר גרוע מהמצב שהיה אז. שלא יגידו שכבירי אשם או האחים ניסנוב. מי שאשם זה אלה שכיוונו את הספינה מלמעלה. מה מיהרו להעיף את טביב? מה מיהרו להעיף את כבירי?". והוא גם סופק כפיים, מדאגה ומכאב: "אם המאמן של אשקלון היה בהפועל, היא לא יורדת ליגה בחיים. יובל נעים היה תפור להפועל ת"א. זה שהוא צועק, זה מה יש. מישהו אמר לו מישהו כשהיה שחקן? אתה יודע מה היה קורה אם דוביד היה היום מאמן? היו קופצים עליו בפייסבוק ובווטסאפ שהוא קילל. היום מאמנים מפחדים לצעוק על שחקנים. זה מביא את אבא שלו, זה את אמא שלו, עזוב אותי מכל החארטות האלה".
הפועל ירדה ב-1989 ושבה אחרי עונה אחת בליגה הארצית לליגה הבכירה. סיני וזאנה עזבו לבני יהודה, שם זכו באליפות. משפט הסיכום של סיני אומר למעשה את הכל: "כשמנהלים טוב, גם עם קבוצה בינונית אתה יכול להצליח".
מה דעתך על הכתבה?