1. הנגאובר. מכירים את התחושה? שתיתם יותר מדי, אכלתם מעט מדי, הלכתם לישון מאוחר מדי וקמתם עם תחושה שדרסה אתכם משאית. בבוקר של הנגאובר, אתה מלא חרטות, מרוקן, אפאטי. הראש מסתובב וכואב, לאוכל יש טעם אחר ובגדול בא לך ללכת לישון ולהתעורר כשהכל ייגמר. הנגאובר זה מעפן. הכדורגל הישראלי נמצא בחתיכת הנגאובר.
עונת הכדורגל הארוכה מדי שהחלה עם הקבוצות ביוני ונמשכה לגארבג' טיים ממושך בפלייאוף, הסתיימה עם התצוגה המעליבה של נבחרת ישראל מול אלבניה. אחרוני הכדורגלנים התעופפו למיקונוס והסביבה וחסרי המזל מביניהם החלו באימוני טרום עונה. בשבוע הבא יחלו משחקי אימון. בעוד פחות משבועיים בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב במוקדמות הליגה האירופית. עד אז? הנגאובר.
2 . בית"ר ירושלים. כאילו, קורים דברים מסביבך ש(כאילו) מרגישים אחרת. נגיד בית"ר ירושלים. אלי אוחנה קיבל את זכויות הניהול, נתן הצגה במסיבת העיתונאים, דפק הצהרות, יצר באזז מטורף מבוא לאופוריה והחל לעבוד. השבוע החתימה בית"ר שלושה שחקנים מהליגה הלאומית ואת מיקי סירושטיין מאשדוד. נשמע לכם מוכר? זוכרים את עומר אצילי, שלומי אזולאי, יעקב בריהון, שלומי אביסידריס, אורי מגבו ודניאל אסקלינג?
אלי טביב. תמיד חיפש מציאות (דני מרון)
שנים שאלי טביב מנהל את עצמו בשוק ההעברות על מציאות וגנבות. על שחקנים אלמונים שהוא מאמין בהם ושחקנים תקועים שצריכים שיקום. הוא הפך את בית"ר ירושלים לתחנת מעבר. מי שמצליח, נמכר בכסף גדול למעלה. מי שלא, רזומה של שחקן בית"ר ירושלים מסדר לו עוד שלושה חוזים בליגת העל. ומי שרוצה להישאר, יצטרך להשלים עם תנאי השכר שמציע טביב או להמשיך לדרכו. בית"ר איבדה במשך כל קיץ בעידן טביב שחקנים בכירים והימרה על שמות פחות מוכרים. זה הביא אותה במקסימום למקום שלישי.
זה קרה גם הקיץ. חסוס רואדה ודן איינבינדר אאוט, ההחתמה של סירושטיין תדחוק את טל כחילה לפינה, אמיר עגייב הגיע לשקם קריירה, ציון צמח קיבל צ'אנס אחרון במועדון גדול ואנתוני וארן ינסה להוכיח שהוא גניבה. לבית"ר יש שלד טוב, אבל לבוא ולהגיד שהיא יכולה לקרוא תיגר על תארים? שהיא עושה משהו שונה? הידיים ידי אוחנה, הקול קול טביב.
3. מכבי חיפה בהיסטריה. מה חדש? לבנות מגדלים של ציפיות על שם כזה או אחר – שחקן, מאמן או מנהל ספורטיבי שאף אחד לא ראה – זה קלאסי מכבי חיפה. בהיגיון של מועדון קפריזי מוקף באנשים שמשפיעים על אוהדים חסרי סבלנות, טוני הוא האביר על הסוס הלבן, שבמבטא לטיני סקסי וארבעה שחקני רכש מספרד ימחק שש שנים רעות.
יעקב שחר. האוהדים איימו בחרם מינויים (ערן לוף)
לפניו בנו על ראובן עטר כי "הסמל חזר הביתה" ועל אלכסנדר סטנוייביץ' כי "צריך מאמן זר", ועל רוני לוי כי "רק הוא יכול להצליח בחיפה", ועל אלירן עטר "כי צריך שמות", ועל תור כריסטיאן קרלסן כי "הגיע הזמן למנהל ספורטיבי". טוני הוא אכן איש מקצוע מוערך. במקביל למאבקי העלייה של חטאפה, הוא עבד מסביב לשעון והירוקים אף פתחו במו"מ עם שחקנים שהומלצו על ידו, אבל תחושת הייאוש שאחזה באוהדים עם ההודעה על כך שלא יגיע מוגזמת.
בעוד מכבי חיפה דיווחה על בעיה משפחתית מורכבת, הרשת הוצפה בתאוריות קונספירציה, זעקות שבר ואיומים על חרם מנויים. איש לא האמין להודעה הרשמית. יוני המר זעקו כותרות בעיתון, ויעקב שחר נתן בפייסבוק ראיון. האוהד מטומטם ולכן האוהד ישלם. מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם. וברצינות, עם או בלי טוני או כל מנהל ספורטיבי לצורך העניין, בלתי אפשרי לדעת איך תיראה מכבי חיפה בעונה הבאה מבחינה מקצועית. כן אפשר להניח שהיא תמשיך לנוע בין היסטריה לאופוריה.
אוהדי מכבי חיפה. לא מאמינים להודעה הרשמית (אודי ציטיאט)
4. אשדוד כמשל. בשאר הקבוצות רדום. הפועל באר שבע החתימה מהר את מי שרצתה ונותר לה לחפש חלוץ. מכבי תל אביב רק מתחילה לזוז אחרי המהפך בצוות המקצועי. מ.ס אשדוד (הידועה בכינויה הפועל באר שבע ב') אוספת צעירים וממשיכה להתנהל כקבוצת מילואים שמנוהלת על ידי סוכן שחקנים. מכבי פתח תקווה והפועל אשקלון החתימו שחקני פירמידה, עירוני קריית שמונה עסוקה בזרים ושאר הקבוצות מחכות בסבלנות לראות מה יקרה אצל היריבות ומתי הגדולות יתחילו לשחרר מושאלים.
יוני טיפוסי. שוק מקומי שהולך ונהיה דליל משנה לשנה, מעט מדי שמות מעניינים, יותר מדי שמות שממשיכים להסתובב בין קבוצות, סיפורים קטנים שנבלעים בתחושת אפאטיות כללית שמרחפת באוויר. הכדורגל הישראלי בהנגאובר. ולא רק הקבוצות. גם הקהל. הרי רק עכשיו סיימנו להתאכזב ולהתעצבן ובעוד שבועיים נצטרך שוב להתעצבן. בינתיים תנו לישון עם כאב הראש ותעירו אותנו כשיהיה מעניין.
מה דעתך על הכתבה?