בגלגולה הקודם של הפועל ב"ש, עוד לפני עידן אלונה ברקת, נרשם אחד השיאים ההזויים בתולדותיה. באחד מימי הקיץ יצאו השחקנים לחלץ עצמות על חוף הים באשקלון, ונדהמו לגלות שהאפסנאי שכח את תיקי הציוד בווסרמיל.
אסי רחמים, אז שוער הקבוצה, הבריק באינסטינקט, הרים כמה טלפונים לחבריו באשקלון, ולבסוף השיג את התלבושת הייצוגית של אחת מתחנות המוניות בעיר. מנהל התחנה, יהודי המכונה "פאפו" עבר בין הנהגים ואסף מהם את הסחורה. "כל אחד מאיתנו לבש חולצה בצבע אחר – אדום, כחול, ירוק וסגול כהה", נזכר רחמים במבוכה, "רצנו על החוף, בשיא החום. המתרחצים הסתכלו עלינו בצער. הם לא הבינו מי הבחורים האלה שלובשים מדים מכל צבעי הקשת. היה קשה לדמיין שמדובר בקבוצת כדורגל מסודרת. זה היה הזוי".
חלפו השנים ורחמים התקשה להשתחרר מהטראומה. כמעט בכל הזדמנות תראו אותו מסודר "טיפ טופ", מקפיד על קוד לבוש. נושא הלבוש מעסיק אותו עד כדי כך שהתעקש להסתובב באצטדיון טרנר בעיצומה של חגיגת האליפות לפני שנה כשחליפה כבדה תלויה על גופו, בזמן שסביבתו הקרובה הציגה לראווה את חולצות הטריקו האדומות עם הכיתוב "באר שבע אלופה".
אסי רחמים. תמיד לבוש "טיפ טופ" (אודי ציטיאט)
בגיל 38 תלה רחמים את הכפפות. עונה אחת שימש כמאמן שוערים בבירת הנגב וכעבור שנה זינק במעלה הדיונה. אלונה הושיבה אותו בשנת 2010 על כיסא המנכ"ל, ומאז הוא שם, לשביעות רצונה של בעלת הבית ולשמחתם של האוהדים. האוהד אליהו ברגמן, שהקפיד להתייצב למשחק האליפות ההיסטורי כשרק חוטיני לגופו, מלווה את רחמים כבר 30 שנה. "אני גידלתי אותו", אומר אליהו, "כשאסי היה בן 16 אמרתי לו: 'אתה תהיה השוער מספר 1', הוא צחק עליי. בהופעת הבכורה נגד בית"ר ירושלים, כעבור שנה, שמרנו על רשת נקייה. בסיום המשחק אורי מלמיליאן בירך אותו. מהיציע צעקתי לאסי 'מי אמר שתהיה שוער מספר 1, הא?".
באש ובמים ליווה ברגמן את אלילו, לפעמים נשכב בשבילו על הגדר. "הייתה תקופה שאסי רצה לפרוש, ואני החזרתי אותו מפרישה. היו עניינים עם ההנהלה ונתתי לו טיפ חשוב לחיים. בגלל כמה לירות ההנהלה ויתרה עליו, אז לימדתי אותו לעמוד על שלו וממני הוא קיבל את ברכת הדרך להתאוורר מחוץ למועדון. הוא הלך לאשקלון והעלה אותם ליגה, אחר כך חזר כמו גדול להפועל ב"ש והיום הוא המנכ"ל מספר 1 בישראל. שקט, נותן כבוד, בלי מניירות. אני אוהב אותו מאוד. הוא העיניים שלי. אחרי ברדה, אסי בשבילי הוא הסמל הכי גדול. אלונה? היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי. אני מתפלל בשבילה ובשביל אסי שנעלה לשלב הבתים של ליגת האלופות".
דירתו השכורה של ברגמן בהרצליה מעוצבת בצניעות. לצד הצעיף האדום תלויה על הקיר בסלון חולצתו של אסי, כלואה מאחורי מסגרת זכוכית, ועליה הקדשה אישית. "הבטיחו לי הרבה דברים והכל קדחת בצלחת. רק הוא דואג לי, מכיסו קונה לי מנוי למשחקים של ב"ש, והוא לא חייב לי כלום. כשפרש, בכיתי כמו ילד. אני אוהב אותו אהבת נפש. הוא כמו הבן שלי. שוער זה שוער, מנכ"ל זה מנכ"ל, אבל הוא קודם כל בנאדם. עד היום כשהוא עולה לדשא אני שר לו 'אסי, אסי רחמים, שוער מספר 1'".
"שוער גדול ומנכ"ל עוד יותר גדול"
הבלם המיתולוגי, אפרים דוידי שיחק עם אסי בתחילת שנות ה-90 ומלווה אותו מקרוב במסגרת עבודתו כאחראי על מערך התפעול בטרנר. נפגשים לפני ואחרי משחקים, פותחים שולחן וסוגרים פינות. "אסי הוא אגדה בחייו", מחמיא דוידי, "שוער גדול, ומנכ"ל עוד יותר גדול. בהופעת הבכורה שלו בבלומפילד נגד בית"ר ירושלים אני ושלמה אילוז חיפינו עליו. אסי היה בן 17, כולו מבוהל. עזרנו לו לשמור על רשת נקייה. שיחקנו יחד שלוש שנים. ואז כמו היום הוא עושה את הדברים על הצד הטוב ביותר. הוא אחלה. האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. אני מברך את אלונה שהעלתה אותו מהדשא למשרדים. אסי ובכר הם הבחירות הכי טובות שלה עד היום".
אסי רחמים עם שיר צדק. שוער גדול ומנכ"ל עוד יותר גדול (אודי ציטיאט)
זה לא עניין של מה בכך לשרוד על כיסא המנכ"ל בעיר הדרומית. יוסי אורה, המנכ"ל ששרד הכי הרבה בתקופתו של היו"ר הקודם, אלי זינו, סיפר לאחר המהפך הניהולי במועדון כי הלך לישון עם מנכ"ל X, והתעורר עם מנכ"ל Y. אחרי אורה הגיעו למועדון מנכ"לים שלא ידעו אם הם באים או הולכים. "לא כל אחד יכול למלא את התפקיד הזה, ועובדה היא שהמנכ"לים לפניו לא החזיקו מעמד בתקופת אלונה", מפרשן דוידי, "כמו שאסי היה מקצוען אמיתי כשחקן פעיל, גם עכשיו אני שומע עליו רק מחמאות משחקנים ומכל מי שנמצא במועדון. הוא אף פעם לא אומר לך 'לא', אלא תמיד מנסה לעזור. גם לאנשים שתופסים אותו ברחוב קשה לו לסרב.
"הבנאדם יודע לעשות הכל בשקט ויודע לכבות שריפות", מציג דוידי עוד פן באישיותו של רחמים, "אצלו הכל מתוקתק, כמו שהבוסית שלו אוהבת. איתו כמנכ"ל לקחנו שתי אליפויות, והתקדמנו במפעל האירופי".
"מעדיפים את השקט"
השקט לפעמים מופר, ואז רחמים עוטה על גופו את חליפת הכבאי ומסייע בהשתלטות על השריפה, כפי שקרה לפני מספר ימים בעת שטוני וואקמה השליך גפרור וניסה לדבר סינית. "יש דברים שאנחנו משאירים בתוך המועדון. טוני נשאר כאן, והעובדה שהוא מחייך ומרוצה אומרת הכל", אומר אסי רחמים בהתייחסות למשבר וואקמה.
הבטחתם לוואקמה משהו מוחשי תמורת התחייבותו לשמור על שקט תעשייתי?
"אני רק יכול לצטט מה שהוא כתב באינסטגרם: 'אני כאן כדי להישאר'".
עבדתם סביב השעון כדי להחתים את איסק קואנקה, והנה הבנאדם לא כשיר. קצת ביש מזל, לא?
"קואנקה נפצע באימון ומתברר שהוא סובל מנקע בקרסול. קורה. זה כדורגל וזה חלק מהמשחק. נקווה שיחלים במהרה".
אולי בכל זאת אסור לסתום את הגולל על אפשרות חזרתו של מאור בוזגלו?
"אנחנו מעדיפים להתייחס לשחקנים שנמצאים בסגל שלנו עכשיו".
עם ברק בכר. "שמחים שהוא איתנו" (דני מרון)
הזדרזתם לשחרר את וויליאם סוארס?
"ווילי ביקש להשתחרר ונענינו לבקשתו. אחרי הרבה שנים שבהן הוא תרם לנו, מקצועית וחברתית, והיה שותף לכל כך הרבה רגעים היסטוריים שלנו, הלכנו לקראתו. מדובר באדם מקסים שתמיד יישאר חלק מההיסטוריה שלנו".
בן ביטון משדר שהוא רוצה לעזוב לגנט. איפה עומדים הדברים לגביו?
"בן ביטון הוא שחקן הקבוצה. אנחנו מעריכים אותו ושמחים שהוא איתנו".
תוכל לעדכן בנושא המו"מ על הארכת החוזה של בן שהר?
"מטבע הדברים אנחנו לא מפרטים בנושאים של מו"מ. נעשית עבודה מאחורי הקלעים וכהרגלנו אנחנו מעדיפים את השקט".
עונת המלפפונים טרם הסתיימה, והשנה בלט מספר המועמדים שסגרו והיו קרובים לחתימה. יכול להיות שסוכנים מנסים לתפוס עליכם טרמפ?
"זה טבעי שבעיתוי הנוכחי עולים הרבה שמות, אבל החלטנו מזמן שלא נתייחס למועמד כזה או אחר. כשיהיו דברים סגורים וחתומים נודיע לכם".
"בשיקטאש ארנה". יש התרגשות לקראת עוד קמפיין אירופי (אודי ציטיאט)
אחרי מינויו של רן בן שמעון לתפקיד מאמן נבחרת קפריסין הוא נפגש עם ברק בכר (על מגרש הטניס ומחוצה לו, ח"ז). אינכם חוששים שבכר ירצה גם כן לאמן בחו"ל?
"לשמחתי ברק חתום פה לטווח ארוך, כך שאין בכלל שאלה לגבי הישארותו במועדון".
בכר אמר לאחר ההגרלה שהונבד בודפשט היא יריבה חזקה, למרות שעל הנייר אתם עדיפים. מהם יחסי הכוחות לדעתך?
"על הנייר אנחנו קבוצה איכותית וכולם מאמינים בסגל שלנו, אבל אנחנו יודעים שיתרון על הנייר לא נותן כלום. נהייה חייבים להיות מרוכזים ונחושים במשך 90 דקות".
עם יד על הלב, אתה מרגיש שהטירוף בעיר דומה למה שהיה לפני שנה באותה נקודת זמן?
"ככל שמתקרב מועד המשחק ההתרגשות גדלה. זוהי התרגשות של תחילת עונה, של משחק ראשון. כל מי ששיחק או שעבד בקבוצת כדורגל, על אחת כמה וכמה אוהד של הקבוצה, מרגיש את הפרפרים בבטן".
הפרפרים לא נותנים מנוחה כי אלונה רוצה ליגת אלופות?
"כותרות לא נותנות לנו כלום. ברור שאנחנו חולמים, אבל נצטרך לעבוד מאוד קשה כדי להגשים את החלום הזה".
מה דעתך על הכתבה?