המשחק מול מולדובה, מעבר לתוצאה, היה חלש מאוד. מלבד החולשה במצבים הנייחים והבעיות במרכז ההגנה, ראינו את הקשיים של ישראל להגיע למצבים במשחק המסודר, ראינו שלישיית קישור חד גונית שלא נעה לעומק, שחקני כנף שמתקשים באחד על אחד בגלל סגנון המשחק (שהר) או בגלל הכושר בו הם נמצאים (רפאלוב) ובעיקר, העדר אנרגיות של חלק מהשחקנים, שנובעת בעיקר מעייפות פיזית ומנטלית.
למרות כל אלה, הנבחרת עלתה במערך זהה ועשתה רק שינוי אחד מההרכב שפתח מול מולדובה, וגם הוא היה כפוי (איתן טיבי במקום טל בן חיים הפצוע). לא צריך להיות איינשטיין בכדי לנחש שלא יהיה שינוי בתוצאות וביכולת.
מהעבר השני, האלבנים, שנמצאים במשבר גדול והגיעו למשחק אחרי חמישה הפסדים רצופים, שינו מערך ועשו ארבעה שינויים בהרכב בהשוואה להרכב שפתח בהפסד המביך ללוקסמבורג.
הנבחרת בכחול-לבן התחילה את המשחק רע מאוד כשהאלבנים מגיעים למצב הבקעה ברחבה שלנו כבר לאחר 20 שניות. למרות הניסיונות של השחקנים להרים את עצמם, לא היה אף שחקן ששיחק בקצב גבוה וחוסר הביטחון זעק לשמיים. ביברס נאתכו, שתופקד כקשר האחורי, נכנס בין הבלמים קרוב מדי לשער של דודו גורש וגרם למרחקים גדולים בין ההגנה לקישור וההתקפה.
הנעת הכדור הייתה איטית ומסורבלת, גולסה ואלמוג כהן כמעט לא נגעו בכדור וכשנגעו זה נראה לא טוב. שהר הלך לאיבוד באגף ולרפאלוב לא היה סיכוי מול היסאי הפנטסטי באגף השני. השער הראשון שספגנו, נבע מאיבוד של נאתכו (המרחקים שציינתי קודם מנעו חזרה ועזרה של אלמוג כהן ואייל גולסה לבלמים) והליכה לאחור של טיבי שחייב היה לתקוף את סאדיקו. השער השני היה מתסכל הרבה יותר מכיוון שהגיע מאותו שחקן, ששוב קיבל חופש גדול, הפעם משיר צדק, ובעט כדור שטוח לאותה פינה. אחרי השער השני, המשחק למעשה נגמר וכל מה שהצוות המקצועי ניסה אח"כ, היה בגדר מעט מדי ומאוחר מדי.
הנבחרת נמצאת באחת מהתקופות הקשות בתולדותיה. התוצאות לא טובות, היכולת רעה, יש תחושה של איבוד תקווה והשיח בתקשורת הספורט סביב הנבחרת שלילי וגורם לזלזול של הציבור כלפי הצוות והשחקנים. ההפסד המביך לאלבניה הביא את השפל ביחסים האלה לשיא חדש.
לא צריך לחפש אשמים, אלא לחפש ביחד את הפתרונות – להתחיל מהתחלה, להגדיר שוב מטרות, להחליט על אסטרטגיה ושיטה שתתאים ליכולות שלנו, לשפר משמעותית את המתקנים ולהגדיל את ההשקעה במחלקות הנוער. מה שעשינו עד עכשיו, לא עובד. אם אנחנו רוצים תוצאות, אנחנו חייבים לעשות דברים אחרת, בכל זאת, כמו שאיינשטיין אמר, שפיות היא דבר חשוב.
מה דעתך על הכתבה?