א. 3 מ-4. שושלת. ריאל מדריד הפכה לראשונה שזוכה בשלושה גביעי אירופה בארבע עונות, מאז שבאיירן מינכן ואייאקס רשמו שלוש זכיות רצופות בסבנטיז. גם ברצלונה הגדולה של השנים האחרונות, מילאן האגדית של אריגו סאקי ועוד הרבה קבוצות נפלאות לא עשו שושלת אירופית שכזו. הקבוצה הזו היא אחת הווינריות הגדולות שנראו – עם ווינרים גדולים כראמוס, רונאלדו, מרסלו, קרוס ועוד.
זוהי השושלת הגדולה השלישית של ריאל מדריד. הראשונה היתה בשחור לבן – ששת התארים הראשונים (1956-1960, 1966), השניה היתה תחת ויסנטה דל בוסקה וכללה שלוש זכיות בחמש עונות (1998-2002) וזו הנוכחית. לאף מועדון לא היו שלוש שושלות גדולות כאלה.
ב. דאבל מדרידאי גדול אחרי 59 שנה. ריאל מדריד המועדון המעוטר בספרד – 33 אליפויות, והמועדון המעוטר באירופה – 12 גביעי אלופות. אבל בשמונה הזכיות האחרונות של ריאל מדריד בגביע אירופה – 1959, 1960, 1966, 1998, 2000, 2002, 2014, 2016 – היא לא זכתה באליפות. שני הדאבלים הקודמים של הבלאנקוס עם אליפות וגביע אירופה הושגו אי שם ב-1958 ו-1957.
ראמוס גביע שני ברציפות של מועדון נדיר (AFP)
לכן מדובר בעונה הגדולה ביותר של ריאל מדריד! בזמן שהליגה הספרדית היא האיכותית ביותר (4 זכיות רצופות בליגת האלופות, 3 מ-4 האחרונות בליגה האירופית), הנה סופסוף ריאל מצליחה גם לזכות באליפות וגם בליגת האלופות ובעצם להפוך את העונה הזו להכי שחורה מבחינת אוהדי בארסה.
אם בעונות קודמות הספקנים הזכירו, בצדק מסוים, את הדרך הנוחה של ריאל לזכיה בתואר (כמו בעונה שעברה למשל), העונה אין כוכביות וספקות. ריאל, שכזכור סיימה רק שניה לבורוסיה דורטמונד את שלב הבתים, עברה את נאפולי, באיירן, אתלטיקו ויובה – כלומר שלוש מארבע היריבות הכי קשות שיש (החסרה היא בארסה כמובן). הבלאנקוס הציגו בעונת 2016/7 את הסגל העמוק והאיכותי ביותר שראינו בקבוצת כדורגל, וקרדיט עצום הולך למי שטיפח וניהל באמנות את הסגל הזה (עם הרוטציות) – זינדין זידאן.
ג. הגמר הגדול ביותר של מדריד. הכי חשוב – אתמול בקרדיף נתנה ריאל מדריד תחת זידאן הענק את הגמר הכי גדול ומרשים שלה מבין ה-12 בו המועדון המעוטר באירופה זכה. ריאל כבשה ארבעה שערים ממשחק שוטף (הפעם בלי מצבים נייחים), ולמעשה הגמר היחיד שנותן ל-1:4 הגדול מול יובה פייט הוא ההוא המיתולוגי ב-1960 – 3:7 מול איינטרכט פרנקפורט לעיני 127,621 צופים (שיא גמר), עם שלישיה של די סטפאנו ורביעיה של פושקש.
אבל פרנקפורט, עם כל הכבוד (והיתה לה קבוצה מעולה) היא לא יובה הנוכחית שלקחה 6 אליפויות איטליה רצופות (חסר תקדים) ושלושה דאבלים רצופים (חסר תקדים), תוך שטיאטאה בדרך לגמר את בארסה ואת כל מי שהתייצב מולה.
זה היה גמר של טיטאנים אתמול, יובה שנמצאת בשיאה, ולא הפסידה כל הדרך עד הגמר, הגיעה מלאת ניסיון (הציגה את ההרכב השני הכי מבוגר בגמר ב-30 השנים האחרונות – גיל ממוצע של כמעט 31 שנה). יובה שספגה ב-12 משחקים בדרך לגמר שלושה גולים בלבד, וריאל ב-90 דקות נתנה לה ארבעה בנוקאאוט מהדהד. זה הזכיר במשהו את ספרד-איטליה בגמר יורו 2012 (0:4). אגב, הפעם האחרונה שבגמר ליגת האלופות נכבשו 4 שערים ב-90 דקות היתה ב-1994, ב-0:4 המפורסם של מילאן על בארסה והדרים טים של קרויף (ריאל נתנה 1:4 לאתלטיקו לפני שלוש שנים ב-120 דקות).
זינדין זידאן עם גביע האלופות. טיפח את הרוטציה (AFP)
ותזכרו שריאל מדריד אתמול בסך הכל הופיעה באמת רק למחצית אחת בה דרסה את הגברת הזקנה. הרי יובה היתה עדיפה במחצית הראשונה (5:9 בבעיטות לשער, 1:4 למסגרת), אבל ריאל היתה היחידה על המגרש במחצית השניה (1:13 בבעיטות לשער, 0:4 למסגרת, שלושה גולים). אלגרי כהרגלו ניסה לערוך שינויים והפתעות תוך כדי משחק, וקיבלנו את דני אלבס בחוליה ההתקפית למשל, אבל ריאל של זיזו פתרה זאת בקלות. המאמן הצרפתי שלח את איסקו שמאלה, מודריץ' ימינה וקרוס למרכז וניצח את המשחק בשחמט.
והיה אתמול גם גיבור מטורינו – אנטוניו פינטוס מאמן הכושר שזידאן הביא לריאל מדריד, הוא יליד טורינו שעבד בביאנקונרי בשנות ה-90 כשזיזו שיחק במועדון. העליונות הפיזית שריאל גילתה במחצית השניה, כשהוותיקים של יובה נראו עייפים וכבדים, היא גם לזכות הרוטציה וההכנות של זידאן, וגם מגיעה בכל זאת מילה טובה לפינטוס.
קבוצת על עם מאמן על
נכון, כריסטיאנו כבש צמד ועשה היסטוריה פרטית נהדרת, אבל זו היתה הופעה קבוצתית עצומה – שני המגנים העצומים מרסלו ודני קרבחאל בישלו שערים כהרגלם, גם לוקה מודריץ' נתן בישול נהדר לרונאלדו, קאסמירו שכבש את שער הניצחון וניהל את המשחק באמנות, טוני קרוס היה כביר, הקפטן סרחיו ראמוס ורפאל וראן העלימו את היגוואין (חוץ מבישול הגול ועוד ניסיון בדקות הראשונות) ואל תשכחו את קיילור נבאס, שהיה אדיר בפתיחת המשחק ורבים ישכחו מזה אחרי שהמשחק נגמר ב-1:4. ועוד מחליף (אסנסיו) קינח עם הגול הרביעי.
כשכל כך הרבה שחקנים מצטיינים, כשהקבוצה מגיעה למאני טיים ונותנת את המשחק האולטימטיבי שלה (כפי שעשתה גם מול אתלטיקו בחצי הגמר), הקרדיט הולך לפני הכל לזידאן שטיפח וניהל את הסגל הכי עמוק ואיכותי שהיה בקבוצת כדורגל (עם בייל, אסנסיו ומוראטה כמחליפים ועם חאמס רודריגס ולוקאס ואסקס מחוץ לסגל).
רונאלדו חוגג בקרדיף. הופעה קבוצתית עצומה(AFP)
זידאן ניהל 20 משחקי ליגת האלופות והניף את הגביע פעמיים. הוא הוכיח שהוא המאמן המושלם למדרידיסטה, והוא אחראי מרכזי לכך שריאל מדריד הנוכחית קיבעה את מעמדה כאחת הקבוצות המרשימות בהיסטוריה אחרי שנתן נוקאאוט בדרך לסימאונה, לאנצ'לוטי ולאלגרי.
על סטטיסטיקה ועיוות היסטורי
נמאס לי ולרבים לראות את הסטטיסטיקות האלה "לראשונה בתולדות ליגת האלופות", שלוקחות בחשבון רק 25 שנה אחרונות של גביע אירופה המשוחק 62 עונות, מאז 1955. הגיע הזמן שאופ"א תאחד את הסטטיסטיקות של ליגת האלופות (עידן שלב הבתים) עם גביע אירופה, כי אם אלפרדו די סטפאנו כבש שבעה גולים בגמרי גביע אירופה, אז רונאלדו הוא לא "הראשון שעושה זאת", רק כי הוחלט "למתג מחדש" את המפעל הזה בתחילת הניינטיז.
אגב זה בדיוק מה שקורה גם עם הפרמיירליג (כאילו לא הייתה ליגה אנגלית עד שנות ה-90). די למחיקת ההיסטוריה ולחוסר כבוד למסורת! ראוי שילדים יידעו מי היו די סטפאנו ופושקש.
מה דעתך על הכתבה?