דת, מדינה: סיפורו מעורר ההשראה של מרקוס טבארס

מרקוס טבארס
מרקוס טבארס | צילום: Gettyimages

החברות עם רונאלדיניו, הילדות הקשה בברזיל, המסע במלזיה שחיבר אותו לדת והחיבור המדהים לסלובניה. גם בגיל 33, הברזילאי הכי סלובני שיש הוא האיום הגדול על באר שבע. זהירות: הוא אוהב להבקיע בתוספת הזמן

(גודל טקסט)

חברו הטוב של רונאלדיניו בקבוצת הנוער של גרמיו ובנבחרת ברזיל עד גיל 17 היה חלוץ אלמוני בשם מרקוס טבארס. בעוד הראשון הפך לכוכב ענק בכדורגל העולמי, השני דשדש והפך לסמל של קבוצה אחת – מאריבור, שמחר (רביעי, 21:45) תפגוש את הפועל באר שבע בפלייאוף ליגת האלופות.

מאז השניים כבר לא בקשר. "מרקוס סיפר לי שהקשר עם רונאלדיניו נותק", אומר סינטיהו סלליך ששיחק עם הברזילאי בשלוש העונות האחרונות. השחקן עצמו אמר לא פעם שהיה מעדיף לבלות לצדו של רונאלדו (הברזילאי), שהיה גיבור ילדותו. "כשעזבתי את גרמיו הקשר נותק. הוא היה אז הקפטן בגיל 20 וכבר אז אהב דיסקוטקים, חיי לילה והרפתקאות, אבל זה לא היה בשבילי. הערכתי הרבה יותר את הצד המקצועי שלו מאשר חיי הלילה שלו. היינו בקשר עד שהוא נותק".

טבארס לא הגיע לגבהים של רונאלדיניו או כוכבים ברזילאים אחרים. ייתכן שיכול היה להגיע רחוק יותר, אבל הסיפור שלו שונה. חיבור מדהים בין שחקן, אדם למדינה. הוא נתן על דשא וקיבל חזרה. הוא הפך לסמל למרות היותו שחקן זר וגם בגיל 33, הוא עדיין האיום הכי גדול על ההגנה הדי מקרטעת של ברק בכר.


רונאלדיניו. חבר מימי גרמיו (Gettyimages)

שלא כמו ניימאר, טבארס החליט לא להישאר בקבוצתו הברזילאית למרות תוספת שכר שלדבריו הייתה יכולה לסייע לאביו. "הוא היה יכול לשפץ את הבית ולרכוש עוד אוכל, אבל לא רציתי להישאר". גם כיום הוא כמעט לא חוזר למדינת הולדתו וב-2014 גילה שלא ביקר כבר שלוש שנים במדינה. אחרי תשע שנים בסלובניה, גם סלובנים שלא אוהדים את מאריבור מעריכים את הקפטן הברזילאי שלה שדחה הצעות רבות מחוץ למדינה וטען שסלובניה נתנה לו צ'אנס גדול.

כיאה לאחד שנולד בשכונת עוני, טבארס בן ה-33 נחשב לבחור רגיש ודתי אדוק. באחד הראיונות המפורסמים שלו בסלובניה סיפר בדמעות על הילדות הקשה שהייתה לו: "להוריי לא היו חיים טובים. לא היה לי מה לאכול והתחלתי לשחק כדורגל בגיל שבע כדי לצאת מהעוני. אמא שלי הייתה מכינה לי ארוחת ביסקוויטים בבוקר, בצהריים ובערב".

הוא נולד בחלק העני של העיר פורטו אלגרה ויחד עם שני אחיו נאלץ פעמים רבות לישון על הרצפה. "לא היו לנו מיטות, אז אנחנו הבנים ישנו על הריצפה בחדר אחד. בכל בוקר הייתי לוקח אוטובוס ומשם לאימון. בימי ראשון קיבלנו צ'ופר לשתות קולה. לא היה מה לאכול חוץ מעגבניות וקצת סלט. אבא היה נותן לי כסף לאוטובוס להגיע לאימון, אבל לא הייתי מחזיר לו. הייתי קונה במקום זאת נקניקיה".


טבארס. גדל בעוני (Gettyimages)

בגיל 13 החל להרוויח מעט כסף בגרמיו. לדבריו הפשע היה עניין יומי בשכונה בה גדל, אבל הוא לא העז ללכת עם החברים, כי אמא שלו היתה מורה בבית הספר בו למד. "תמיד רציתי ללמוד, אבל כשנסעתי עם נבחרת הנוער לחודשיים לאירופה היה קשה להשלים את הלימודים. החלטתי ללמוד תיאולוגיה". למעשה טבארס הוא כומר מוסמך. אישתו לטיסיה והוא עורכים כל שבוע בסלובניה כינוסים על לימודי תיאולוגיה בדת. "אני עוזר לאלה שאין להם בגדים ואוכל בסלובניה. זו אחת הדרכים בהם אני מנסה לעזור למדינה שקלטה אותי בצורה מדהימה", הוא מספר.

מגרמיו בה הופיע במשחק אחד בלבד בבוגרים עבר לשחק בליגה המאלזית. על אותה חוויה הוא מספר: "היה קשה מאוד. הייתי רק בן 19 ולא ידעתי מילה באנגלית. אני חושב שבשבוע הראשון שלי במלזיה הורדתי ארבע קילו. לא יכולתי לרכוש אלכוהול, כי זו מדינה מוסלמית. לא יכולתי ללכת לדיסקוטק אז נשארתי בבית וקראתי את התנ"ך". מלזיה לא תרמה מקצועית לטבארס, אבל כן החזירה אותו לתלם.

את ההתקרבות לדת עשה טבארס דווקא במלזיה שם התרועע עם חברים שלימדו אותו לחזור לכנסיה אותה נטש בגיל צעיר. "אני אחד שקורא כל יום בהתלהבות את התנ"ך. אתה חש צורך להאמין במשהו כדי להצליח וזה עובד. אלוהים נותן לי כח לכבוש שערים חשובים". אלוהים לצידו על כר הדשא.


טבארס. דתי אדוק (מתוך חשבון האינסטגרם של השחקן)

הברזילאי מבקר תדירות בכנסיה קתולית בה קוראים את התנ"ך שלנו ופחות את הברית החדשה. בליגה הסלובנית לא התירו לו לחשוף חולצות אותן הביא מראש כדי לחשוף אחרי כיבוש שערים עליהן נכתב "ישו הוא הדרך היחידה". החלוץ נאלץ להסכים: "שופטי כדורגל הסבירו לי שיש איסור לערב דת עם ספורט ואני לא רוצה להתווכח עם אף אחד. אני לא קיצוני. אני אדם שרוצה לתת טוב לאחרים".

הוא התגלגל לאפואל ניקוסיה הקפריסאית בה רשם גם רק ארבע הופעות בעונת 2007/8. שום דבר לא העיד שהעתיד שלו עומד להיות ורוד ומפתיע במדינה בלתי צפויה. אחד משחקני אפואל הברזילאי נילטון פרננדס ששיחק בעבר בקופר הסלובנית המליץ לו להגיע למבחנים במאריבור הסלובנית. מרגע שהגיע לקבוצה ב-2008 ובלי הרבה רקורד מאחוריו, הוא הפך ללהיט ענק בסלובניה. "כשהגעתי לסלובניה הייתי בטוח שאשאר בה חצי שנה כמו בקפריסין ונשארתי לתשע שנים עד כה", הוא מספר. "הרושם הראשוני? הייתי בהלם כמה סלובניה ירוקה. רציתי ללמוד סקי, אבל מנהל הקבוצה שלנו אסר עליי שלא אפצע".

כיום הוא מלך השערים של מריבור בכל הזמנים, הקפטן, זכה ביותר תארים מכל שחקן אחר בסלובניה וכבש 125 שערים בליגה ב-312 משחקים. הוא הפנים של המועדון והסמל הבלתי מעורער שלו. "שיחקנו עם שני חלוצים במאריבור. הוא השחקן שיכבוש תמיד בטיימינג הכי חשוב כשהמשחק מאופס או יעלה ל-1:2 בדקה ה-94", אומר עליו סלליך. השניים חברים טובים: "ברור שהוא התקשר אליי. שאל על הפועל באר שבע ואם היא באמת כזאת קבוצה טובה ואיך הם משחקים. יש בינינו יחסים מצוינים".


מלך השערים של מאריבור בכל הזמנים (Gettyimages)

לדברי סלליך, טבארס הוא מלך חדר ההלבשה: "הוא ללא עוררין אגדה מהלכת במאריבור. הוא משכמו ומעלה. הגדולה שלו היא הצניעות שלו. כולם אוהבים אותו. אין לו פוזה של כוכב כי הוא פשוט לא כזה. השקט שלו עושה את העבודה. זה לא פשוט להיות כוכב כזה במדינה זרה אליה הגיע בלי לדעת מילה בסלובנית. החוזק שלו נובע מהאהבה שנותנים לו החברים בקבוצה והאוהדים".

בעונות 2012/13 ו-2014/15 זכה בתואר מלך השערים של הליגה כל פעם עם 17 כיבושים. בעונת 2010/11 זכה בתואר עם 16 שערים. הוא גם דורג כמה פעמים במקום השני בנעל הזהב המקומית. העונה שעברה הייתה החלשה ביותר שלו מבחינת מספרים (תשעה שערי ליגה), אבל את העונה הנוכחית פתח עם שני שערי ליגה בארבעה משחקים ושלושה נוספים במוקדמות הצ'מפיונס.

טבארס קיבל לפני ארבע שנים אזרחות סלובנית. "עבורי זה כמו נס. חיכיתי לרגע הזה לקבל את האזרחות במשך חמש שנים וחצי. יש לי הכל בסלובניה, אלוהים עזר לי. זה היה צעד גדול בחיים שלי. אשתי וילדיי החליטו להישאר כאן לפחות עד סוף הקריירה ואולי יותר". מסתבר שגם בסלובניה לא קל לקבל אזרחות. ההליך היה ארוך ומי שעזר מאוד לטבארס היה נשיא ההתאחדות הסלובני לשעבר ונשיא אופ"א כיום אלכסנדר צ'פרין שפעל למענו אצל השלטונות. הרגע המכונן של טבארס היה שכדי לקבל את האזרחות הוא היה צריך להישבע למדינה בסלובנית. "לקח לי המון זמן ללמוד, אבל קיבלתי שבחים על הדרך בה אמרתי את השבועה בלי טעויות", הוא נזכר.


סלליך מפרגן: "מלך חדר ההלבשה" (Gettyimages)

הוא דוגמה ומופת להתאקלמות של שחקן זר במדינה. הוא נתן וקיבל חזרה. במאריבור הפך לשחקן קאלט שהאוהדים מעריצים ומאושרים על כך שהלב שלו הפך לסגול (צבע החולצות של הקבוצה). רכישתו היתה אחת ההצלחות המסחררות של המנג'ר הספורטיבי של מאריבור זלטקו זהוביץ' בעבר כוכב נבחרת סלובניה והיום אביו של חלוץ הקבוצה לוקה. בקיץ 2012 האריך הברזילאי את חוזהו במועדון עד 2017 ובאחרונה קיבל חוזה חדש. סלליך אומר: "ישאירו אותו בקבוצה עד שיפרוש ואני יודע שכבר הבטיחו לו תפקיד במועדון". ייתכן שהוא יהיה עוזרו של זהוביץ'. "כבר ימצאו לי תפקיד כלשהו", אמר טבארס: "אני רוצה לשחק עוד כמה שנים במאריבור. אני מאוהב בקבוצה ובמדינה", הוא הצהיר.

אפשר להבין את טאברס כשהוא אמר: "בסלובניה הרבה יותר כיף מאשר בברזיל. יש כאן שלווה, יש כאן אושר לכולם. לתושבי מאריבור לא הייתה מילה אחת רעה לומר עליי". מאמנה של מאריבור, דרקו מילאניץ', תיאר את החלוץ: "הוא שחקן שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא מעלה בדרגה אחת את משחקנו וכובש תמיד שערים מכריעים במצבים לא קלים. הוא גם בן אדם מאוד נוח. אף פעם לא תראה אותו רב. הוא חי חיים ספורטיביים מושלמים. הוא אחד השחקנים הטובים בליגה".

שלושת השערים של טבארס באלופות העונה היו שערי ניצחון ושניים מהם הובקעו בתוספת הזמן. באר שבע תצטרך לפקוח עליו עין עד לשניה האחרונה של המשחק. "הוא אוהב לשחק מאחורי החלוץ. הוא אוהב דריבלינג, יש לו שליטה מצוינת בכדור כמו כל ברזילאי הוא לא חלוץ מטרה שמוריד כדור ברחבה. הוא הרבה יותר מתוחכם", מסביר סלליך.


מילאניץ'. "חי חיים ספורטיביים מושלמים" (Gettyimages)

לטאברס יש גם קשר לישראל. ב-2012 הוא לקח את משפחתו לביקור בארץ ושהה כאן שמונה ימים במהלך פגרת החורף. הוא ביקר במקומות הקדושים לנצרות ובילה עם משפחתו על חוף הים. "הביקור בישראל נתן לי המון אנרגיה", הוא גילה. "ישו נתן לי שמחת חיים ואני מעניק מעצמי הרבה יותר מאשר פעם", טען. מאז הוא מקפיד להגיע לישראל לפחות פעם בשנה ואישתו מבקרת כאן פעמיים או שלוש בשנה.

שוערה הוותיק של מאריבור, יסמין הנדנוביץ', מפרגן: "לא סתם הוא קיבל את סרט הקפטן. זו החלטה שהתקבלה אחרי שכולם ראו איך הוא מעניק הרבה דברים טובים לקבוצה מעבר להצלחה על כר הדשא. הוא איש פשוט חיובי וזה מקרין על כולם".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי