1. ברתומאו תתפטר: ויחד איתך שיעופו המנהל הספורטיבי רוברט פרננדס וכל ההנהלה
אוהדי ברצלונה עדיין זוכרים את העונה שעברה עם הסגל הקצר, את הרכישות של ארדה, מאתייה, גומס ופאקו והמכירות של מוניר וסנדרו. אוהדי בארסה שמו לב לירידה בכמות שחקני הבית ולבעיות ב"לה מאסיה", אותן גם צ'אבי האגדי הזכיר בשבוע שעבר בראיון ביקורתי שלו על ההנהלה("הנהלת ברצלונה ישנה, היא צריכה לחזק את האקדמיה ואת מודל המשחק שלה").
הקיץ הזה מבהיר שהחששות לגבי החולשה/האימפוטנציה של הנהלת בארסה היו מוצדקות. זה התחיל בסימון מטרות רכש ובניהולים כושלים של משאים ומתנים – ביירין, דמבלה, וראטי. הקש ששבר את גב הגמל היה פרשת המעבר של דני סבאיוס הכישרוני מריאל בטיס לריאל מדריד. ברתומאו היה צריך להתפטר כשכשל להביא בפרוטות (15 מיליון יורו סעיף שחרור) את סבאיוס, דריבליסט נהדר וכישרון מבטיח שהיה אוהד בארסה בצעירותו ובדיוק מתאים לחזק את המועדון. בריאל מדריד עם הסגל העמוק והאיכותי שלה לסבאיוס אמור להיות הרבה יותר קשה ומאתגר להשתלב, ובכל זאת פלורנטינו פרס נשיא ריאל מדריד הוא זה ששם את היד על השחקן וניצח בקלות את בארסה. ובזמן שריאל עושה שרירים כמועדון החזק בעולם וגם לוקחת מגן מבטיח בתור מחליף מאתלטיקו מדריד (תיאו הרננדס), בארסה נאלצת להרחיק למועדון דרג ג' כמו בנפיקה כדי להחתים מגן עם פוטנציאל (נלסון סמדו), שעדיין לא פותח בנבחרת פורטוגל.
מעבר לכישלון להביא רכש משמעותי שברור שנחוץ לבארסה אחרי העונה שעברה, ראוי להזכיר את הסקנדל הנוסף שפרץ הקיץ כשנודע שהנהלת בארסה ספסרה בכרטיסים מנויים שהוחזרו למועדון. אבל עיסקת ניימאר היא השיא בקיץ הכושל של הנהלת בארסה – במקום להיות מועדון על, כריש, שטורף דגים גדולים ומצרף את וראטי מפ.ס.ז', בארסה בסוף מרגישה שהפגה לדג שקיבל ביס מכריש, אחרי שפ.ס.ז' לקחה לה את ניימאר ותפסה אותה לא מוכנה. זה מזכיר את קיץ 2000, כשלואיס פיגו עשה את המעבר השערורייתי מבארסה לריאל, כשזיהה שהנהלת בארסה חלשה, ואכן בארסה אז היתה בשפל וחיכתה 5 שנים יבשות לתואר (עד אליפות 2004/5).
בארסה חייבת להתעורר, להתחיל לנהל משא ומתן קשוח ולהבין שמה שאולי לא יקרה הקיץ, יכול לקרות לה בכל רגע. בארסה בסכנה לאבד צלע ואולי היא משלמת את מחיר הסגידה לליאו מסי, שגם הוא עשה ללהנהלה בית ספר בסוגיית הארכת החוזה. אבל כאמור לעיל, ספק גדול אם ההנהלה הנוכחית של בארסה מסוגלת להבין את שינוי הסטטוס. ז'ואן לפורטה, שבתקופתו כנשיא ברצלונה (2003-2010) ריאל מדריד הייתה מועדון די אומללה שאסף שני תארים (שתי אליפויות), עושה קולות של רוצה לחזור. בלי אינייסטה בשיאו, בלי פויול וצ'אבי, ללאפורטה מצפה אתגר אם הוא יחזור, אבל הוא כבר הוכיח יורת טוב מכל נשיא מועדון שהוא יודע מהי הדרך של בארסה.
2. ניימאר הולך על כדור הזהב: מילד למנהיג בוגר ואחראי
מאז שעזב בגיל 21 את סנטוס לבארסה ב-2013, ניימאר לא היה מספר 1 במועדון שלו. ואז אפשר להבין למה רצה להפוך לכוכב הראשי של פאריס סן ז'רמן ולפנים של המועדון, להביא את ליגת האלופות המיוחלת במטרה להפוך לשחקן הטוב בעולם, כלומר לזכות בבאלון ד'אור (כדור הזהב).
תזכורת: אנחנו מציינים עשור מאז שהכדורגל העולמי הפך לדואופול – ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו חולקים את כל תארי שחקן השנה בעולם (באלון ד'אור) מ-2008 עד 2017 (כריסטיאנו יזכה בינואר בחמישי שלו וישתווה למסי). לפני עשר שנים ב-2007 הזוכה האחרון בבאלון ד'אור לפני עידן מסי ורונאלדו היה קאקה. 200 מיליון ברזילאים שהיו רגילים לראות את כוכביהם מוכתרים לשחקן השנה בעולם – רומאריו, רונאלדו, ריבאלדו, רונאלדיניו ועד קאקה – כבר מצפים, דורשים שיגיע התור של התכשיט הנוצץ שלהם ניימאר ושהם יוכלו להתגאות בו בתור הכדורגלן הגדול בעולם. ניימאר כבר בן 25 וחצי וכבש כבר 52 שערים בנבחרת ברזיל – מקום רביעי אחרי פלה (77), רונאלדו (62) ורומאריו (55) – בדרך הבטוחה לעבר השיא ההיסטורי. כזכור, ברזיל היא אומת הכדורגל המפוארת והמצליחה ביותר שייצרה ענקי כדורגל והשיגה חמש זכיות במונדיאל, וכעת היא מצפה בשקיקה מהכוכב הגדול שלה יביא בקיץ הבא את ה"הקסה" (הגביע השישי). ראוי שאם זה יקרה, ניימאר ייבחר לשחקן השנה בעולם בתור מוביל מועדון אירופי בכיר, עשיר ויומרני (פ.ס.ז') מאשר ימשיך לנגן כינור שני ללאו מסי בבארסה – המועדון של הפרעוש. ויום אחד זה יקרה.
ניימאר עשה דברים נפלאים בבארסה: בארבע עונות בבירת קטאלוניה רשם ניימאר 105 שערים ו-59 בישוליםב-186 משחקים. הוא הפך לפני שלוש עונות לשחקן היחיד שכובש בכל משחק מרבע הגמר עד גמר ליגת האלופות ולשחקן הראשון שכובש גם בגמר ליגת האלופות ובגמר גביע הליברטדורס (וגם בגמר גביע המלך). הוא אף הוביל את ברזיל לזכיה בזהב אולימפי בריו 2016 (ולברזיל היתה אובססיה לתואר האולימפי – היחיד שהיה חסר להם בארון עד לפני שנה). אבל תמיד היה ברור שהבאלון ד'אור זה עסק בין כריסטיאנו לבין מסי.
האתגר להוביל את פ.ס.ז' לזכיה בליגת האלופות ולהפוך לשחקן הטוב בעולם הוא עצום. הוא צריך להפוך למנהיג ומוביל, להפוך מילד לגבר, ועד היום הפעם בה ניימאר הפגין זאת בצורה הכי בולטת הייתה – כמה אירוני – ברמונטאדה הבלתי נשכחת בעונה האחרונה בשמינית גמר ליגת האלופות נגד… פ.ס.ז' (1:6 של בארסה שמחק 4:0).
בפני ניימאר עמדה משימה לא פשוטה – עצם הפיכתו לשחקן עם תג מחיר היסטורי פסיכי כשכל העולם בוחן כל צעד שלו, ובעונה שבסיומה יש לו מונדיאל על הראש, עליו היה להתאקלם למועדון חדש, לליגה חדשה (פחות איכותית אבל יותר פיזית), לשפה חדשה ולאווירה חדשה. הלחץ עשה אולי את שלו, אבל הרצונות עדיין יישארו שם. להיות מספר 1, לעשות קסמים כדי לקדם ליגה נחותה, להפוך באירופה למותג שהוא בברזיל.
3. הפייר פליי הפיננסי זה בולשיט אחד גדול
פרויקט החתמת ניימאר הייתה צפויה להסתכם בעלות כוללת של כ-620 מיליון יורו לפחות עבור פ.ס.ז': 222 מיליון יורו סעיף השחרור של השחקן שיהפכו אותו לרכש היקר בהיסטוריה (יותר מפי שניים מהמקום השני פול פוגבה) ועוד משכורת נטו של קרוב ל-40 מיליון יורו (כולל בונוסים) לחמש שנים, פלוס מיסים וריביות. פ.ס.ז' איננה בין 10 המועדונים העשירים בעולם לפי רשימת 'פורבס', ואפילו אם תפרוס את התשלומים, עדיין מדובר בהוצאה מטורף של כ-100 מיליון יורו בשנה (רכש+שכר).
עלו ספקולציות לגבי העברת הגסף – אחת האופציות הייתה שחברת חסות תעביר לידי ניימאר 222 מיליון יורו וככה הוא בעצם יפעיל את סעיף השחרור שלו בתרגיל כלכלי שנשמע כמו בלוף אחד גדול. הפייר-פליי הפיננסי הוא הבייב של מישל פלאטיני, נשיא אופ"א לשעבר וכמו שפלאטיני הודח כך גם השיטה שהכניס. ראוי להכריז על מותה כי היא לא נאכפת בצורה אמיתית, ושוק ההעברות בכדורגל הוא ג'ונגל אמיתי. הבעלים הקטארים של פ.ס.ז' הכניסו בעבר מאות מיליוני יורו למועדון מטעם משרד התיירות של קטאר בעסקה מפוקפקת. גם אבו דאבי שמחזיקה במנצ'סטר סיטי, עשתה ועושה תרגילים כלכליים מפוקפקים כדי להפוך את הפייר-פליי הפיננסי לחסר משמעות. אבל עזבו את כל זה – אם מילאן, ארבע שנים בלי ליגת אלופות וללא אצטדיון ביתי משלה, עומדת לשפוך הקיץ כ-350 מיליון יורו על רכש, אז ברור לכל שהמצב הוא בדיחה עצובה. הגיע הזמן שאופ"א תודה בכך שהחוק הזה מת. מספיק עם ההצגות. בשוק הקפיטליסטי הגלובליסטי החזירי של הכדורגל – אין תקרה להשקעה.
4. קטאר משיבה מלחמה ליריביה
ישנה מתיחות שיא בין קטאר לשש מדינות סוניות, בראשות מובילת העולם הסוני סעודיה, שדורשות שקטאר תפסיק לממן טרור. המדינות הללו הטילו סנקציות על המדינה מהמפרץ ובין העיצומים הן מאיימות להחרים את מונדיאל 2022 ולהוביל את המאבק העולמי ללקיחת המונדיאל מהקטארים.
קטאר ידעה בעשור האחרון לשחק את המשחק הכפול – מצד אחד לממן טרור איסלמיסטי ומצד שני לארח אירועי ספורט גדולים בינלאומיים, להיות ספונסר של בארסה, לקנות את פ.ס.ז', להשתלט על זכויות שידורי הכדורגל באמצעות ערוצי "ביין ספורטס" המשויכת לאלג'זירה (שאגב מוחרמות כעת בסעודיה, מצרים ושאר המדינות שמתחככות עם קטאר) וגם להביא לקטאר כוכבים שיהיו שגרירים שלה כמו ראול וצ'אבי (ובעבר גם גווארדיולה ובאטיסטוטה).
'ביין ספורטס' רכשה לאחרונה את זכויות השידור לליגת האלופות עד 2021, ועכשיו רכישת ניימאר בידי פ.ס.ז' הייתה אמורה לשדר שוב לעולם שלקטאר יש כוח ספורטיבי-בידורי-פוליטי גדול, ושכולם ייקחו זאת בחשבון אם הם מעוניינים להתעמת עם ממשלת קטאר על המדיניות שלה או על זכות המדינה לאחר את המונדיאל המושחת והרקוב שלה.
5. הכדורגל המודרני מגעיל ויש בו יותר מדי כסף
קיץ 2017 שובר את כל שיאי ההעברות והוא ימשיך ככה. יש יותר מדי כסף במשחק, המחירים ממשיכים לזנק, סוכני שחקנים ממשיכים לגבות עמלות מטורפות על גבם של מועדוני כדורגל, המסחור של המשחק רק הולך וגובר כש'יובנטוס סטדיום' הופך ל'אליאנץ סטדיום'. תחושת גועל אצל כל אוהד פשוט שרואה איך המשחק העממי וההמוני הפך בעידן המקצועני של ימינו לעסק של תאגיד בינלאומי, עם זהות לאומית וגאוגרפית שהולכת ונעלמת.
6. להתאמץ ולא להרים ידיים
פ.ס.ז' רצתה את ניימאר כבר בקיץ שעבר וניהלה מגעים עם אביו, וזה הסתיים בשדרוג חוזהו של ניימאר בבארסה. והנה למרות שבעלי ומנהלי פאריס טענו שהרגישו מנוצלים על ידי השחקן ובעיקר על ידי אביו-סוכנו, הם לא הפסיקו לרדוף אחריו כי הם מבינים את המשמעות האדירה של רכישתו עבור הפרויקט של הקטארים בפ.ס.ז'. הם לא יפסיקו גם עכשיו.
דבר דומה קרה הקיץ עם ג'יג'יו דונארומה, שוער מילאן, שהשיחות בין סוכנו מינו ראיולה לנציגי מילאן בראשות מרקו פאסונה פוצצו בצער, אבל היה שווה לשני הצדדים לא לשרוף את הגשרים, כיוון שכעבור כמה שבועות נחתמה הארכת חוזהו של השוער במועדון.
תמיד כדאי להישאר בקשרים טובים ולהשאיר את הדלת פתוחה. כי בכדורגל, ממש כמו בחיים, אף אחד לא יודע מה יקרה בעתיד. מי חלם לפני שלושה חודשים שמילאן תעבור כזו מהפכה הקיץ? ומי חשב שניימאר באמת יעזוב את ברצלונה. אתם עדיין חושבים שזה לא יקרה?
נמאס לו להיות הצל, ניימאר ומסי (AFP)
מה דעתך על הכתבה?