שתי אמירות צדו את עיני ב-24 השעות האחרונות. האחת של סרחיו ראמוס, בלמה של ריאל מדריד, והשניה של דייויד בלאט, מאמנה של קבוצת הכדורסל הטורקית דרושפאקה.
ראמוס אמר את שעל ליבו, לאחר שברצלונה הכניעה את ריאל 3:2 בקלאסיקו בארצות הברית. "אני מקווה שזה היה משחקו האחרון של ניימאר בבארסה, מפני שכך נסיר מעלינו בעיה אחת", הדגיש בלם הבלאנקוס. מדברים אלה עולה כמובן מחמאה עצומה לחלוצה הברזילאי של ברצלונה. יכולתו הטכנית, ובעיקר כושר הכדרור שלו הם פעמים רבות מאד בבחינת סיוט להגנות המופקדות על שמירתו.
אולי ניימאר אינו מכדרר ברמתו של בן ארצו גארינצ'ה, שמעמדתו כקיצוני ימני ממש "השפיל", בשנות ה-50 וה-60 את השומרים עליו, אבל ניימאר הוא שחקן גדול, שתמיד עדיף לשחק עימו באותה קבוצה ולא מולו! ראמוס ביטא איפוא נאמנה את מה שחשה ההגנה כאשר עליה להתמודד עם ניימאר. הוא, קרוב לוודאי, אינו היחיד בליגה הספרדית שמעדיף לראות את הברזילאי הנפלא בטלוויזיה ולא כיריב במגרש.
ניימאר. לא רק ראמוס ישמח לצפות בו ולא להתמודד נגדו (AFP)
באשר למאמן הכדורסל דייויד בלאט. בראיון ברוסיה הוא סיפר על רצונו לשוב לאמן כבר בעונה הבאה ב-NBA. בלאט כבר טעם כידוע את טעמה של הליגה הטובה בעולם, כשהדריך את קליבלנד, אך מתברר שהמחשבה עליה לא נטשה אותו. למרות שפוטר מקליבלנד, לאמן ב-NBA פרושו של דבר לכבוש פעם נוספת את האוורסט. טוב לחשוב בגדול ובלאט אינו מסתיר זאת. הוא בוודאי יכול לאמן באירופה, בכל ליגה, ובכל זאת לאחר שטועמים מהממתק האולטימטיבי – ברור שחולמים ומקווים לחזור אליו.
לכן אני מבין לליבו. עכשיו כאשר הוא מספר על כך, הפרסום יכול להגיע לאוזניהם של האנשים הקובעים בקבוצות ה-NBA ודיוויד מודע לכך. הרזומה שלו פתוח לעיני כל אחד, ובעצם כאשר מזכירים את שמו, כל איש כדורסל בעולם יודע במי מדובר, ומה הוא עשה בשנותיו כמאמן.
מה דעתך על הכתבה?