הג'ורדנים החדשים: כוכבי שיקגו כבר מריחים גמר במזרח

טביעת האצבע של לברון ג'יימס מורגשת בכל פינה בקליבלנד. מזהות המאמן על הקווים ועד בחירת שחקני הסגל ושיטת המשחק בהגנה ובהתקפה.

גם את השינוי שעברו צמד הכוכבים האחרים בטריו, קיירי אירווינג וקווין לאב, צריך לזקוף לזכותו של קינג ג'יימס. משחקן מוכשר ומעט עצלן הפך אירווינג לווינר (את שלשת האליפות אתם זוכרים?) ולמנהיג את הקבוצה בהיעדרו של לברון. אפילו בהגנה הוא רשם שיפור משמעותי. גם אצל לאב חל שינוי, אם כי פחות בולט. הפורוורד שיפר את משחק ההגנה, שומר על יציבות במהלך המשחקים ובעיקר נלחם יותר ומראה רגשות על המגרש.

את ההשפעה של לברון על שני חבריו ניתן לראות בשני משחקי הפלייאוף הראשונים מול אינדיאנה. כל שלושת כוכבי קליבלנד "באו לעבוד" בפוסט סיזן. לברון קולע 28.5 נקודות בממוצע לעומת 26.4 בעונה הסדירה, אירווינג עומד על 30 לעומת 25.2 ולאב על 22 לעומת 19.

בשני המשחקים מול הפייסרס הגיעו השלושה לדו ספרתי כבר במחצית הראשונה, והמשחק השני היה הפעם הראשונה בתולדות הקאבלירס ששלושה שחקנים קולעים יחד במשחק פלייאוף 25 נקודות ומעלה. אגב, אירווינג עלה למקום השני ברשימת קלעי המועדון במשחקי פלייאוף בכל הזמנים. במקום הראשון נמצא לברון.

יחד עם השמחה על היכולת של שלושת הכוכבים, טיירון לו (וגם לברון, כמובן) יודע שזה אולי יספיק לשלבי הנוקאאוט בקונפרנס המזרחי, אבל כדי להצליח בגמר מול גולדן סטייט (או סן אנטוניו) שחקני הספסל יצטרכו לנפק תרומה גדולה הרבה יותר. חוץ מהטריו, רק שבעה שחקנים שותפו בשני המשחקים מול אינדיאנה ואף אחד מהם לא קלע יותר משבע נק' בממוצע. זה חייב להשתנות.

מצאו את הספסל?

פרט ליכולת הקליעה הנפלאה של סטף קרי וקליי תומפסון, נהנתה גולדן סטייט בשנים האחרונות מסגל רחב, עמוק ואיכותי שעמד לרשותו של המאמן סטיב קר ואיפשר לווריירס לשמור על קצב משחק גבוה לאורך כל דקות המשחק (וגם לשבור את שיא הניצחונות בעונה הסדירה ב-2015/16).

בקיץ האחרון, כשהחליטה הנהלת סגנית האלופה לצרף לשורותיה את קווין דוראנט שוחררו לשם כך מספר שחקנים שהיו חלק חשוב מהסגל המנצח של השנים האחרונות. צמד הגבוהים אנדרו בוגוט ופסטוס אזילי עזבו, כמו גם הריסון בארנס, ליאנדרו ברבוסה, מאריס ספייטס ואחרים. במקומם הובאו מספר שחקנים פחות מוכרים ומוכשרים והחשש היה שהתרומה מהספסל תרד, דבר שיוביל לפגיעה בעיקר בשלבי ההכרעה.

החששות לא היו לשווא. אף שחקן בסגל של הווריירס שלא קוראים לו קרי, דוראנט, תומפסון או דריימונד גרין לא הגיע לשמונה נקודות בממוצע בעונה הסדירה. לא תרמה לכך העובדה ששון ליבינגסטון, שהיה חלק חשוב מהפאזל בשנים האחרונות, רשם העונה ירידה כמעט בכל הפרמטרים.

נראה שבפלייאוף קר והצוות שלו מצאו את הנוסחה לשלב את שחקני הספסל ולקבל מהם תרומה משמעותית. בשני המשחקים הראשונים קלעו השחקנים המשניים 49 נק' בממוצע, כמעט כמו בפלייאוף בעונה שעברה אז תרמו השחקנים שאינם קרי, תומפסון וגרין 53.4 נק' בממוצע למשחק.

השיפור בתפוקה של השחקנים המשניים, יחד עם הנתונים של קווין דוראנט יכולים לקרב את גולדן סטייט להחזרת טבעת האליפות לארון התארים של הקבוצה אחרי היעדרות של עונה אחת.

החיזוק המתאים לווסטברוק

בעקבות האכזבה מהפרויקט של לוס אנג'לס קליפרס בשנים האחרונות (עליה עוד אכתוב בשבועות הקרובים) מצד אחד והעונה האדירה של ראסל ווסטברוק מצד שני, אוקלהומה צריכה לנצל את המצב בקיץ הקרוב ולבצע עסקה שתשדרג אותה לאחת הקבוצות הטובות בליגה ועם צוות מסייע מתאים אולי אף תהפוך אותה למועמדת לאליפות.

הת'אנדר צריכים לעשות מאמץ בקיץ הקרוב ולצרף את בלייק גריפין, פורוורד הקבוצה מעיר המלאכים. חיבור של שני שחקנים מוכשרים שהגיעו לגיל 28 ועדיין לא זכו באליפות יכול ליצור קבוצה רעבה שתגיע רחוק. גריפין הוא שחקן פנים אתלטי ומהיר שיכול להתאים לקצב המשחק הגבוה שמכתיב ווסטברוק ולהוות את החתיכה החסרה בסגל.

למה שגריפין ירצה להגיע? הפורוורד המצוין מחזיק באופציה להשתחרר מחוזהו בקיץ ואולי יהיה מעוניין להחליף אווירה אחרי שבע עונות בלוזריות של הקליפרס. בנוסף, אין דבר יותר טוב מאשר להביא אליפות לעיר בה נולדת. שישאל את לברון.

קבוצת השבוע: שיקגו

מה לא אמרו ומה לא כתבו העונה על שיקגו. לעגו ליכולת הקליעה של שחקני הקו האחורי, טענו שהמאמן פרד הויברג לא מתאים לקבוצה בכירה ב-NBA, דיברו על סכסוכים בחדר ההלבשה ואפילו ראג'ון רונדו היה בדרך החוצה מהמועדון בעקבות יחסים מעורערים עם הצוות המקצועי.

ואז מגיע הפלייאוף והבולס מנצחים פעמיים בחוץ את הקבוצה שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון במזרח, ועושים צעד משמעותי לעבר העפלה לחצי הגמר האזורי אחרי היעדרות מהפלייאוף בעונה שעברה.

ג'ימי באטלר הסביר למה הוא הולך להיות אחד המלפפונים החמים של הקיץ עם 26 נק' ב-40 אחוזים ל-3, ראג'ון רונדו המושמץ הזכיר נשכחות והתקרב לממוצע טריפל דאבל עם 11.5 נק', 10 אס' ו-8.5 ריב' ודוויין ווייד הראה מנהיגות, השרה ניסיון רב על השחקנים הצעירים וגם קלע 16.5 נק'. גם שחקנים אלמוניים יחסית כמו פול זיפסר ובובי פורטיס קלעו בספרות כפולות.

כשוושינגטון הלא יציבה או אטלנטה הבינונית יחכו בשלב הבא, הקבוצה מאילינוי יכולה בהחלט לראות את עצמה בגמר האזורי ממנו נעדרה בחמש העונות האחרונות.

מאכזב השבוע: דוויין קייסי

אחרי שבעונה שעברה שברה טורונטו מחסום בן 15 שנה ועברה את רבע הגמר, ניתן היה לצפות שהלוזריות המפורסמת תיעלם והקנדים ינצלו את היתרון האיכותי שלהם כמעט על כל קבוצה באזור המזרחי כדי לבנות לעצמם כוח הרתעה בפלייאוף.

אולם שני המשחקים הראשונים הזכירו בדיוק את העונות האחרונות. את המשחק הראשון הראפטורס הפסידו כמו בכל אחת משלוש העונות הקודמות ובכך איבדו את יתרון הביתיות. את הניצחון במשחק השני הם הצליחו לגרד, אך שוב נראו לחוצים ומבולבלים.

לדוויין קייסי יש אחריות גדולה לנסיגה ביכולת של שחקניו בשלבים המתקדמים של העונה. המאמן בן ה-60, שנמצא בטורונטו מאז 2011, הוא בן אדם נחמד וכנראה גם מאמן סביר לעונה הסדירה, אבל הלחץ והפאניקה שהוא משדר במשחקי ההכרעה מחלחלים לשחקנים. אגלי הזיעה משפיעים, הטרוניות הרבות לשופטים לא מסייעות ובכלל, לא נראה שנעשתה הכנה ראויה מבחינה מנטלית ומקצועית לקראת סדרות הפלייאוף.

הדבר בולט במיוחד אל מול הביטחון והאמונה של ג'ייסון קיד וחניכיו ממילווקי. המאמן הצעיר הצליח לשדרג כמעט את כל כוכביו ובשני המשחקים הראשונים נראה ששחקני הבאקס יודעים את מקומם ותפקידם, והמאני טיים גורם להם להיות דרוכים ולהעלות את הרמה.

גם אם ההבדל האיכותי יעשה את שלו וטורונטו תעבור את מילווקי ואם לא יתרחש שום דבר משמעותי עד סיומה של העונה, ג'נרל מנג'ר הראפטורס מסאיי יוג'ירי יצטרך לחפש מאמן חדש שימשיך את היסודות הבריאים שהניח קייסי וישדרג את הקבוצה לחזקה ואימתנית גם בפוסט סיזן.