אבל כששקע האבק קיבלנו בשלושת הרבעים הבאים משחק די בינוני ובמעמד צד אחד. קליבלנד, שהגיעה לאורקל ארנה, שופעת ביטחון לאחר שיוט קליל בסדרות הקודמות לא הותירה לעצמה למעשה שום סיכוי לנצח. 20 איבודי כדור חירבו את משחק ההתקפה שלה, ירידה רעה להגנה הרסה את משחק ההגנה שלה, והצוות המסייע לא סיפק שום תרומה ממשית והשאיר את שלושת הגדולים (ג'יימס, אירוינג ולאב) בודדים במערכה. כך לא מנצחים קבוצה איכותית כמו גולדן סטייט, שגם לה כמובן מגיע קרדיט לאותה יכולת חלשה שגילו שחקני הקאבלירס.
מרוב התפעלות ממשחק ההתקפה המבריק של הווריירס, לא שמנו לב שמדובר העונה באחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, שהפעם הצליחה לעצור קבוצה שנראתה עד כה נפלא מבחינה התקפית על פחות מ-35 אחוזי קליעה מהשדה ולהשאיר אותה עם יותר איבודי כדור מאסיסטים. בהובלת מעוזי ההגנה, גרין ואיגואדלה, ובעזרת יכולת הגנתית טובה גם של הכוכבים ותאום קבוצתי שהצליח להחביא גם כמה נקודות תורפה, נבלמה האלופה על 22 נקודות ומטה בשלושת הרבעים האחרונים מה שהותיר אותה הרחק מאחור.
קליבלנד יכולה למצוא גם נסיבות מקלות להגנת המעבר הרעה שלה, כיון שמול קבוצה עם כל כך הרבה כלי נשק קטלניים, עם שחקן בגובה 2.13 שמוביל כדור כמו רכז ועם קלע השלשות במעבר הטוב בהיסטוריה באמת קשה להתגונן. אבל אין שום תירוץ למשחק הגנה המאפשר ליריבה להגיע ללייאפים והטבעות פעם אחר פעם, ובוודאי שלא לסיום משחק, בגמר ה-NBA להזכירכם, עם אפס עגול בקטגורית החטיפות הקבוצתיות!
גם בקרב בין הסופרסטארים של שתי הקבוצות נרשם נוקאאוט לטובת שחקני סגנית האלופה. גם בקטגוריית הנקודות (66 לדוראנט וקרי לעומת 52 ללברון ואירווינג) אך בעיקר בתחום הטיפול בכדור והמשחק הקבוצתי. בעוד ששני כוכבי גולדן סטייט מסרו יחד 18 אסיסטים לעומת 2 איבודים בלבד, הרי שלמלך ג'יימס ולסגנו היו 12 איבודי כדור, חלקם משמעותיים במיוחד, לעומת 10 אסיסטים.
נדמה היה שהצמד של הווריירס שיחק עם הרבה יותר רצון להוכיח משהו. קווין דוראנט, שחזר למעמד גמר לאחר חמש עונות-נצח במונחים של שחקן על ברמתו, מעוניין בוודאי יותר מכולם לזכות בטבעת לאחר קיתונות הבוז שספג בעקבות מעברו המתוקשר, ולסטף קרי יש לא מעט על מה לכפר בעקבות יכולתו בסדרת הגמר אשתקד ובעיקר במשחק מספר שבע שלה. לתצוגת התכלית שסיפקו השניים לעומת המשחק המרשים בסך הכל מבחינה מספרית אך אנמי מבחינה מנהיגותית ואיכותית מצדם של כוכבי קליבלנד, היה חלק חשוב בתוצאה הסופית.
למשחק השני בסדרה תצטרך קליבלנד להגיע בגישה שונה לחלוטין. קודם כל משום שיריבתה יכולה לשחק עוד הרבה יותר טוב. לא בכל ערב ידייקו קליי תומפסון ודריימונד גרין ב-6 מ-28 מהשדה, ולא כל משחק תסיים קבוצת הקליעה הקטלנית עם 36 אחוזים מעבר לקשת. האגרסיביות ההגנתית ובעיקר האחריות במשחק ההתקפה של קליבלנד חייבות לעלות בכמה מדרגות בכדי לכפות קרב שקול במשחק השני, ותרומתם של שחקני הספסל חייבת להיות הרבה יותר גדולה.
אבל אם למדנו משהו מסדרת הגמר של העונה הקודמת (וגם מכמה סדרות גמר NBA אחרות) הרי זה שלתוצאת משחק אחד, מרשימה ככל שתהיה, אין בהכרח השפעה על המשחק הבא. האלופה, שהייתה אשתקד הראשונה בהיסטוריית הגמרים שחזרה מפיגור 3:1 לניצחון, יכולה לעשות את השינוי. הבעיה מבחינתה היא שהפעם ניצב מולה גם בחור מוכשר כשד ורעב במיוחד בשם קווין דוראנט.
מה דעתך על הכתבה?