זו פשוט העובדה שכמות הכישרון שיש לסטיב קר המתקאמבק בידיים היא פשוט לא הגיונית, חסרת תקדים או כל סופרלטיב אחר בו תבחרו. לא ממש מפתיע בהתחשב בכך שלקבוצה שקבעה אשתקד את שיא הניצחונות של כל הזמנים בעונה הסדירה, הצטרף הקיץ אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים.
ולא שקליבלנד לא ניסתה הפעם. האלופה הגיעה למשחק השני בגישה הרבה יותר אגרסיבית, הלכה לטבעת, שרטה, ירדה קצת יותר טוב להגנה וסיימה את המחצית הראשונה עם 10 חטיפות לעומת האפס שהיו לה במשחק הראשון. היא אפילו הצליח לשרוד את הסערה ההתקפית הראשונה של ה"ספלאש בראדרס" וחבריהם (50 נקודות ב-15 הדקות הראשונות) ואת השנייה שהוביל דוראנט (16 נקודות ב-3 הדקות הראשונות של המחצית השנייה) ולהישאר בתמונה.
גם לברון ג'יימס נתן את כל מה שיש לו. הוא פילס את דרכו לצבע פעם אחר פעם, השיג נקודות, פיטם את חברין בכדורים נהדרים והשלים טריפל דאבל בשלב מוקדם של הרבע השלישי עד שתש כוחו. אבל כשגל רודף גל, סופה רודפת סופה וההפוגות ביניהן קצרות כל כך אין סיכוי לשום ספינה לשרוד, גם אם היא מנווטת על ידי רב החובל הטוב בעולם. בעיקר כשהעזרה שהוא מקבל מנערי הסיפון שלו פשוט לא מספקת.
לנקודות שהשיג קליי תומפסון בדקות הראשונות של המשחק הייתה השפעה גדולה על מהלכו. הן הועילו מאד לביטחונו שנפגע מעט לאחרונה והפכו את הווריירס למפלצת תלת ראשית בלתי ניתנת להכנעה. קרי, דוראנט ותומפסון סיימו את המשחק עם 87 נקודות, 30 ריבאונדים ו-18 אסיסטים, מספרים של קבוצה שלמה.
לשני האחרונים הייתה תרומה משמעותית גם בצד ההגנתי, כשתומפסון מרר את חייו של קיירי אירוינג משחק שני ברציפות, ודוראנט תורם חמש חסימות, שלוש חטיפות ונוכחות מרשימה בצבע. השניים סייעו לקבוצתם להשיג עצירות הגנתיות ברגעים חשובים במשחק, וזה כל מה שקבוצת התקפה סופר מוכשרת כמו שלהם זקוקה לו בכדי ליצור ריצות ופערים קשים מאד למחיקה.
אז מה בעצם יכולה קליבלנד לעשות בכדי למנוע מהסדרה שהבטיחה גדולות ונצורות להגיע אל סיומה בעוד שניים או מקסימום שלושה משחקים? ראשית, לשאוב עידוד אבל בשום אופן לא להסתמך על תקדים העונה שעברה. משום שהקבוצה ששמטה את יתרון שני המשחקים אשתקד שונה מאד מזו שמובילה באותו יתרון כרגע, כשההבדל מסתכם כמובן באותיות K.D.
שנית, היא זקוקה להתעוררות מהירה של קיירי אירוינג (8 מ-23 מהשדה הלילה), כוכב אותו משחק שביעי בלתי נשכח שנראה עד עכשיו רע מאוד. גם הודות כאמור להגנה של קליי תומפסון, אבל בעיקר בעקבות קבלת החלטות ויכולת שממש לא מתאימה לשחקן ברמתו. ושלישית, טיירון לו פשוט מוכרח לקבל תוצרת כלשהי משחקנים נוספים בסגל שלו. שחקנים כמו טריסטן תומפסון (מעל 10 נקודות ומעל 10 ריבאונדים בממוצע למשחק בגמר 2016) ג'יי אר סמית (10.6 למשחק באותה סדרה) אימאן שאמפרט וחבריהם שלא תורמים כמעט דבר למאמץ המלחמתי עד כה.
עם שלושה שחקנים בלבד שקולעים בספרות כפולות לא ניתן לנצח קבוצה איכותית כמו גולדן סטייט. במשחק השלישי, ממנו אין לקאבלירס דרך חזרה, מישהו, ורצוי יותר מאחד, יהיה חייב לצעוד קדימה ולהעלות את רמתו בצורה קיצונית.
מה דעתך על הכתבה?