מכבי תל אביב או הפועל ירושלים: התחנה הבאה של בר טימור

שלוש סיבות מדוע לעבור למכבי ת"א:
יורוליג. טימור הצהיר לא מזמן שהוא רוצה לשחק ביורוליג ובמדים הצהובים הוא יוכל לעשות זאת באופן מיידי, בעוד שהאדומים ככל הנראה ישחקו שוב ביורוקאפ.


 

כסף. למכבי ת"א יש תקציב שחקנים גדול יותר, ואם היא באמת רוצה את טימור היא יכולה לשלם לו יותר.

שאראס. אם הרצון של מנהלי המועדון יתממש ושאראס אכן יגיע בקיץ, זה יהיה חלום עבור טימור לשחק אצל אחד מגדולי הרכזים האירופאים בכל הזמנים.



 

 

שלוש סיבות מדוע להישאר בהפועל ירושלים:
מעמד. האוהדים בבירה אוהבים את טימור ובשל המצב הוא הפך לסוג של סמל. גם המאמן סימונה פיאניג'אני והבעלים מעריכים אותו, אז בשביל מה לעזוב?

מגמת עלייה. גם אם ישנה האטה בשבועות האחרונים, אין ספק שהפועל ירושלים במגמת עלייה מתמדת תחת אורי אלון. אין דבר יותר טוב מלהיות חלק במערכת כזו.

קריסה. למה לעזאזל לעבור לבלאגן של מכבי ת"א?

תשובת הנגד בצהוב
בשבוע שעבר נכתב כאן על ההברקה של הפועל ירושלים לבנות קו קדמי של מתאזרחים בדמות אמארה סטודמאייר וריצ'רד האוול. מאז התרחשו לא מעט דברים בגזרה הזו, אבל השאלה שלא נשאלה היא מה צריכה להיות תשובת הנגד של מכבי ת"א.

ראשי המועדון הצהוב צריכים למחול על משקעי העבר ולעשות הכל (כמעט) כדי להחזיר את אלכס טיוס. המתאזרח הקפיצי ביחד עם איתי שגב המשתפר יאפשרו לבנות קו אחורי עם יותר שחקנים זרים, מה שיסייע גם במאבקים ביורוליג וגם בליגה המקומית.

מעבר להיותו ישראלי, טיוס גילה העונה יכולת טובה במדי גלאטסראיי (10 נקודות, 5.2 ריבאונדים -1.5 חסימות בממוצע למשחק ביורוליג) וביחד עם סנטר זר נוסף ברמה גבוהה יהיה למכבי ת"א קו קדמי איכותי.

הקמיקזות מטנסי
בדרך כלל כשאומרים 'קבוצה עם סטייל אירופי' ב-NBA מתכוונים לסן אנטוניו, או לכל מאמן שמנסה להנחיל משחק קבוצתי. אצל ממפיס הסיפור שונה. בעידן של קצב משחק מהיר והטלת שלשות ללא הבחנה, הדובים של דייויד פיזדייל (מאמן ההגנה של מיאמי בעידן לברון) באים "לפוצץ" בהגנה, מורידים את קצב המשחק ומזכירים לפרקים את הכדורסל האירופי, של שנות ה-80 וה-90. עוד בעידן ה-30 שניות.

הגריזליס סופגים 100 נק' למשחק (3 בליגה), נמצאים במקום השישי בדירוג ההגנתי ומעטרים את הצמרת במספר מדדים הגנתיים נוספים. זה גם מביא להם תוצאות. את המקום בפלייאוף הם הבטיחו כבר לפני זמן רב, ולולא נסיגה ביכולת בשבועות האחרונים היו מסיימים גבוה יותר מאשר במקום השביעי במערב.

 
השיטה הזו הקבוצה מטנסי מקשה מאוד על הקבוצות הגדולות. העונה מול סן אנטוניו מחזיקה ממפיס במאזן של שני הפסדים (אחד בהארכה) וניצחון ב-15 הפרש. בארבעת המשחקים עם גולדן סטייט, הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה, כל אחת ניצחה פעמיים ומול האלופה מקליבלנד המאזן הוא 1:1.

הקמיקזות של בית הלחמי
הפועל גלבוע/גליל אולי לא תהיה בפלייאוף (ואולי כן), אבל בכל מקרה החבורה של אריאל בית הלחמי היא אחד הדברים המרעננים של עונת 2016/17 בכדורסל הישראלי.

ללא ישראלים בכירים, עם צעירים רבים בסגל וזרים שתויגו כ'זרים של ליגה לאומית', הקבוצה מהצפון הפכה לחבורה מלוכדת שהקשתה כמעט על כל יריבה שפגשה העונה. שחקנים כמו חואקין שוכמן, זיו בן צבי ויחזקאל סקוורר הפכו לסיוט של שחקני היריבות, ג'ייסון סיגרס התגלה כאחד הווינרים הגדולים שנחתו פה בשנים האחרונות והגבוהים אריק גריפין ומרפי הולוואי (אם לא היה נפצע, כנראה שלגלבוע/גליל היו עוד כמה ניצחונות) גילו דומיננטיות בצבע כמעט מול כל הקבוצות שפגשו.

בדומה לממפיס עליה נכתב למעלה, גם במקרה הזה סגנון המשחק של הקבוצה מגן נר הקשה מאוד על הגדולות של הכדורסל הישראלי, אם עדיין אפשר לקרוא להן כך – מול הפועל ירושלים המאזן הוא 1:2 לצפוניים, מכבי ת"א נוצחה בשני מפגשי הליגה ובגביע זה הסתיים בנקודה אחת לטובת הצהובים. הפועל חולון לא הפסידה עדיין לצפוניים, טוב, לא סתם היא מוליכה את הטבלה.

רומן סורקין מסכם עונה, וקצת מתגעגע
הנציג הבכיר שלנו במכללות הוא הסנטר רומן סורקין (20, 2.08), שמשחק בתוכנית הכדורסל של אורגון. הממוצעים אומנם לא הכי מרשימים, אבל שמונה דקות בהן תרם 3.2 נקודות ו-1.9 ריבאונדים אצל אחת מארבע הקבוצות הטובות בארצות הברית יכולים לעורר מעט אופטימיות באיגוד הכדורסל ובנבחרת ישראל, בתנאי שיימצא פתרון מול צה"ל שמחשיבו כעריק. בראיון לספורט1 מסכם סורקין את העונה המיוחדת שעברה עליו וגם מסמן מטרות.

אמנם לא שיחקת בטורניר הארצי, אבל איך החוויה להיות חלק מזה ובמיוחד מהפיינל פור?
"חוויה מדהימה. לא כל הזמן יוצא להיות ולשחק לעיני כל כך הרבה אנשים. כמובן שהייתי שמח לשחק יותר, אבל זו הייתה חוויה ממש טובה".

מה חסר לך, למה אתה מתגעגע?
"למנטליות הישראלית ולאוכל, אלו דברים שחסרים לי. אני קצת מתגעגע".

תספר קצת על הכוכב שלכם, טיילר דורסי, אחד השחקנים הכי טובים בליגה?
"חוויה לשחק עם אחד כזה. הוא עובד ממש קשה וצריך לקחת ממנו דוגמה איך הוא עובד לפני ואחרי אימונים, אבל בסך הכל מדובר חבר שלי".

יצא לך פעם לשוחח איתו על השורשים היהודיים שלו?
"רק לאחרונה שמעתי על זה. אני והוא גרים באותה דירה אז יצא לנו לדבר קצת בנושא".

אם כבר, יוצא לך לפעמים לשוחח עם שחקנים/סטודנטים על ישראל ועל המצב באזור?
"לוקחים את זה בקטע ממש טוב. שואלים איך שם ומסתכלים בצורה חיובית, לא שום דבר אחר".

התוכניות שלך לעונה הבאה?
"כרגע אני לא יודע. סיימנו רק עכשיו את העונה ויש לי זמן להחליט. אני לוקח את הזמן לחשוב, אולי לחזור לישראל או להישאר כאן עוד שנה".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"אני רוצה להגשים את החלום של כל ילד, שכולם יודעים מה זה. כל שחקן רוצה להגיע ל-NBA. אני צריך להיות הכי טוב שאני יכול ואם אהיה מספיק טוב כדי להיות שם, אהיה שם".

אם העניינים עם הצבא יסתדרו, זה אופציה מבחינתך לחזור ולשחק בישראל?
"כן, זו גם אופציה. אני מחפש את המקום שיהיה הכי טוב בשבילי בעונה הבאה".