ככה בדיוק הייתה צריכה להסתיים עונת 2016/17 של מכבי ת"א, העונה הגרועה בתולדות האימפריה השוקעת. עם תבוסה צורבת מול קבוצה צנועה בהיכל, שבעבר גרם ליריבות להפסיד עוד בחניון, עם משחק קטסטרופלי של אחד מסמלי העונה הבולטים – ויקטור "שביתות איטלקיות" ראד, ועם התמודדות שהסתיימה כבר בדקות הראשונות שלה.
ההגנה הרצחנית של גרגורי ורגאס חנקה בפתיחה את אנדרו גאודלוק, וחיסלה את התקפת מכבי שנראתה אובדת עצות ללא הכוכב שלה כל הדרך לפיגור 22:8. מנקודה זו ואילך באו לידי ביטוי כל הרעות החולות שאפיינו את הצהובים העונה, כולל אובדן עשתונות ומעבר למשחק סוליסטי לחלוטין, משחק הגנה נרפה ויו"ר שיורד לנזוף במחצית. במצב עניינים כזה, גם האיש שבא לעזור כבר לא הצליח לסייע, ורק היה חסר שברבע הרביעי יוחלף שיבק במהלך בזק על ידי מאמן אחר שינסה להביא את השינוי.
המאמן הוותיק הוא כמובן אחרון האשמים בהתרסקותה של קבוצתו, ומתברר שבכדורסל אין ניסים ושההתאוששות המופלאה של מכבי בסדרה מול הרצליה הייתה בעיקר פונקציה של היריבה המפורקת. כעת יפנו מנהלי מחזיקת הגביע לעריכת מהפכה נוספת בסגל (כולל פרידה הכרחית מכמה שחקנים ותיקים), לתהיות כיצד הובילו את קבוצתם לסיים לראשונה בהיסטוריה שלוש עונות רצופות ללא אליפות (ואפילו ללא העפלה לגמר), ובעיקר לתפילות בתקווה שדייויד בלאט, כנראה האדם היחיד שיכול לייצב את הספינה השוקעת, יחזיר בקרוב חוזה חתום.
אריק שיבק אמש בהיכל. אחרון האשמים
מכבי חיפה הבריקה אמש קצת פחות מאשר בסדרה מול חולון, אבל שיחקה בצורה ממושמעת להפליא. היא סגרה לחלוטין את הסקוררים של מכבי, "בילפה" בהגנה מכיוונם של השחקנים המסוכנים פחות, ושלחה לקו את השחקנים בלי האחוזים הנמוכים. האגרסיביות וההתלהבות האדירה של הירוקים עמדו בניגוד גמור לרגליים האיטיות ולראשים המורכנים של הצהובים, כשג'ון דיברתולומיאו מספק עוד תצוגת פליאוף לפנתיאון.
קווין פינקני המושמץ נראה כמו שאקיל אוניל מול גבוהי מכבי, ווילי וורקמן משחק עם יותר מוטיבציה מכל שחקני היריבה יחד, וגרגורי ורגאס מנצח על התזמורת משני צדי המגרש. גם עופר רחימי שהיה על סף אובדן משרתו לא פעם העונה, ניהל את המשחק בצורה מצוינת אבל המשימה החשובה ביותר מבחינתו מתחילה עכשיו. עליו להוריד את חניכיו לקרקע במהירות ולהסביר להם שהאליפות נמצאת אומנם בהישג יד, אך הצעד האחרון בדרך אליה צפוי להיות הקשה מכולם. מול הפועל ירושלים משופעת הגארדים האיכותיים, לא תספיק עצירתו של שחקן אחד בלבד, וגם התקפת חצי המגרש תצטרך להיראות טוב יותר. להכנה המקצועית ובעיקר המנטלית של חיפה למשחק הגמר תהיה השפעה גדולה על תוצאתו.
אנשי מכבי ראשון לציון טענו בראיונות רבים ערב הפיינל פור כי תוצאת חצי הגמר תלויה בהם לא פחות מאשר ביריבתם, ושהם לא מרגישים בנחיתות מול הפועל ירושלים. ההתבטאויות הללו ראויות בהחלט לשם העלאת המורל והביטחון העצמי, אך נראה שהן גם גרמו לכתומים לשחק בצורה לא נכונה, מול יריבה בעלת יתרון איכותי מולם בכל עמדה אפשרית. במקום לנסות ולהפתיע את האדומים בעזרת כמה מהלכים טקטיים שיחקו חניכיו של שמוליק ברנר בצורה צפויה וחסרת מעוף, שאפשרה לירושלים לשחק בצורה משוחררת, להגיע בקלות אל הטבעת (עם כמעט 60 אחוזים לשתי נקודות) ולשלוט בקצב המשחק.
שון דאוסן. הגיעו שבעים למעמד
האלופה היוצאת שיחקה כמו קבוצה עייפה ו/או שבעה, שכבר עשתה את שלה בעצם ההעפלה למעמד. גם שילובו התמוה של הקפטן המנוסה ניצן חנוכי רק בשלהי הרבע השלישי, ומשחק קפריזי נוסף של שון דאוסן לא סייעו למאמץ המלחמתי. הפועל ירושלים הגיעה מוכנה ונחושה יותר, אך התקשה כהרגלה לברוח עד הרגע שבו שובר השגרה שלה יצא לחופשי. תוך דקות ספורות הכריע ג'רום דייסון את המשחק כשהוא מנצל את יכולותיו הנפלאות במגרש הפתוח ולא נכנע להגבלות המשחק האיטי והמבוקר של קבוצתו.
יחד עם משחק יעיל נוסף של קינסי, תצוגה התקפית של האוול מן הסוג לה ציפו בבירה מאז צירופו לקבוצה, ויכולת טובה גם של צמד הישראלים הוותיקים אליהו את הלפרין, הצליחה ירושלים להיראות שוטפת ומשוחררת יותר משנראתה בחודשים האחרונים. הבעיה מבחינתו של פיאניג'אני היא שארבעה משחקניו שהו על הפרקט 30 דקות ומעלה, ואם נצרף לכך את העובדה שרק לפני ארבעה ימים הם סיימו סדרת רבע גמר מתישה, יתכן ונקבל אפקט של עייפות מצטברת בגמר ביום חמישי. היריבה אותה יפגשו שם טובה יותר מראשון לציון, ונמצאת במומנטום אדיר.
מה דעתך על הכתבה?