זה התחיל קשה עבור האדומים, שנאלצו לנדוד במגרשים הזויים, לאכול בקלאוות אחרי המשחק בנצרת עילית ומנגד, לשכנע את המאבטחים בלוד שיכניסו אותם ליציע לאחר שלא זוהו, כאשר גם המאמן קובי רפואה יכול לכתוב ספר על הרגעים הביזאריים שעבר השנה. בסופו של דבר, דווקא המאמן שהתחיל את העונה אצל אבי לוזון ושינו זוארץ, סיים אותה אצל הניסנובים תוך כדי שהוא חובט על חזהו בסמל של הפועל. גם רפואה, אחד שלא מרבה לחייך, הרשה לעצמו לחגוג עם הקהל בסיום.
אבל למרות זאת, בזמן שהיממה הקרובה תהיה בסימן המעבר הדרמטי בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות, נראה שהמוטיב הזה ליווה את אמש את האדומים. "והעיקר תשירו את ההמנון ותשחקו ביום הזיכרון", שר הקהל האדום את אחד משיריו הידועים לעבר הצהובים מהצד השני של הכביש, ונראה שאולי מהכבוד ליום הזיכרון שיחול הערב או אולי פשוט בשל העובדה שהפועל חזרה למקומה הטבעי, לא נראו חגיגות מיוחדות אמש: חלק מהשחקנים תפסו פינה שקטה באחת מהמסעדות התל אביביות, חלקם הלכו לקבל תשואות ואהדה ביציעי הדרייב אין ותמכו במחלקת הכדורסל של המועדון וחלקם פשוט לא האמין איך גם ביום כזה לא חוגגים.
רפואה. הרשה לעצמו לחגוג עם הקהל בסיום (דני מרון)
הסיבה? כפי שהיטיב לתאר קובי רפואה בסיום המשחק: "בגדול, אני לא חושב שהפועל תל אביב צריכה לחגוג יותר מדי. הפועל תל אביב חזרה למקומה הטבעי שזה ליגת העל. הקבוצה השנייה שתעלה צריכה לעשות את החגיגות". למרות זאת, חלק מהשחקנים דווקא לא הסכים לחלוטין עם מאמנם: "זה נכון ולא נכון. זה שזה היה חובה לעלות זה נכון, וככה גם כל הקלישאות. מצד שני, יש אנשים מאחורי הקבוצה הזאת, שעבדו כל השנה קשה כדי לעלות ועברו משברים ורגעים קשים. גם לנו מגיע לשמוח".
ובכלל, נראה שאין אחד בהפועל תל אביב שלא שמח אתמול, כולל אלו שלא שיחקו. "חיכינו לזה שנה שלמה מהרגע שירדנו. היה עלינו לחץ. זה לא שאם לא היינו מנצחים את אחי נצרת לא היינו עולים, אבל הייתה תכונה שלא הרגשנו השנה חוץ מנגד מכבי חיפה בגביע", התייחס לשמחה שחר הירש, אחד שמצא בית באדום. "הייתה לי התלבטות נורא גדולה בקיץ, אבל הרצון שלי לעלות עם הפועל אחרי הימים קשים בעונה שעברה ניצח את הכל, את ההיגיון ואת המחשבה".
הירש. הרצון לעלות ניצח את ההיגיון (דני מרון)
אז אם במחשבה ובשחקנים שלא שיחקו עסקינן, עידו אקסברד, שעד סוף חודש ינואר עוד שיחק באדומים, ראה אמש מקרוב את האקסית חוגגת: "אם אני מרגיש חלק? לא יודע. מגיע להם. הם אומנם לא הרשימו, אבל עשו את העבודה ובפער כזה אי אפשר להגיד שום דבר. הפועל עשתה חיזוקים בינואר שהתבררו כטובים. זו לא הייתה עליית הליגה של נתניה עם כדורגל שוטף. הקבוצה הזאת הייתה יכולה לעלות בסטייל, אבל בתחילת העונה הוחלט שצריך לעלות ולא משנה איך. היו דברים בינואר שלא יצאו ולא דיברתי על זה, אבל זו הייתה הבחירה שלי לעזוב. היו לי הרבה שיקולים, אבל כל הקריירה שלי אני אחד שמאמין בעצמי ומקבל החלטות נכונות. יכולתי להגיד לעצמי, 'תישאר עוד חצי עונה ותרשום עוד עלייה, גם אם שיחקת וגם אם לא', אבל ידעתי שלא אהיה שלם עם דבר כזה ואין טעם שאשאר. אף אחד מהפועל לא אמר לי 'אתה משוחרר, חפש קבוצה'. המשפחה שלי אוהדת את הפועל כל החיים, אבל לי יש את הצרות שלי בנצרת".
אז מה כן היה? קו האורך הסמוך ליציעי האולטראס של הפועל תל אביב הפך לבמת שמחה מאולתרת, כמו בימות המופעים של רביעי בערב, כשאביחי ידין על תקן אייל גולן עם המיקרופון. הקפטן האדום, שרק בשבוע האחרון סגר על המשך דרכו במועדון, התחפש למתן נאור ורביב לימונד שעשו זאת בעבר ולקח פיקוד על שירי האוהדים. רציתם עוד נקודה המבשרת על יום העצמאות? במקום שמפניה, קיבלנו ספריי שלג. אז מי אמר שמייצגים את הפועל ולא את ישראל? ובכלל, בהשראת חגיגות יום העצמאות ה-70, כולם השתתפו בברכות: סתיו שחם, שחשבנו שכבר נעלם מהרדאר הפתיע בפוסט פרגון מפתיע למנכ"ל רובי רגב ולאחים ניסנוב. זיטו אוגבונה, אותו אחד שהיה במאבקי ההישארות הדרמטיים האחרונים של הפועל איחל הצלחה, לוקאס סאשה פרגן בברכה תוצרת בולגריה ואפילו בשקט בשקט, מבלי שאף אחד יראה, גם גילי ורמוט פרסם סטורי באינסטגרם שהפתיע את כולם.
מסיבת הסיום של מחזור ל"א באדום הפכה לשמחה משולשת: הפסדה של היריבה המרה מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים הוסיף גם הוא נחת לאוהדים, וגם אלו שהספיקו לעשות את המעבר החד בין המושבה לדרייב אין, זכו להיכנס בחינם ולצפות גם בקבוצת הכדורסל מנצחת. ובערב כזה, לא פלא שאפילו אדי גוטליב, אחד השחקנים המושמצים במועדון זוכה לקריאות בשמו מפלגים רבים בקהל. אז בהפועל תל אביב כבר מוכנים לעונה הבאה, ולא פלא שבסיום נשמעו שירים בגנות היריבה העירונית ולקראת משחק הדרבי בעונה הבאה. בערב כזה היה גם מי שנזכר בערן זהבי. אבל למה לקלקל את החגיגה?
מה דעתך על הכתבה?