מבחינה הגנתית, סכנין התחילה את הלחץ במחצית המגרש שלה כשאבידור מונע מאוגו את הכדור תוך ויתור על מאבק עם בלמי האלופה. המרחקים בין החוליות היו מינימליים ומנעו מב"ש כל אפשרות להגיע עם הפנים לקו ההגנה. העזרה ההגנתית של שחקני הכנף באגפים לא אפשרה לאורחים יתרון מספרי, מה שביטל את העליונות הטכנית של בוזגלו/וואקמה/מליקסון.
גם המערך החדשני של ב"ש (אליו אתייחס בהמשך) עבד לטובת המקומיים. כך שלמרות שליטה אבסולוטית במגרש והחזקת כדור שכבר הגיעה במהלך המחצית הראשונה ל 76 אחוזים, ב"ש לא הצליחה לבעוט פעם אחת למסגרת עד לדקה ה-45. מהעבר השני, היציאות המהירות של מוגרבי וספורי (9 ו-7 דריבלים מוצלחים בהתאמה), הביכו את ההגנה האורחת ובדקה ה-44 הגבהה נהדרת של מוגרבי מצאה את אבידור שבתנועה נהדרת הצליח לברוח למיגל ויטור – הבלם הטוב בארץ – ולהבקיע משחק שני ברצף. עד אז, תוכנית המשחק של אבוקסיס עבדה בשלמות, אבל דקה עברה, בעיטה מקרית וחלשה של אוגו מ-25 מטרים שפגעה ברגלו המושטת של ברדה והכל השתנה. סכנין עלתה כבויה למחצית השנייה, ספגה שער מהיר, רוחה נשברה לחלוטין והמשחק למעשה נגמר מבחינתה.
האלופה התחילה את המשחק, לראשונה בעידן בכר, ב-4:4:2 קווים. בכר ידע שסכנין תפתח עם שלושה בלמים ורצה ללחוץ את מרכז ההגנה עם שני חלוצים. וואקמה התחיל כחלוץ לצידו של ברדה כשהוא ומליקסון, שתופקד בכנף שמאל, החליפו מקומות.
ב"ש התקשתה מאוד בתחילת המשחק מול המערך הצפוף של סכנין. היא שיחקה נכון וניסתה להגיע מהאגפים, בעיקר מצד ימין הדומיננטי – בוזגלו שמר יפה על הקו וביטון היה פעיל בהרבה מקורהוט (75 מסירות לביטון לעומת 53 מסירות של ההונגרי) והמשחק נע לכיוון שלהם. אבל המשמעת הטקטית של סכנין והצפיפות שיצרה, מנעו מב"ש לייצר בידודים באגפים. השער המקרי של ברדה, הוריד את ב"ש עם המומנטום למחצית למרות הקשיים שחוותה בחצי הראשון.
המומנטום המשיך בפתיחת המחצית השנייה עם המהלך שגמר את המשחק. מאור בוזגלו, עם השתלטות מופלאה על כדור קשה שקיבל ממליקסון (עצירת הכדור – האלמנט הטכני הכי חשוב במשחק הכדורגל), בשילוב שינוי הכיוון והקצב שבוזגלו ייצר בצורה מושלמת, אפשרו לו מצב הגבהה נהדר כשכל ההגנה נעה לכיוון הכדור ומכאן עד ההצדעה של וואקמה לבוזגלו המרחק היה קצר. מאותו רגע ב"ש השתלטה לחלוטין על המשחק וראדי הפך את 35 הדקות האחרונות לגארבג' טיים ארוך.
בסיום המשחק הגיעו הבשורות מטדי שקירבו את האליפות לבירת הנגב. מאה אחוזי הצלחה נדירים בפלייאוף, יחס שערים מפלצתי, שמונה נקודות יתרון והחזרה של מיגל ויטור ובוזגלו הופכים את שאלת האליפות ממי למתי…
החילוף שהציל עונה?
המשחק הקריטי של המחזור נערך באצטדיון המושבה, לשם הגיעו שתי הקבוצות שסוחבות את כל הליגה על הגב. הפועל כפר סבא, שמינתה השבוע מאמן שלישי העונה וקיוותה שאפקט החלפת המאמן ישפיע על השחקנים, והפועל ת"א – שהמאמן השלישי שלה מונה כבר בינואר – שרצתה להידבק לאשקלון.
הירוקים, עם מאמן חדש-ישן על הקווים, עלו במערך של 4:4:1:1 ופתחו את המשחק בצורה סבירה. הגנתית, כפ"ס התחילה את קו הלחץ בשליש השני, החוליות היו קרובות והבלמים הסתדרו די בקלות עם שחקני ההתקפה של האדומים. מבחינה התקפית היא ניסתה להניע את הכדור ולהעביר אותו לשחקנים היצירתיים שלה, בעיקר איילה וצ'יבוטה. אבל לא במקרה יש לקבוצה מהשרון את ההתקפה הדלה בליגה (יחד עם אשדוד – 17 שערים). גם כשהיא מגיעה לשליש האחרון בצורה טובה, אין לה סקורר בסגל. צ'יבוטה הוא שחקן כנף טוב, עם איכויות בכדרור אבל לוקה בטכניקת הבעיטה וסובל מסיומת בעייתית.
בנוסף, כפ"ס סבלה מחוסר מזל. שלוש פעמים במהלך 50 הדקות הראשונות היא נותרה עם עשרה שחקנים עקב טיפול רפואי בשחקן שלה ובנוסף, נאלצה לבצע שני חילופים כפויים ברביעיית ההגנה, שאחד מהם (בראון במקום כהן) גרם לשער הראשון. אחרי השער, כפ"ס פשוט נעלמה מהמגרש והפועל הגיעה בקלות לשלושה מצבים שבאחרון שלהם, גוטליב גמר את המשחק. בחצי השני נעים הכניס חלוץ נוסף אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. נעים, יאלץ כנראה לשחזר בעונה הבאה את מה שעשה פעמיים בעבר כשאימן את כפ"ס – לעשות עליה.
מהעבר השני, מנחם קורצקי המשיך עם המערך והשחקנים, שהביאו לו 7 נקודות מ-9 אפשריות בפלייאוף התחתון. ידין ורייכרט החזיקו את הקישור האחורי, צ'יבויקה שהבקיע בשלושת המחזורים האחרונים, פתח באגף ימין, אלטמן בשמאל וברשצקי מאחורי תמוז. המשחק לא זרם מבחינת האדומים, שהתקשו מול הצפיפות של היריבה.
למזלם צ'יבויקה נפצע והוחלף על ידי גנדה, מה שהתברר בדיעבד כמהלך מנצח. והחילוף הכפוי הזה, ניצח לקורצקי את המשחק. גנדה, שהגיע בפברואר, הבקיע שער מלא נחישות ומזל, שער, שאולי בסופו של דבר, ישאיר את האדומים בליגה.
כצפוי, המשחק היה עצבני ולא מדויק. 18 עבירות היו רק במחצית הראשונה, המון עצירות, הצגות של שחקנים, ויכוחים עם השופטים, שלושה חילופים מאולצים והצגה גדולה של הקהל של הפועל לאורך כל 90 הדקות. לפני הביקור של אשקלון במושבה בעוד שבועיים, צפוי לנו מחזור סופר מרתק בתחתית בשבת. הפועל ת"א מדרימה לאשדוד והפועל אשקלון יוצאת לכפ"ס שמבחינתה, זה באמת יהיה משחק ההזדמנות האחרונה. ובעוד שבצמרת הדברים יכולים להיגמר כבר בשבת הקרובה, ניצחונות של הפועל ת"א ואשקלון בשבת, ופתאום גם אשדוד ובני יהודה ייכנסו לקלחת. יהיה חם.
מה דעתך על הכתבה?