1. קבוצה לחוצה שצריכה תוצאות, תסתפק גם ב-0:1. קבוצה שהתוצאות שלה סבירות, אבל היכולת בינונית, זקוקה להופעה מרשימה סותמת פיות. לכן, רק אחת יצאה מרוצה מהמפגש בין מכבי תל אביב למכבי חיפה אתמול. מכבי ת"א של ג'ורדי קרויף חזרה, מכבי חיפה של גיא לוזון מעולם לא הלכה לשום מקום.
מכבי ת"א לא הייתה נעימה לצפייה העונה כי היה חסר לה אלמנט בסיסי: שטף. הכדורגל שלה היה ברובו תקוע, מתאמץ, נטול קצב, מבוסס על הברקות ולא על משחק קבוצתי. אין דבר יותר בולט לעין בכדורגל ממשחק לא זורם ולכן הבעיות של הצהובים זעקו לשמיים וכך גם השינוי.
- "שחקני מכבי חיפה התבצרו ברחבה ורק חיכו שיגיע הסיום"
- ביקורת חריפה במכבי חיפה: "ורמוט היה חייב להיות בסגל"
קרויף "נאלץ" בסיום שזה היה המשחק הכי טוב של קבוצתו העונה, לפחות מבחינת מאמץ, גישה, אופי ורצון לנצח, כהגדרתו. אבל גם מבחינת כדורגל, כי "הקבוצה לא נתנה לו סיבה לבצע חילוף עד הדקה ה-70" והסתדרה מצוין גם עם עשרה שחקנים.
כשההולנדי החליף את שוטה ארבלדזה אשתקד, מכבי ת"א שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר שלה מאז ימי פאולו סוזה. משהו בה השתחרר. היא שיחקה עם שני קשרים מרכזיים מאחור ועוד "מספר 10" מתחת לחלוץ ותקפה בשטף עם הרבה שחקנים בחלק הקדמי.
ג'ורדי קרויף. מכבי ת"א ההולנדית חזרה (עדי אבישי)
היא לחצה את היריב, שחקני ההתקפה החליפו מקומות וידעו לייצר מצבים גם דרך פעולות על שטח קטן. אתמול בנתניה, המהלך שהסתיים בבעיטה של אלירן עטר לקורה היה מהלך קלאסי מספר המהלכים של ג'ורדי. כששרן ייני, חוסה רודריגס והמגנים שרצו 20-30 מטר מהשער של עומרי גלזר, כבר היה ברור שמכבי ת"א ההולנדית חזרה.
לצהובים היו 23 איומים לשער במשחק בו הם שיחקו מחצית שלמה ב-10 שחקנים. השלישייה הקדמית סיפקה 12 איומים, אבל הנתון המעודד הוא שמונה איומים מצד שלישיית הקישור. זה מלמד על משחק מגוון ויותר אופציות בחלק הקדמי. ה-0:0 משקר, אבל בחיסרון מספרי ולאור ההופעה, קרויף צדק כשאמר שזו תוצאה שהוא יכול לחיות איתה.
חוסה רודריגס. השחקן שמכבי ת"א הייתה צריכה (דני מרון)
2. חוסה רודריגס הוא בדיוק השחקן שהיה חסר למכבי ת"א, בדיוק כמו שאייל גולסה הוא זה שעשה את השינוי תחת קרויף בעונה שעברה. שיטת המשחק של ההולנדי בנויה על קשר מרכזי אגרסיבי, שדוחף קדימה ומנהל משחק. בעל בית באמצע שלוקח את ארגון המשחק עליו.
רודריגס עושה בדיוק מה שקשר מרכזי צריך לעשות. בא לקבל כדור ומשחרר מהר קדימה. היכולת הטכנית הגבוהה שלו מאפשרת לו לבצע פעולות אישיות והוא נייד (רץ 10.9 ק"מ – רץ כריסטיאן באטוקיו רץ יותר מכל השחקנים שהיו על הדשא) – ונמצא תמיד באיזורים הנכונים.
אלירן עטר. החזרה שלו עשתה טוב לצהובים (דני מרון)
גם הציוות של אלירן עטר עשה טוב לצהובים. עטר הוא השחקן שהכי קרוב בתכונות שלו לטל בן חיים החלוץ ולכן הקבוצה מרגישה יותר בנוח עם שחקן מסוגו על המגרש, שזז ומייצר בלאגן בעזרת תנועה בלי כדור ונגיעות נכונות עם הכדור. לפני המשחק, דיברו על היכולת של עטר להתמודד עם האמוציות של מפגש עם האקסית. לפי היכולת שלו והדרייב המטורף שהיה לו לנצח ולכבוש, נראה שהוא עבר טראומה לא פשוטה בחיפה. דווקא כשניק בלקמן נכנס, חלה ירידה ביכולת של הצהובים.
3. כשקרויף שימש כמאמן זמני ומנהל ספורטיבי במקביל, הוא נקלע למצב מביך מבחינתו בו הוא לכאורה צריך לחשוף את ההעדפות שלו מבין "ילדיו". למרות זאת, הוא הצליח לבצע מהלכים שעזרו לו בשני הכובעים, בנה את השטח לעזיבה של נוסא איגייבור והאריס מדוניאנין ויצר תלכיד שליטו וידיגאל לא ממש הצליח לרוץ איתו בהמשך.
ליטו וידיגאל. לא הסתדר עם התלכיד שג'ורדי יצר (דני מרון)
קרויף בכובע היחיד שלו העונה חיפש עד עכשיו את הדרך הנכונה לשלוט באופציות הכמעט בלתי נגמרות שיש לו בסגל ולנווט בין המסגרות השונות. הוא ניסה להראות לנו שהוא יודע לקבל החלטות קשות, אבל בפועל התרחק מדברים שהוא עצמו עשה אשתקד או כאלה שנראו טוב למשל בימי פיטר בוס.
כמו בימי אוסקר וסוזה, ההרכב כמעט לא מתורגל, המערכים משתנים, הציוותים מתחלפים. מכבי ת"א מנסה לשמור על כולם בעניינים ובמתח וזה בסדר, בטח כל עוד העונה האירופית בחיים, אבל מצב כזה יוצר גם תנודות ביכולת. המשחק אתמול סימן את חזרתה של מכבי הקומפקטית והיא הייתה כזאת עוד לפני שקרויף – באקט האחרון אחרי שהורחק – הרים ידיים וסימן "להתכווץ".
פאולו סוזה. המערכים משתנים כמו בימיו של הפורטוגלי (gettyimages)
מול יריבה שלא משחקים נגדה משחקים, קרויף חזר לבסיס וקיבל הופעה. במצב שלו, הופעה חשובה מתוצאה. כי לתיקו במחזור החמישי, כשבאר שבע גם היא תקועה וכולן אוכלות את כולן, אין יותר מדי משמעות מרחיקת לכת להמשך.
4. מכבי חיפה רשמה הופעה פאתטית ותוצאה שצריכה לספק אותה. אצל לוזון, שום דבר לא השתנה. קבוצות שלו יודעות להילחם ולרוץ למתפרצות. בעט ורוץ מודרני. אתמול, גם זה לא קרה. חיפה נראתה כמו שבני סכנין או אשדוד נראות במשחקי חוץ כאלה. מפוחדת. היא נסוגה לשערה במחצית הראשונה ובנס לא ספגה שלישייה לפני ההרחקה. היא לא הייתה אגרסיבית, לא חטפה מספיק כדורים ולא יצאה להתקפות מעבר. גם כששיחקה ביתרון מספרי, לא הצליחה להניע כדור בצורה יעילה ולאיים יתר על המידה על השער של פרדראג ראיקוביץ'.
גיא לוזון. משחק של בעט ורוץ מודרני (דני מרון)
מכבי חיפה היא קבוצה מבוהלת עם מאמן מבוהל ותבניתי. במסיבת העיתונאים, לוזון סיפק מופע הזוי של ביקורת עצמית. הוא מתחיל ב"משחק גרוע מאוד שלנו", כשבפועל אתה מרגיש שהוא מנסה להקדים המכה. כאילו אומר: "היי, לא משנה מה אתם חושבים עליי, אני אהיה יותר חריף וביקורתי מכם, אז בחייאת שחררו ממני".
הוא יורד לרזולוציות קטנות. מסביר למה גילי ורמוט הוצא מהסגל ברגע האחרון ולמה לא היה לו פליימייקר ומדבר על אילוצים ושוב ושוב חוזר על המשפט: "אני לא מתרץ", כשבעצם כל משפט שלו הוא תירוץ אחד גדול. הוא משדר היסטריה, הוא משדר בהלה. לרגע זה מרגיש כמו חיה שמעמידה פני מתה כדי להתחמק מטורף. ואתם יודעים מה? הוא אפילו לא נשאל שאלות כל כך קשות.
גילי ורמוט. למה לא היה בסגל? (אודי ציטיאט)
מכבי חיפה תופסת את עצמה כקבוצה שלא יכולה להרשות לעצמה להיראות כל כך אנמית מול עשרה שחקנים. אבל – וזה אבל גדול – מכבי חיפה האמיתית שהבקיעה שער חוץ אחד ב-774 הדקות האחרונות צריכה להסתכל במראה ולהודות שביכולתה הנקודה עושה איתה חסד. את המשפט הזה, לוזון לא אמר והוא היה צריך להגיד אותו כמו שהוא היה צריך את הנקודה.
הרי אם הירוקים היו גונבים שער בסיום, היינו רואים חגיגות סטייל הנבחרת הצעירה בטדי אחרי השער של אופיר קריאף. ואז אף אחד – החיה והטורף – לא היה מדבר על יכולת. ואם לוזון היה פליקס נעים, הוא היה אומר ש"לא צריך להיות חזירים". מכבי חיפה כרגע היא קבוצת מרכז טבלה והמאמן שלה מחפש דרכים לנהל את הסגל העצום והמפלצתי שהנחיתו עליו. לכן, במצבה, נקודה מול מכבי ת"א לא רעה.
גיא לוזון בטירוף. כך היה חוגג אם היה מנצח (דני מרון)
אם ורמוט, רועי קהת ואופיר מזרחי הם שחקנים 18-20 ברוטציה, אתה לא יכול שלא לתהות מה יקרה שם כשמאור בוזגלו יחזור ולמה לא דיללו את הסגל במהלך אוגוסט וחיכו עד הרגע האחרון כדי להשאיל שחקנים. למה? זו השאלה המרכזית במכבי חיפה כבר שש שנים. ללוזון אין תשובה. יש לו תבניות בראש (למשל, להכניס את קאיו לנהל משחק עומד – תבנית שנכשלה בפעם השלישית העונה), הוא נותן לביקורות לנהל אותו (ע"ע הפסקת הרוטציה), הוא מדבר יפה (ו"לא מתרץ"), אבל אין לו תשובה.
מה דעתך על הכתבה?