עניין של מהירות: על הניצחון של נתניה על האלופה

העובדה שמכבי נתניה הייתה ראויה לניצחון 0:1, אותו השיגה על הפועל באר-שבע, חייבת להדאיג את אלופת שתי העונות האחרונות. אמנם עמוק בתוספת הזמן הגיעה באר-שבע לשני מצבי הבקעה, שיכלו להעניק לה את השוויון, אולם במבט רחב על המשחק קל היה לזהות את בעיותיה של האלופה.


היא הגיעה לנתניה ברגליים כבדות, נעה באיטיות, ולפיכך אל לה להתלונן על ההפסד שספגה. הייתה זו דווקא נתניה ששמרה על משחק התקפה רענן ומהיר, כזה שאפשר לה להביך פעמים אחדות את הגנתה החלשה של הפועל, פרט לגיא חיימוב שהצטיין. מהירות וזריזות ההתקפה הינה הנשק החשוב ביותר בניסיון להבקיע שערים, ודווקא בנושא זה בלטו המכבים.


אשר להפועל באר-שבע, משך שתי העונות האחרונות היא שיחקה כדורגל מהיר וידעה להפעיל לחץ כבד על הגנות יריבותיה. לחץ ממוטט. הפעם, לעומת זאת, היא התנהלה בקצב ירוד וחסרה את האנרגיות שכה אפיינו אותה. להיכן נעלם הרעב? לאן נעלם הרצון "לטרוף" את המשחק ולא להרפות מהפעלת אותו לחץ המכניע את ההגנות?



המהירות הכריעה. שחקני נתניה (עדי אבישי) 


בדקות לא מעטות, מול מכבי נתניה, נראתה לי הפועל כמי שסובלת מעייפות מסוימת – וכאשר הדבר קורה באמצע דצמבר, יש בכך כאמור כדי להדאיג. אחרי הכול, קו הסיום של ליגת העל עדיין רחוק עד מאוד. לא אוכל במאמר זה שלא להתייחס לחסרונו של חלוצה טוני וואקמה. כבר נאמר ונכתב על כך פעמים רבות, שוואקמה נושא על כתפיו את משחק ההתקפה הבאר-שבעי. בלעדיו ההתקפה כאילו חסרת ישע. בן שהר ששיחק, איבד כדורים, ולא הצליח לתרום תרומה ממשית.


ככה לא נראית אלופה. ואם כי באר-שבע עדיין קבוצה שיש בה מעלות רבות, הרי חובה עליה להגיע למגרש נמרצת ותוססת, ולהניע את הכדור יותר לעומק מאשר לרוחב, קרוב לוודאי שמאמנה ברק בכר יודע זאת לא פחות טוב ממני. 


התלות בו בעייתית. וואקמה (עדי אבישי)