אחרי ההפסד הביתי למכבי תל אביב וכל רעשי הרקע שהגיעו בעקבותיו, הגיעה קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, בית"ר ירושלים, למגרש הביתי הכי מזמין בליגת העל העונה, אצטדיון ה-י"א באשדוד. מ.ס אשדוד עוברת עונה קשה.אחרי העזיבה של רן בן שמעון לטובת נבחרת קפריסין עוד בטרם התחילה העונה, והפיאסקו עם מינויו של ראובן עטר, הגיע יליד העיר, עמיר תורג'מן, לקבוצה כדי לנסות להצילה מירידה.
מלבד הבעיות על הקווים, אשדוד סובלת גם מבעיות מקצועיות קשות. עוד בטרם התחילה העונה עזבו שני הבלמים שהיו אמורים להיות הבכירים שלה העונה (אלחמיד ופבריסיו). אם נוסיף לזה את העזיבה של אינברום, הנפילה עם חלק מהזרים כמו מאוריסיו, סידני ובאהיה, וניקח בחשבון שגם בעונה שעברה הסגל היה דל ובקושי ניצל מירידה, נוכל להבין כמה עמוק הקושי שעומד לפני הצוות המקצועי.
- "יעקב בוזגלו היה בסערת רגשות, לא שופטים אדם בשעת צערו"
- בחיפה הודפים את ההאשמות: "בוזגלו שב על פי נהלי הצוות הרפואי"
בית"ר מצדה, הגיעה אחרי שבוע שגרתי של שיחות תוכחה, הדלפות מחדר ההלבשה ושמועות על עתידו של המאמן בנוסף לסגל חסר, ללא השחקן הישראלי הטוב ביותר שלה, עידן ורד, כששכטר וקליימן עולים עם זריקות וקונט ובניון לא בסגל בגלל פציעות. בן זקן עלה במערך של 4:3:3, עם קלטינס כמגן ימני, שכטר בכנף ימין, ז'אורזיניו מאחורי וסאבו בכנף שמאל. פתיחת המשחק רק הוסיפה ללחץ של בית"ר. אשדוד עלתה ליתרון מוקדם ומשחק ההתקפה היה מבולגן.
בן זקן. הפוקוס עליו במקום על אחת הקבוצות האטרקטיביות בתולדות בית"ר (דני מרון)
שכטר וסאבו עזבו את הכנף ונכנסו למרכז הצפוף ממילא (לרגעים, המערך של בית"ר נראה כמו 4:4:2 יהלום שמבוצע רע) והקלו על ההגנה המקומית, קלטינס לא תמך בהתקפה, מה שגרם לאגף ימין להיות חסר משמעות, ומשחק ההתקפה נראה תקוע. אבל לפעמים הגורל מגיע לסייע בדרכים לא שגרתיות. פציעה של קלטינס אילצה את בן זקן לעשות שינוי, להכניס את עזרא לכנף שמאל ולהזיז את סאבו לעמדת המגן הימני. מאותו רגע, המשחק של בית"ר השתנה לחלוטין. פתאום היה לה משחק אגפים.
בית"ר יצאה שוב ושוב דרך אגף שמאל, שם עזרא עשה ככל העולה על רוחו מול בן זקן חסר האונים, ופשוט פירקה את ההגנה המקומית. עזרא נעצר בעבירה בשני השערים הראשונים (הוא גם בישל בלי כוונה את הראשון) והיה הגורם המכריע במהפך של בית"ר. וכשיש עבירות באזור המסוכן, בית"ר קבוצה קטלנית. אחוז יוצא דופן של שעריה מובקע ממצבים נייחים (17 מ-35, 48.5%). קלאודמיר פריירה לבדו אחראי על תשעה מהם (בישולים ושערים).
עם כל הקשיים, הפציעות והרעשים החיצוניים, בית"ר במקום השני עם נתוני שערים יוצאי דופן. ממוצע השערים שלה עד כה הוא 2.47 שערים למשחק, הגבוה בתולדותיה. אז אולי כדאי לאוהדים לעצור לרגע את הקריאות לעבר המאמן, ליהנות מהקבוצה האטרקטיבית שלהם, ולפרגן למאמן שמוביל אותם לנתונים האלו.
בוזגלו לפני הטרגדיה. מה שייזכר מהמשחק (דני מרון)
המשחק המרכזי של המחזור החזיר את מאור בוזגלו לעיר שאותה הוא העלה לפסגת הכדורגל הישראלי. מכבי חיפה המאכזבת הגיעה לטרנר לפגוש את האלופה, שהגיעה למפגש אחרי שני הפסדים רצופים, שבשניהם היא לא כבשה שער. בכר, כהרגלו בקודש, הפתיע עם מערך של שלושה בלמים, כשבן ואורן ביטון מתופקדים בכנפיים, אוחנה ומליקסון כקשרים מרכזיים, וואקמה ושהר כשני חלוצים. חיפה מצדה שמרה על ההרכב והמערך מההפסד הביתי לבני יהודה. השינוי הבולט היחיד שביצעו מאס את מרדכי – מעבר לשמירה אישית בכדורי קרן.
ב"ש פתחו את המשחק נפלא. חיפה לא הסתדרה עם המערך של בכר, לא היה ברור מי מקבל את המגנים, שני הבלמים התעסקו עם החלוצים, אבל לא הצליחו להתמודד עם התנועות מקו שני של מליקסון ואוחנה. תוך פחות מ-20 דקות, ב"ש נגחה לקורה, החמיצה ממצב נייח בתוך הרחבה, הבקיעה שער ובן שהר פספס את הכדור בתוך תיבת החמש. אבל אז הגיע האירוע שייזכר מהמשחק הזה. מאור בוזגלו, שעבד כל כך קשה כדי לחזור למגרשים אחרי שקרע את הרצועות בסמי עופר לפני שמונה חודשים, דידה מחוץ למגרש כשעיניו דומעות. משחק כל כך אמוציונלי ומרגש מבחינתו הסתיים בצורה כזאת טראגית. כולי תקווה שבוזגלו, אחד השחקנים הטובים והמרגשים שגדלו בכדורגל שלנו, שהתחיל את קריירת הבוגרים בחיפה והגיע לשיאים בב"ש, לא נפצע שוב בצורה חמורה ורק נלחץ מעצם הכאב. ימים יגידו.
באופן מפתיע, הפציעה הזו שחררה את מכבי חיפה ודווקא ב"ש נכנסה להלם. בכר דחף את בראון מדרגה קדימה וחזר לרביעיית הגנה, אבל זה לא עזר. חיפה יצאה יפה קדימה, תקפה עם הרבה שחקנים, אבל כל פעם כשלה בפעולה האחרונה. נתוני הבעיטות מייצגים נאמנה את הבדלי האיכות בין הקבוצות בשליש האחרון. בעוד ב"ש בעטה שבע בעיטות למסגרת מתוך 11 ניסיונות, חיפה סיפקה שתי בעיטות למסגרת מתשעה ניסיונות. הייתה תחושה שלמרות הדומיננטיות של חיפה – 56% החזקת כדור בטרנר, נתון שאני לא זוכר מקבוצה ישראלית באיצטדיון הזה – השחקנים שלה לא באמת מאמינים שהם יכולים להבקיע. החילופים של בכר העידו יותר טוב מכל דבר אחר על מגמת המשחק. בכר הכניס קשר אחורי (איינבינדר) על חשבון חלוץ (שהר) ובלם (אלחמיד) על חשבון קשר קדמי (אוחנה). בסופו של דבר, טעות של גלזר במשחק הרגל ושער של וואקמה סגרו את המשחק סופית.
בכר. הרבה עבודה לינואר (מאיר אבן חיים)
ב"ש חזרה למקום הראשון, אבל יש לה הרבה סיבות לדאגה והרבה עבודה בינואר. עצם העובדה שביום התקפי בינוני מינוס, פקהארט לא שותף במשחק, שלא לדבר על קואנקה שלא היה בסגל, מעידה על מצבם של שני הזרים שהובאו בכל תרועה רמה בקיץ. ב"ש תהיה חייבת למצוא תוספת לחלק הקדמי כי לא לעולם וואקמה. אולי לא מעבר לחודש הקרוב.
מהעבר השני, עצוב לראות את מכבי חיפה. כל דבר שיכול להשתבש בשנה הזאת משתבש לה. חיפה רחוקה כרגע עשר נקודות מהמקום השישי ויותר גרוע, לא נראה שהשחקנים מאמינים שהם יכולים להתרומם מהמצב הזה. יהיה מעניין מאוד לראות אילו מהלכים מכין אלאך בינואר, כי המהלכים הללו יהוו את הבסיס לבניית הקבוצה בשנה הבאה, ושם, האחריות תהיה כבר לגמרי עליו.
מה דעתך על הכתבה?