המציצנות ניצחה את התקשורת: מסקנות מפרשת וארן

שחקנית הפורנו שהבטיחה הבטחות לשחקני נבחרת איקס, שיא קונדומים באולימפיאדת החורף, שחקן שניהל רומן עם בת זוג של חבר לקבוצה, הדוגמנית שסוחטת לייקים מכוכבי על, נערת המסיבות חשפה שבילתה עם עשרה כדורגלנים.


די לצביעות.


אנחנו חיים בעולם של מציצנות ואתרי הספורט השונים, כן גם האתר בו אתם גולשים כרגע, נותנים לקורא את מה שהוא רוצה. סקס, דוגמניות וחטטנות. הכל הולך והכל מותר בשביל כסף ורייטיניג. אנחנו ניתן לכם את כל הזבל שמפורסם בלי בושה בצהובונים בחו"ל. את הטינופת על מסי, רונאלדו, איקרדי, גיגס, טרי וכל דבר עם קשר מינורי לספורט מנטע אלחמיסטר דרך קלואי קרדשיאן ועד שחקניות פורנו.


זה מקליק, זה מסדר לנו את הפרנסה וזה מעניין אתכם כי אתם לוחצים. האמת היא שאנחנו, כולנו, מתעסקים בצהוב בצורה כל כך חסרת בושה. ואנחנו אולי נהנים לחלק ציונים לתקשורת הספרדית, האנגלית או הדרום אמריקאית, להגיד מי אמין, מי רכלן ומי דוגל בפייק ניוז, אבל הכל בולשיט. כי אנחנו לא שונים מאף אחד והשבוע, כולנו נכשלנו.


סיפור אנתוני וארן סוקר ומסוקר כאן בצורה מבישה שמעידה כמה תקשורת הספורט הישראלית לא יודעת להתמודד עם מבוכה בחצר האחורית שלה. תהיו בטוחים, זה סיפור שעניין את הקורא הישראלי פי כמה וכמה מכל סיפור ספורטיבי אחר השבוע בארץ או בעולם. הבעיה הייתה שהוא הצריך התייחסות עיתונאית ולא רק "דיווח". פתאום יש נפגע, אז אי אפשר לתת פרובוקציה ברשתות ולהסתכל בהנאה על המספרים עולים.  



אוהדי בית"ר ירושלים. חיבוק למבצע האקט המשפיל (עדי אבישי)


בואו נדבר רגע על עובדות כמו שעיתונאים צריכים לעשות. נכון לכתיבת שורות אלה, וארן ושלושת חבריו הכדורגלנים הפחדנים מהליגות הנמוכות שמתחבאים מאחוריו, לא חשודים בעבירה פלילית. עדיין לא מתנהלת נגדם חקירה. הסרטון המדובר מראה אקט משפיל ומבזה, אבל עד שהמשטרה לא תקבע אחרת, השאלה פה היא מוסרית בלבד.


ומכיוון שכך, היה מקום לאמירה, אבל נוצר כדור שלג. זה החל בעדינות, בפחד. השחקן המום, החברים מלטפים, הקבוצה לא מגיבה, ההתאחדות לא יכולה לעשות כלום – ועבר למתקפה רבתי. כל אחד מושך את הסיפור לצד שלו. ארגוני נשים זעקו אונס, אוהדי היריבות של בית"ר למאבק האליפות שפכו שמן למדורה, אוהדי בית"ר כמובן הפכו את השחקן למסכן וחיבקו אותו. כולם צועקים, מלבים, מפרשים, מנחשים, משתפים ומריצים ספינים – ואף אחד לא אומר כלום! 


כך הפך וארן לאנס, לקורבן, לבחור צעיר שטעה, לבחור חרמן שנהנה לקיים אורגיות ולצלם אותן, לחלאה, לכדורגלן מפורסם שהתלבשו עליו, לסמל שיכריע את מאבק האליפות. הכל באדם אחד ותלוי את מי אתם שואלים ובאיזה שעה של היום נכנסתם לכלי התקשורת חסרי האג'נדה שהתרסקו בסיקור הפרשה. וכך, ברגע מיוחד של אידיליה, עיתונאים, עסקנים ואנשי כדורגל יושבים יחד על הגדר ומחכים לחקירה משטרתית שלא בטוח שתהיה. במילים אחרות, מחכים שמישהו יגיד להם מה לחשוב ומה להגיד.



רגב. הסתפקה בהודעת זעזוע לקונית (אודי ציטיאט)


ההתאחדות ושרת הספורט הוציאו הודעת זעזוע לקונית והמשיכו הלאה. גם בית"ר ירושלים לא מצליחה להתמודד עם סיפור שהונחת עליה. את מסיבת העיתונאים שנקבעה מראש לקראת המשחק נגד מכבי נתניה, "ניהל" ביד רמה כתב חדשות 2 ששאל ושאל ושאל ושאל – ולא קיבל תשובה – מול כתבי ספורט המומים. בית"ר ואנשיה בחרו להיתמם, אבל שינו את האג'נדה כשראו שהסיפור יוצא משליטה. הגרסה הבאה שלהם הייתה נמתין לתוצאת החקירה וחוץ מזה, מה אנחנו אשמים? נ.ב. אנחנו מגנים כל הטרדה מינית/פגיעה במעמד האישה.


באוקטובר 2016, פורסם סרטון בו נראים שחקני אייבר, סרג'י אנריץ' ואנטוניו לונה, מקיימים יחסי מין עם בחורה. השחקנים פרסמו מיד הודעת התנצלות על המבוכה שנגרמה לבחורה בסרטון, למועדון ולאוהדים. הם קיבלו הוראה לא להגיע למשחק אימון שנקבע, אבל למעשה, אייבר מעולם לא פרסמה הודעה רשמית בנושא. הוחלט כי מדובר בעניין פרטי ואין להתערב בו.


זו הייתה החלטה מתוך מדיניות. אפשר גם לקבל החלטה הפוכה. כך עשתה למשל לסטר שזרקה את נייג'ל פירסון וחבריו בעקבות סרטון שלהם מקיימים יחסי מין בתאילנד תוך שהם משפילים בחורות עם הערות גזעניות. כלומר, השאלה פה היא: איך המועדון רואה את התנהגות השחקן מבחינה מוסרית? ומכאן, האם הוא מוכן להכיל אותה ולקבל אותה?



אוחנה וטביב. שאלה מוסרית (ערן לוף)


במקרה של וארן יש מלכוד. האירוע כנראה לא התרחש במסגרת קבוצתית כמו מחנה אימון ולא קרה בזמן שהשחקן שיחק בקבוצתו הנוכחית. בית"ר החתימה את וארן על בסיס שיקולים כמו יכולת מקצועית, עלות כלכלית והתאמה למועדון. האנשים שמנהלים אותה צריכים לשאול את עצמם מה היו עושים בקיץ אילו היו יודעים שסרטון כזה קיים? יש קבוצות, בעלים או מאמנים – ואלי טביב הוא בהחלט כזה – שמהמרים על שחקן בעייתי, עם עבר או בסיטואציה קשה. האם בית"ר הייתה מחתימה את וארן אילו הסיפור היה מתפרסם לפני שנה? אפשר רק לנחש.


אם התשובה היא חיובית, הרי שבית"ר הייתה יכולה להמשיך לא להגיב. אם היא שלילית, הרי שללא קשר לפן הפלילי אם קיים, בית"ר הייתה צריכה להשעות את השחקן ולשלוח אותו הביתה. חזקת החפות לא קיימת כאן כי מדובר בשאלה אתית בלבד. וארן, על הערכים המפוקפקים שעולים מהפרשה, מסמל עכשיו את בית"ר ירושלים כולה. אם היא לא מאמינה בתדמית שנוצרה לו, היא צריכה לפעול אחרת. היא לפחות צריכה להפסיק להחביא אותו, לתת לו להסביר ולא לחכות שיקרה משהו יותר מעניין וכולנו נשכח ונתקדם.


זה בדיוק הפספוס של כולנו. חוסר הנכונות לפעול ולנקוט עמדה. מנצ'סטר יונייטד עמדה מאחורי ריאן גיגס שניהל רומן עם גיסתו. שנים לפני כן, יונייטד הייתה הקבוצה שקלטה את אריק קאנטונה שנזרק מלידס אחרי שניהל רומן עם אשתו של חברו לקבוצה לי צ'פמן. צ'לסי שמרה אמונים לג'ון טרי על הפרשות השונות בגינן נלקח ממנו סרט הקפטן של הנבחרת.



גיגס. זכה לתמיכה מקבוצתו (טוויטר)


טייגר וודס, על בגידותיו וחיי הנהנתנות שלו, איבד שלל חסויות ויש עוד המון דוגמאות. מדובר בדמויות ציבוריות שחטאו מוסרית ומי שהם מייצגים אותו החליט אם מתאים לו להמשיך להיות מזוהה איתם או לא. היי, בית"ר ירושלים לא התנערה מאלי כהן בעקבות אותו ראיון בטענה שאמירות שהתפרשו כגזעניות עלולות להבריח מפרסמים? מעניין מה המפרסמים חושבים על אמות המוסר של וארן וחבריו? 


אבל אנחנו חיים בעולם בו להיות כוכב רשת זה מקצוע. עולם בו אתה – פוליטיקאי, ספורטאי או עיתונאי – לא קיים אם אין לך עוקבים. לכן, לחולי הפרסום קל להשיג אותו ברשתות החברתיות. אין ברוב המקרים צורך להיות חלילה מקצוען במה שאתה עושה. אתה נמדד בפופולאריות. זה עולם של תיוגים ותוויות וכדי לברוח מהן, אל לך לנקוט עמדה פן תתויג כשמאלני, ביביסט, מתייפייף, צהוב, אדום או שונא בית"ר. אם תנקוט עמדה, ותגיד משהו לא פופולארי או מיינסטרימי, אולי מישהו ייפגע ויירדו העוקבים. 


בעולם המציצני המודרני, שיתפו עשרות אלפי אנשים את הסרטון ועזרו להפצתו. אפשר להניח שמעטים האנשים שהופתעו לגלות את השם של וארן כשזה התפרסם לראשונה בשעות הצהריים של יום חמישי. אבל דווקא בגלל זה חשוב להדגיש שפרשת וארן היא סיפור עיתונאי גדול וחשוב, שכולנו, כולל כותב שורות אלו, פספסנו ובעיקר לא הערכנו נכון. 



וארן. סרטון עם תחושת גועל (אודי ציטיאט)


זה לא עוד משהו שרץ בוואטסאפ והפעם התברר כנכון, זה סיפור גדול הרבה יותר מרכילות. תקשורת הספורט הישראלית בדרך כלל לא יורדת לחיים האישיים של מסוקריה כמו שקורה בארה"ב ובאנגליה למשל או במדורי הסלבס. בכלל רוב הכדורגלנים, גם הבכירים, הם סלבס סוג ב' או ג' כאן. ואולי בגלל זה, כשנדרשה פעולה אמיצה, כולם נעלמו. כי יותר קל לצעוק שג'ון טרי הוא בן זונה, בוגד וחלאת המין האנושי ולחגוג על הרייטינג מאשר לנקוט עמדה על משהו שקורה אצלנו.


כשחושבים על זה, המקרה הנוכחי לא שונה מפרשת נערות הליווי או הנבחרת והצעירה. גם אז אף אחד לא עשה כלום או לא אמר משהו משמעותי. ובלי קשר, העובדה שווארן הפך לפנים של הסיפור כי הוא הכדורגלן המפורסם ביותר לא מורידה את תחושת הגועל מהמעשים של שלושת הכדורגלנים הפעילים מהליגות הנמוכות. מה לעשות, אמות המוסר לא משתנות בין המקום השני בליגת העל לליגה א'. מה כן משתנה? רמת העניין של מציצני הוואטסאפ וכוכבי רשת חסרי אג'נדה.