הקוסם נגד השלומיאל: דו קרב טקטי במעמד צד אחד

משחק העונה של השנים האחרונות הפגיש שתי קבוצות במומנטום שונה לחלוטין. תוך שני משחקים, מכבי ת"א, שנכנסה לפלייאוף כמועמדת בכירה להניף את הצלחה התרסקה עם שני הפסדים כואבים. מנגד, הפועל באר שבע הצליחה בתוך אותם שני משחקים להסיר את הספק ואת סימני השאלה. היא הגיעה למשחק אחרי שברחה צעד מהיריבה העיקרית החדשה שלה, בית"ר ירושלים.

ג'ורדי קרויף, אחרי ההפסד הטראומטי מול מכבי נתניה, החליט לשנות מערך (לא בלב שלם, ארחיב בהמשך) ולעשות מיני מהפכה בהרכב. מכבי פתחה ב-4:1:2:3, כשבן חיים הוצא מהנפטלין ופתח לצדו של באבין, רודריגס פתח בקישור וריקן סופסל במפתיע. עטר התחיל בכנף שמאל כשבלקמן בחוד ההתקפה, מה שהשאיר את קיארטנסון בחוץ. ג'ורדי רצה שלישיית קישור חזקה שתשלוט במרכז ותגן על הבלמים. בחלק הקדמי הוא קיווה שעטר יכנס משמאל למרכז ויפנה את הקו לדוידאזדה. השילוב בין עטר לקיארטנסון לא עבד העונה וזה היה ההיגיון בהצבתו של בלקמן כחלוץ. בלקמן גם אוהב לברוח ימינה לאזורים שמיכה מפנה כשהוא מתופקד כשחקן חופשי בכנף.

בכר מנגד, פתח במערך זהה לשני משחקי הפלייאוף הראשונים. אוגו ואיינבינדר כשני קשרים אחוריים, ממן חזר לכנף ימין, העמדה שבה שיחק בהפועל חיפה וההפתעה התורנית הייתה הצבתו של מיכאל אוחנה (לראשונה מאז ינואר) כמספר 10 מאחורי שהר. בדומה למשחק נגד בית"ר, בכר שוב נתן ליריבה להחזיק את הכדור ובנה על חטיפות כדור ויציאה למעברים.

קרויף ביצע מהפכה, בכר שמר על המערך וממן חגג (דני מרון)

מכבי ת"א התחילה את המשחק עם הרבה התלהבות, דחקה את ב"ש לאחור, אבל לא הצליחה להגיע למצבים משמעותיים מלבד נגיחה של בלקמן. ככל שהדקות נקפו המשחק ירד באיכות, שתי הקבוצות נטרלו אחת את רעותה והשחקנים הרבו לאבד כדורים. בחלק השני של המחצית ב"ש דחפה את הלחץ שלה יותר גבוה, בעיקר בזכות איינבינדר ואוחנה וזה השתלם לה בסופו של דבר. לחץ גבוה בחצי של מכבי ת"א של אורן ביטון על בלקמן, שבא לקבל כדור מדסה ליד קו האורך מימין, וצידוד נפלא של כל האדומים הובילו לחטיפה של אוחנה ממיכה ושער של ממן שניצל טעות קשה של ראיקוביץ' (לדוידאדזה, שעמד בעמדת פתיחה להנעת כדור, לא היה סיכוי לחזור לממן).

ג'ורדי, שמראש לא האמין בשינוי המערך, מיד חזר לשלושה בלמים (לתפיסתו, ממן הבקיע מהעמדה שבה היה אמור להיות הבלם השמאלי) ונתן לבכר את האפשרות להכין את חניכיו במחצית לשינוי המערך של מכבי ת"א. הנתונים של המחצית הראשונה התאימו לתכנית המשחק של שני המאמנים. מכבי החזיקה יותר בכדור (66%), איימה יותר על השער ולמסגרת (7 מול 2, 4 מול 1 בהתאמה), אבל לא הצליחה לייצר מחץ אמיתי וירדה למחצית בפיגור.

מחץ אמיתי אלירן עטר וחבריו לא ייצרו (דני מרון)

המחצית השנייה התחילה בסערה עם הפציעה המצערת של אוחנה והאדום חסר האחריות של בן ביטון, שהשאיר את הקבוצה שלו בחיסרון מספרי במשך 35 דקות (אדום רביעי של ב"ש מול מכבי העונה מתוך חמישה שקיבלה בסה"כ). אבל כאן באו לידי ביטוי ההבדלים בין המאמנים. בעוד בכר שולט בקבוצה שלו, מנהל את המשחק נפלא ופוגע בכל החילופים, ג'ורדי ניהל את המשחק בצורה שלומיאלית, כרגיל איחר בחילופים, נתקע יותר מדי דקות עם שלושה בלמים והעדיף משום מה את יצחקי על אצילי ואפילו על שוינפלד.

מכבי ת"א בלגנה את המשחק והצליחה להגיע לשני מצבים טובים, אבל חיימוב והגנתו עמדו בפרץ. ברגע שוואקמה נכנס (דקה 79), הוא פשוט התעלל בשחקני הצהובים, החזיק את הכדור וגרם ליריבה לאבד את מעט התקווה (והשלווה) שנשארה לה. ב"ש סיימה את המשחק עם קבהא הקשר שהגיע בינואר כבלם, הבלם השישי ברוטציה, אלחמיד הבלם הרביעי כמגן, ראדי הקשר המרכזי כקשר ימני, ו-וואקמה חלוץ מרכזי. איך נאמר זאת בעדינות, לא ההרכב שבכר פנטז עליו במשחק העונה בתחילת השנה.

וואקמה. נכנס לזמן קצר והתעלל בצהובים (דני מרון)

ברק בכר ממשיך לעשות קסמים בב"ש והוא מתקרב לאחת האליפויות המרשימות אי פעם של מאמן בישראל. ב"ש נפלה עם המחליף של בוזגלו והרכש הנוצץ ביותר שלה בקיץ, איסק קואנקה, ויטור פצוע, צדק לא שיחק העונה, ברדה כבר עוזר מאמן, היא לא משתמשת בפקהארט במאני טיים, קורהוט פצוע, וואקמה חודש לא בהרכב, אוחנה הושעה לשלושה חודשים והיא רק שתי נקודות פחות מקצב צבירת הנקודות אשתקד. – אין מילים.

מכבי ת"א מצטרפת למועדון לא מכובד של קבוצות שפותחות את הפלייאוף העליון עם 0 מ-9. מ.ס אשדוד 2010, רמת השרון 2013, מכבי חיפה 2014 ומכבי פ"ת 2017. אין ספק שמכל הקבוצות הנ"ל, ברור מי הקבוצה המאכזבת ביותר.

שתי הערות בנוגע למשחק של בית"ר נגד בני יהודה
שני שחקנים בלטו מעל כולם בבני יהודה. הראשון, עאיד חבשי, בלם מצוין, שהיה חייב לקבל את עמדת הבלם המוביל במכבי חיפה לפני שלוש שנים, גם אם זה היה אומר לשלם מחיר מסוים בטווח הקצר (מה שבדיעבד קרה בלי קשר). חבשי מהיר, חזק, קורא משחק טוב ובעל משחק ראש מצוין, עדיין לא הפסיד דקה העונה. אם ישפר את היכולת שלו לצאת עם הכדור קדימה ויש לו את הטכניקה לעשות את זה, הוא יהיה הפתרון לעמדה הכי בעייתית של קבוצת האם שלו. השני זה יובל אשכנזי, שנתון 92, ששיחק באזור ובכפר שלם ויוסי אבוקסיס הפך אותו לקשר מרכזי איכותי בליגת העל. אשכנזי אינטנסיבי, שובר קווים בכדרור, מאיים על השער ומשחק עם המון ביטחון. היה תענוג לראות אותו בולט מעל כל הקשרים ששיחקו בטדי.

יובל אשכנזי. הפך לקשר איכותי בליגת העל (דני מרון)

איתי שכטר מספק עונה נפלאה והוא המנהיג הבלתי מעורער של ביתר שעושה עונה חלומית. שכטר הבקיע תשעה שערים, בישל שבעה וסחט נתון מדהים של שבעה פנדלים (הבאים אחריו סחטו שניים), אבל ההצגות שלו עוברות כל גבול ופוגעות בספורטיביות של במשחק. אם הוא לא יפסיק עם הנפילות האלו, והוא לא, הגיעה העת שמישהו בהתאחדות ירים את הכפפה.

כמו שמענישים שחקן על סמך צילומי הטלוויזיה, כך גם צריך לנהוג בקשר להתחזויות של שכטר. וכאן אני גם מגיע לשותף לפיאסקו. אלי חכמון, שרק לפני חודש שלף צהוב לזיקרי על התחזות כשהוא הוכשל בבירור ברחבה, סיפק עוד מופע אימים כששרק לשני פנדלים שלא היו ושלף למורי צהוב בגלל שהאחרון זעם על שריקה הזויה לעברה על שכטר. רצוי שגם במקרה שלו, יעשו חושבים באיגוד השופטים ולא ישבצו אותו בליגת העל בתקופה הקרובה.