הבסיס לאליפות הרביעית כבר קיים: מי יעצור את הפועל ב"ש?

תסתכלו על השנה הזו של הפועל באר שבע. תנו בה מבט עמוק. הזו לקחה אתמול את האליפות הכי חשובה הכי עוצמתית והכי קבוצתית מבין השלוש. זו לא האליפות הכי איכותית, זו לא אליפות מבריקה מבחינת הכדורגל, אלא אליפות של מועדון שנכנס אמש לחבורת הגדולות של הכדורגל הישראלי. שושלת.

הפועל באר שבע היא לא אפיזודה חולפת. זו לא קבוצה שבעוד שנה או שנתיים תעלם ממפת הצמרת כפי שקרה לקריית שמונה שהבליחה לשנתיים שלוש וחזרה לדשדש. כל עוד משפחת ברקת תנהל את הפועל ב"ש, היא תמשיך להאבק על תארים, כמובן שלא בכל שנה הסיום יכול להיות מתוק כמו אתמול, אבל ב"ש הבהירה העונה שהיא כאן כדי להישאר.

אם נסתכל לרגע על הקבוצה שזכתה בשנה שעברה, ניזכר בצדק, ויטור, קורהוט, הובאן, בוזגלו וברדה, אז מה בעצם קרה פה העונה? אומרים ובצדק שלכל קבוצה יש תווית שבה כתוב התוקף שלה, בדרך כלל זה תוקף של שלוש שנים, ואז מתחילה בנייה שלא תמיד ברור מתי היא מגיעה לכדי הבשלה לקחת תארים. תשאלו את מכבי ת"א, מכבי חיפה, הפועל ת"א וגם בית"ר ירושלים.

הפועל ב"ש בנתה השנה תוך כדי העונה עוד קבוצה אלופה. אלחמיד, ביטון, איינבינדר, ממן ועוד כמה שחקנים זוכים כעת בתואר הראשון בקריירה שלהם. בכר את ברקת הוכיחו שאפשר לעסוק בבניית קבוצה וגם לקחת תארים תוך כדי תנועה. בכך הם עשו משהו שאף אחד לא עשה לפניהם. זו הגדולה של האליפות הנוכחית.

חאתם עבד אלחמיד. הבסיס קיים (דני מרון)

מה זה בעצם אומר? שלדעתי רגע לפני שב"ש תוכתר רשמית לאלופת 2018, היא כבר בנתה עצמה לאליפות 2019. עכשיו היא צריכה לדייק בזרים החדשים שיגיעו והיא מסודרת גם לשנתיים הבאות.

כמה נתונים נזרקו לאוויר באשר לתוצאות של ב"ש מול היריבות שלה לפלייאוף העליון במהלך העונה, אבל את בכר והשחקנים זה לא עניין. בשלוש השנים האחרונות באר שבע רשמה הפסד אחד בודד ב-27 משחקי פלייאוף עליון, מישהו יכול להתמודד עם זה? בכר הביא את הקבוצה שלו שנה שלישית ברציפות בשיאה למאני טיים. וזה ממש לא משנה אם זה קרה בגלל שער מקרי של מליקסון באשדוד בשנה שעברה או סרט מוטיבציה על שיקגו בולס השנה.

והיה גם כדורגל אתמול, קוראיי המסורים ידעו שמי שתשלוט תפסיד את המשחק. בית"ר עלתה במערך מעט הגנתי ויותר לוחץ וכפתה על ב"ש להחזיק בכדור בעיקר כדי שהיא זו שתצא למתפרצות קטלניות. ב"ש נשאבה לרצונות של טביב, שלטה, הייתה פחות מסוכנת ונעקצה בהתקפת מעבר. היא סיימה את המחצית הראשונה עם שלוש עבירות בלבד, ששיקפו הופעה לא אגרסיבית. היא לא הייתה ראשונה לכל כדור ופשוט שיחקה לידיים של בית"ר. במילים אחרות שח של בן זקן לבכר, שח אבל לא מט!

טוני וואקמה. מי יכול לעצור אותו? (דני מרון)

זה היה חלומו של בן זקן, להכניס את ורד ובהתקפת מעבר לכבוש את השני. אבל כדורגל זה משחק משוגע. כדור חופשי הביא את השוויון, ואם תעשו מעקב פרטי אחרי כל משחק שאתם צופים בו, תראו שברגע שנכבש שער מתחיל חוק ה-5 דקות, במהלכן יש או הזדמנות טובה להבקעת שער נוסף לאחת הקבוצות או שער נוסף. ב"ש כבשה בדקה ה-48, הפעילה את החוק וכבשה שוב בדקה ה-52.

תוכנית המשחק התהפכה, בית"ר נאלצה לשלוט כדי להשיג שוויון ואז ב"ש היא זו שיצאה למתפרצות הגיעה לאין ספור מצבים בדיוק כמו בסיבוב הראשון. רק שהפעם היא הפיקה לקחים, גם ניצלה את המצבים, הביסה את בית"ר, והבטיחה את האליפות. כי בפלייאוף העליון הזה, ב"ש חזק בקטע של העברת מסרים.

ברק בכר. נתונים מדהימים (דני מרון)

אני חייב לחרוג ממנהגי ולהתייחס לבית"ר ירושלים שעשתה עונה גדולה, מלהיבה וכזו שהיא בדיוק ב-DNA של המועדון הזה, המון שערים התלהבות וטירוף אמיתי. להגיע ארבעה מחזורים לסיום העונה במינוס חמש מהפסגה למשחק ביתי שיכול לפתוח את הקרב ולהושיב בספסל את הכוכבים שלך כי יש משחק גביע בעוד ארבעה ימים זו שערורייה מקומית.

הקהל של בית"ר חיכה שנים למשחק כזה, התקשט בתפאורה נהדרת ועודד ללא הפסקה, אבל ההרכב שהמערכת שנקראת בית"ר ירושלים העלתה למגרש הוא הרכב שבז לרצונות של הקהל ולמורשת של המועדון. אני לא יודע אם בית"ר תזכה בגביע המדינה ותשכיח את השבוע הנורא שעובר עליה, אבל המשחק הזה להערכתי יגרום לשבר גדול בין הקהל למועדון.