בכר חשב מחוץ לקופסא והפך את הפועל ב"ש לקבוצה בלתי עצירה

אצטדיון טדי זכה לארח את משחק העונה השני בפלייאוף, שלמעשה היה משחק ההזדמנות האחרונה של בית"ר ירושלים להישאר בתמונת האליפות. שתי הקבוצות הגיעו אחרי משחקים לא פשוטים, אבל בעוד ב"ש חילצה תיקו במושבה נגד בני יהודה, ביתר הוכתה שוק על ירך מול החבורה של דראפיץ' את ברדה.

האווירה בטדי הייתה נפלאה. אוהדי ב"ש מילאו את היציע הדרומי עד אפס מקום וגם אוהדי בית"ר סיפקו מופע מרשים משלהם. בית"ר הפתיעה (כרגיל, אפשר לומר) עם ההרכב והמערך ועלתה לראשונה העונה ב 4:4:2 יהלום. יעקב בריהון, שעד למשחק קיבל 189 דקות בלבד במסגרת הליגה, פתח בשפיץ של היהלום, מאחוריו תופקדו קלאודמיר וקריאף כקשרים מרכזיים וקלטינס, שפתח פעם אחת בליגה מאז ה 24.12, פתח כקשר האחורי. סאבו הועדף כמגן ימני במקום קונטה הפצוע ושכטר את ורד נותרו על הספסל. ב"ש פתחה עם ההרכב החזק ביותר שעומד לרשותה, שמכיל תשעה ישראלים ושני זרים בלבד, אחרי ששאר הזרים הפכו לחסרי משמעות לחלוטין בריצה הנהדרת של האלופה בפלייאוף.

מבחינה טקטית היה מאבק מעניין בין הקבוצות. שתי הקבוצות ידעו והבינו שהן עדיפות משמעותית במעברים, ולכן החזקת כדור לא משרתת אותן. במחצית הראשונה ביתר כפתה על ב"ש הנעת כדור איטית בשליש השני (56% מהזמן הכדור היה ברגליים אדומות). אופיר קריאף שיחק קרוב לסאבו כדי לעזור על וואקמה ואורן ביטון וב"ש לא הצליחה להביך את ההגנה הצהובה. דווקא בית"ר הייתה יותר מסוכנת, בעיקר חן עזרא שפורח בפלייאוף. בדקה ה-22 פעולה נחושה של וארן, שלחץ וחטף לאלחמיד, סידרה לעזרא את שער היתרון (בישול יפה של בריהון).

פורח בפלייאוף, אבל זה לא מספיק. חן עזרא (דני מרון)

בית"ר המשיכה להראות יציבה ומסוכנת, איימה יותר מב"ש למסגרת (3 מול 2) והוציאה את ב"ש מתוכנית המשחק שלה. רק בדקה ה-45 קיבלנו את פעולת ההתקפה האיכותית הראשונה של ב"ש, כשוואקמה הצליח לקבל כדור מאחורי סאבו וקריאף ולקח את סירושטיין לטיול, שאלמלא קלאודמיר היה נגמר בשער שוויון. הפעולה הזו הכניסה את ב"ש למשחק והורידה לסירושטיין את הביטחון. ב"ש פתחה את המחצית בדיוק מאותו מקום שוואקמה וסירושטיין סיימו אותה, ועבירה של הבלם הירושלמי סידרה מצב נייח שממנו אלחמיד השווה.

השער פשוט פירק את בית"ר. סאבו איבד את העמדה, קריאף ברח קדימה והתקשה להתמודד עם העוצמות של וואקמה, הבלמים איבדו ביטחון וברחו לאחור, מה שייצר מרווחים שאליהם נכנסו שוב ושוב וואקמה וממן. ב"ש התחילה בבליץ, כשוואקמה עושה ככל העולה על רוחו עם הכדור וממן ממשיך את חצי העונה המופלאה שלו עם שער יפהפה ותנועות עומק בלתי פוסקות – אלמנט שהוא שיפר בצורה קיצונית. בית"ר נותרה חסרת אונים. קלאודמיר שוב התעייף, קלטינס לא בכושר, המערכת איבדה את שכטר בגלל ההתנהלות מולו והכניסה שלו רק החלישה את בית"ר. וגם ורד לא הצליח להשפיע.

קלאודמיר התעייף, וואקמה עשה ככל העולה על רוחו (דני מרון)

הנתונים של המחצית השנייה המשיכו את המגמות שראינו בפלייאוף הנוכחי. ב"ש ירדה באחוזי החזקת הכדור בארבעה אחוזים ואיימה תשע פעמים יותר למסגרת ו-12 יותר בסה"כ, מה שמראה על היעילות והחדות שלה במחצית השנייה. בית"ר, למרות שעלתה בהחזקת הכדור, איימה על השער שני איומים פחות במחצית השנייה.

אחד ההישגים הגדולים של הצוות המקצועי של ב"ש, הוא השדרוג האישי של השחקנים תוך כדי תנועה. היו שלבים בעונה שבכר הרגיש שהוא לא מצליח להשפיע על הקבוצה בדרך שבה הוא רגיל וזה ניכר גם ברמה האישית של השחקנים. הנפילה הקשה עם הזרים (ויטור נפצע, קורהוט נמוג, קוואנקה לא מספיק טוב, פקהארט תרם אך לא התאים לסגנון) וחלק מהרכש הישראלי של תחילת העונה (אלו ומלמד), אילצו את ב"ש לחשוב מחוץ לקופסא, לשנות טקטיקה ולשדרג את השחקנים שיתאימו לטקטיקה החדשה. השיפור המדהים במשחק ההגנה של אורן ביטון, המנהיגות והשקט של לואי טהא, השדרוג הקיצוני בתוקפנות והאגרסיביות של אלחמיד שברגעים מסוימים מזכיר את מיגל ויטור (מחמאות לעמיר נוסבאום על העבודה איתו), השיפור במשחק העומק של ממן שהפך אותו לסקורר שהיה כל כך חסר לב"ש. כל אלו, הפכו את ב"ש מאלופה מקרטעת בעונה הסדירה (יחסית כמובן, עדיין סיימה ראשונה), לקבוצה בלתי עצירה בפלייאוף העליון ואת מהראן ראדי לשחקן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל שלנו שזוכה בשש אליפויות ברצף.

אלחמיד. שדרוג קיצוני בתוקפנות ובאגרסיביות (דני מרון)

אצילי השתמש בפטנטים של איתי שכטר ואריאן רובן 
במשחק שנעל את המחזור אתמול בנתניה, מכבי ת"א שפתחה את הפלייאוף כשהיא שתי נקודות מב"ש, הגיעה למשחק השביעי בפלייאוף מול מכבי נתניה, כשהאליפות אבדה מזמן ואפילו המקום באירופה לא מובטח. הפסד אפילו היה עשוי להשאיר אותה מחוץ לטופ 4.

שתי הקבוצות הגיעו למשחק מוכות וחבולות. מכבי ת"א הגיעה אחרי שבוע לא פשוט, שכלל איבוד יתרון כפול בדקות הסיום בסמי עופר והאירוע המביך בין ג'ורדי לטיבי. נתניה אמנם הגיעה אחרי תצוגה מרשימה מול בית"ר, אבל לא במלוא כוחה וזאת בלשון המעטה. נתניה עלתה ללא שחקן שאחראי לבדו על 29 שערים, דיא סבע, ללא הבלם הבכיר שלה ברנקו ורגוץ', השחקן הטוב ביותר שלה בסיבוב הראשון, עלי מוחמד והמגן הימני ויקי כחלון. לקבוצות עם סגלים עמוקים קשה להתגבר על חוסרים משמעותיים כאלה, לא כל שכן לקבוצה דלילה כמו מכבי נתניה.

סגל דליל ובעיקר דיא סבע שהיה חסר (דני מרון)

דראפיץ' וברדה בחרו לתת הזדמנות לג'ק רוזנסקי הצעיר בעמדה של סבע. ניקו אולסק ירד לספסל והוחלף על ידי אברהם ותירם המשיך לקבל קרדיט במרכז ההגנה. ג'ורדי מנגד הפתיע כשהעדיף את שפונגין כמגן שמאלי על דוידזאדה והחזיר את קיארטנסון להרכב במקום שוינפלד המורחק.

המחצית הראשונה התנהלה באיטיות וכמעט ללא מצבים. משחק ההתקפה של מכבי ת"א היה שבלוני וחסר השראה. מלבד אצילי, קיארטנסון וקצת ריקן, למכבי לא היה שום שחקן התקפה מאיים. גולסה ופרץ לא מצטרפים, מיכה לא מאיים על השער ובקושי נכנס לרחבה וכל פעם ששפונגין קיבל את הכדור באגף שמאל, הוא חזר לרגל ימין ועצר את ההתקפה. נתניה ניסתה לתת למכבי לצאת כשהיא מוותרת על הבלמים בלחץ, אבל התקשתה להשתלט על הכדורים השניים והפגינה רכות לא אופיינית במרכז השדה. גם כשהצליחה לחטוף כדור, לא היה מי שיעשה תנועת עומק וישמש כמטרה למסירות של ערן לוי.

עומר אצילי. שער שנפסל לא בצדק, סחיטת פנדל ושער פנטסטי (אריאל שלום)

במחצית השנייה נתניה כבר ניסתה ללחוץ יותר גבוה, אבל זה גרם למרחקים שאליהם נכנס אצילי ומשם הוא השתלט על המשחק. ג'ורדי, במהלך טקטי יפה, הכניס את אצילי למרכז ולמעשה יצר יהלום משלו בקישור, עם פרץ, גולסה וריקן. אצילי פשוט פרח בדקות האלה. הבקיע שער שנפסל לא בצדק (שער שהוא היה שותף גם לבנייתו), סחט פנדל במהלך ששכטר הוציא עליו פטנט והבקיע שער פנטסטי כשהפעם הפטנט על המהלך רשום על שם אריאן רובן.

המחצית השנייה הותירה תחושה מסוימת שמכבי ת"א פספסה העונה ובסגל הזה יכלה לעשות הרבה יותר, אבל צריך להיות הוגנים ולהבין שזה לא המצב. אם ננתח את העונה, אז מכבי הגיעה לסוף מועד ההעברות של ינואר כשהיא צמודה לביתר וב"ש כשהמומנטום בגב שלה אחרי סיבוב שני מעולה, אלא שבניגוד לב"ש שהביאה את ממן, ובית"ר שהביאה את סילבסטר, מכבי הביאה את קאניוק שלא תרם דבר – וזה כל ההבדל. אם נוסיף לזה את חוסר ניסיונו של ג'ורדי והצוות שלו, שבא לידי ביטוי בעיקר בניהול משחק חסר השראה ואת ההודעה המוקדמת על פרידה מג'ורדי, שבדיעבד היוותה טעות ענקית שאת תוצאותיה ראינו לכל אורך הפלייאוף, אז נבין שמכבי לא באמת יכלה להתחרות בב"ש עד הסוף. מכבי פוסט ג'ורדי תצטרך לעשות שדרוג מערכות משמעותי בעיקר בפן של השחקנים הזרים, תחום שמכבי לא הצטיינה בו גם בשנים היפות של ג'ורדי, אחרת, יהיה לה קשה לקרוא תיגר על בכר וב"ש.