כחול-לבן זה אפור: ב"ש ומכבי ת"א משוועות לזרים מחוללי אליפות

המפגש בין שתי האלופות של שש השנים האחרונות, מי שמסומנות כקבוצות שירוצו זו לצד זו בקרב האליפות השנה, הוכיח לנו בעיקר דבר אחד: 
הרמה של הטופ של הכדורגל הישראלי ירדה ביחס לשנים האחרונות. העובדה שאין לנו נציגה בשלב הבתים באירופה קיבלה אמש עוד חיזוק.

ברק בכר פתח את המשחק עם שלושה בלמים והציב את עדן בן בסט ובן שהר ללחוץ על הנעת הכדור של מכבי תל אביב. נראה שולדימיר איביץ' הגיע מוכן למערך הזה ובעזרת אין ספור לוחמים במרכז המגרש ניטרל לחלוטין את האלופה. בדקות הללו המשחק של באר שבע לא הזכיר את היכולת שלה להניע כדור תחת לחץ בעזרת שחקני ההגנה ומשם לפתח את ההתקפות שלה. אין ספור כדורים ארוכים הפכו את ב"ש לעקרה בחלק הקדמי.

לטעמי, הניסיון במשחק החוץ מול זגרב כשסטו תופקד כבלם שקול לנסיון להציב את קבהה כבלם שלישי. לא לזה ולא לזה יש התכונות המתאימות למשימה, שניהם סובלים מליקויים טכנים בולטים ובכר חייב להפנים שכרגע אין לו שחקן שמתאים שמתאים לתפקיד הבלם השלישי, כמו גם לא לתפקיד הקשר האחורי. לכן, אסור לו להשתמש בשיטת שלושת הבלמים. השחקן היחידי שעשוי להתאים הוא אלחמיד, אך החיפושים אחר הובאן חדש צריכים להתבצע מעבר לים. ברגע שבכר ויתר על קבהה כבלם והעביר אותו לקישור, הגיע השער של ב"ש. אוגו, שהרגיש בטוח יותר ללחוץ עמוק בשטח המגרש של מכבי ת"א, ידע שקבהה מגבה אותו, חטף כדור וסיפק פריצה שלא מביישת גם את חברו טוני וואקמה.

אוגו. הרגיש בטוח ללחוץ עמוק (דני מרון)

בכר עיבה את הקישור לנוכח משחק ההגנה הרעוע של קבוצתו מפתיחת העונה. מול מכבי ת"א, מליקסון ביום בינוני, שהר ובן בסט לא מספיקים כדי לאיים על ההגנה הצהובה. כשמליקסון נסגר, לא היה מי שיוציא לפועל התקפות מעבר. לפני שנתיים אלה היו אוגו, ראדי והובאן, אמש שיחקו אוגו, קבהא ואיינבינדר. הבדלי האיכות בין שתי השלישיות ניכרו בבירור. הפציעה של טאהה, הבלם הטוב ביותר בב"ש, רופפה עוד יותר את משחק ההגנה ודקות בודדות אחר כך הגיע השוויון, אחרי פעולת הגנה לא טובה של אוחיון.

מכבי תל אביב נראתה מסודרת, מאורגנת ורעננה יותר מב"ש, בעיקר במחצית השנייה. עם זאת, שני שחקנים בב"ש ראויים לציון לטובה: בן ביטון על משחק הגנה משובח, חכם ומדויק; ועדן בן בסט על השקעה יוצאת דופן על המגרש. בן בסט רק צריך לזכור שהתפקיד שלו בסוף זה גם לכבוש שערים.
זה יכול היה להסתיים גם בהכרעה לאחת הקבוצות, אבל תיקו היא תוצאה משקפת הרבה יותר.

נתון אחד שחשוב בעיניי: במשך שלוש האליפויות של כל אחת מהקבוצות זכינו לראות זרים דומיננטים: גרסיה ופריצה מצד אחד, וואקמה, אוגו והובאן מצד שני. אמש אוגו היה הזר היחיד בב"ש ששותף, אצל הצהובים שיחקו ראיקוביץ', סאבוריט ואופוודו, שעד כה לא ממש מרשימים. אני בהחלט מצפה משתי הקבוצות לעשות בדק בית רציני בכל הקשור לבחירת הזרים. אין סיבה שהן יופיעו למפגש ביניהן עם 4 מתוך 10 זרים פוטנציאלים, בייחוד לאחר שכבר למדנו והבנו שזרים איכותיים הם הכרח בכל מה שקשור לאליפות מקומית והצלחה אירופית.

ראדה פריצה. היה מהזרים שנתנו למכבי אליפות (ערן לוף)

נותרו ארבעה חודשים עד לפתיחת חלון העברות הבא. זה מספיק זמן כדי לבצע מעקב ראוי אחרי שחקנים פוטנציאליים, אם לא לעונה הזו אז אולי לזו שאחריה. מגיע לאוהדי שתי הקבוצות לקבל הרבה יותר איכות מהקבוצות שלהן, לא רק לחימה והקרבה. הופנהיים הגרמנית, כך שמעתי, שכרה פעם אדם שעקב במשך חודשיים אחרי שחקן שהיא רצתה לרכוש, לא רק במגרש אלא גם מחוצה לו. הוא בדק גם אורח חייים, מקומות בילוי, שעות מנוחה וכולי וכולי. למה? כי אם  משקיעים כל כך הרבה כסף בהבאת שחקן, כדאי לשלם עוד 5,000 יורו למעקב, כדי לדעת הכול על השחקן ולא להיות מופתעים בהמשך הדרך. אז לרמה הזו אולי לא נגיע בקרוב, אבל לפחות על המגרש מגיע לנו לראות רמת משחק טובה יותר, על אחת כמה וכמה מהשחקנים הזרים.