צריך לראות את הנוער של הלוזונים כדי להבין לעומקו את טיב העבודה המקצועית שנעשית בקבוצת האוהדים המשפחתית שלהם. הלוזונים הצעירים היו מעורבים במה שהוגדר משחק העונה בליגת העל לנוער, נגד מכבי תל אביב, שתי המובילות ראש בראש. התפתח משחק ששנים לא ראיתי משהו שדמה לו בליגה הזו. נגמר 3-3 ועד השריקה האחרונה שתי הקבוצות שיחקו כדי לנצח. אלה לא היו "גדולה" נגד "קטנה" על המגרש, אלא שתי גדולות שהתפוצצו אחת על השנייה ובכל רגע נתון אפשר היה להחליף ביניהן. שני לוזונים מאמנים את קבוצת הנוער המופלאה שלהם. לא אחד, שניים, במעמד שווה. גדלים במשפחה הרבה ילדים שמייעדים את עצמם לאימון כדורגל.
זו צריכה להיות תקופה יפה בחיי הלוזונים: הקבוצה הבוגרת שלהם ממוקמת במקום השלישי ונראית כמו חזון ממומש. מלאה שחקנים שהם עצמם גידלו או איתרו או המציאו ועל כל אחד מהם טבוע "לוזון". ביחד מתקבלת קבוצה קשוחה, הישגית, מאומנת שלא מרכינה ראש בפני אף אחת.
יש ללוזונים ביד נכס שעומד למכירה, כרישים מרחרחים סביבו, מגלים בו עניין. הם יעשו קופה על מנור סולומון ולא יינזקו מקצועית, כי הם לא תלויים בו. זה עיקרון מבחינתם – הם אף פעם לא ידלדלו. הלוזונים הם תעשיית כדורגל קטנה – אחד נמכר, פס הייצור ממשיך לעבוד, נעים עליו שניים שיחליפו אותו, גם הם יימכרו.
את גידי קאניוק הם גידלו ומכרו כמנהגם. אבל הוא משחק אצלם, הוא עוד ייתן להם את השנים הכי טובות שלו, וזה אחרי שמכרו אותו והרוויחו עליו. רק ללוזונים זה יכול לקרות. קאניוק חזר אליהם בגיל הנכון, ויותר חשוב – במצב התודעתי הנכון. זה יכול לקרות להם בהמשך גם עם גיא מלמד ודור אלו, שניהם בני גילו של קאניוק, שגודלו ונמכרו. שלושתם רצו קבוצות גדולות, נמכרו לכאלו והבינו מה זה קבוצות גדולות. עכשיו, אחרי הסיבוב שעשה, קאניוק יודע: לקבוצות קטנות יש קיום ויש שחקנים שנועדו להן.
קאניוק. חזר בגיל ובמצב הנכון (ערן לוף)
לקבוצות הקטנות יש לאן לגדול, יש מקום פנוי מתחת לגדולות. הקטנות למדו לנצל את החלל, זה נראה בכל המסגרות: בליגות האירופיות, בקבוצות ובנבחרות, ביורו, בצ'מפיונס ובמונדיאל. גם בליגת העל. זו הבשורה הטובה היחידה שליגת העל מספקת בעונות האחרונות. הקטנות סוגרות פערים, על המגרש הן לא נראות קטנות.
הלוזונים חיברו את המדריך המקומי לקבוצות קטנות, הוא נגיש לכל: הפועל חדרה עשתה בו שימוש כשהכינה את עצמה לליגת העל; בני יהודה עושה בו שימוש, הפועל חיפה, רעננה, נתניה – כולן עומדות על רגליהן. איזי שרצקי לא נדרש למדריך, הוא היה יכול לחבר אחד כזה בעצמו. לקבוצה קטנה יש אופק, היא רק צריכה להכיר בכך שהיא קטנה.
הפועל תל אביב הייתה תקועה בשנים האחרונות בשאלת הגודל שלה. כך לפחות אני חשבתי. תקועה בינה לבין עצמה. היא נתפסת "קבוצה גדולה בכדורגל הישראלי". כל אחד שחותם שם אומר את זה, מה שלא היה אומר אצל הלוזונים. הפועל נתפסת קבוצה גדולה מסיבות היסטוריות. היא הייתה כזאת הרבה מאוד שנים, אבל הצטמקה בשנים האחרונות, בכל המובנים, וסירבה להכיר בכך. וכל עוד לא הכירה בכך לא היה לה את מה שיש לגדולות, שאליהן היא משייכת את עצמה, אבל לא היה לה גם את מה שיש לקטנות – חוכמת ניהול של שורדים. המדריך של הלוזונים היה מונח לפניה אבל הפועל בחרה לא לעשות בו שימוש. הוא נועד לקטנים, הם גדולים.
הצטמקה עם השנים. הפועל ת"א (דני מרון)
הפועל מרעישה כמו קבוצה גדולה. יש לקהל שלה נוכחות של קבוצה גדולה, היא מעוררת הד תקשורתי של קבוצה גדולה. המסע שלה בליגה הלאומית תועד כמסע של קבוצה גדולה לארץ לא נודעת. עקבתי כל שבוע לראות מה עשתה הפועל בלאומית ולמדתי תוך כדי כך שהכדורגל פרוס גיאוגרפית יפה בחבלי הארץ השונים.
המנהלים שלה במשך השנים, הקהל שלה, התקשורת שמלווה אותה – לכל אלה היה קשה לעכל שהפועל כבר לא גדולה. הניסנובים באו וטלטלו את המועדון, ניערו אותו מהאשליה שהפועל גדולה. הקבוצה שהם העמידו בדרבי הולמת את התפיסה שלהם. את המועדון ייצגה קבוצה קטנה, הכדורגל הקטן ששיחקה השאיר את הקבוצה הגדולה ממול ללא תשובה. הפועל חיפשה את ההזדמנות, רצתה יותר, ידעה שהרצון יסגור פערים שהם, כפי שהתגלה, לא כל כך גדולים. הלוזונים היו חותמים על קבוצה כזו.
בשביל משחק מהסוג שהפועל כפתה עליה בדרבי, מכבי ציוותה בהרכב את מיכה, אצילי, שכטר ועטר. אלה שחקני ההכרעה שלה. מכבי נתקלה בשנים האחרונות בכמה וכמה מנעולים שלא היה לה את הידע והכישרון לפרוץ. היא איבדה תארים בשל כך. בדיוק לצורך זה בנתה את הצירוף מיכה-אצילי-שכטר-עטר. המאמן שלה לא חדל להינזף על ידי קולגות ופרשנים על מנהגו לעשות בהם שימוש ספורדי, בציוותים שונים ועל פי התנאים שהמשחק מכתיב. אז בדרבי הוא העלה את ארבעתם יחד, ואלה לא הצליחו להגות ביניהם אף רעיון אחד שישרוט את הקבוצה הקטנה שעמדה מולם.
איביץ נחת כאן אתמול וכבר יודע על השחקנים שלו הרבה יותר מכפי שהכדורגל הישראלי יודע עליהם. מיכה-אצילי-שכטר-עטר על המגרש, 90 דקות, כל משחק – זה נשמע הרבה יותר טוב מכפי שזה נראה.
מיכה ועטר. חלק מהצירוף שיעזור לצהובים לפרוץ מנעולים בדרך לתארים? (דני מרון)
במונחים התקציביים שלה – הם לא דומים לאלה של הפועל – מכבי הצטמצמה העונה. היא כפופה למגבלות שלא אפשרו לה להשקיע ולהשביח את הסגל שלה. אילצו אותה להפיק את המקסימום ממה שיש ביכולתה ומתאפשר לה. מכבי מעלה בהרכבה מתחילת העונה שבעה-שמונה שחקנים שכמוהם יש לעוד קבוצות בליגת העל. אין לה בסגל שחקנים שהם הרבה מעל הממוצע המקובל בין הקבוצות המובילות בכדורגל הישראלי. אין לה בסגל שחקן אחד שיעשה את ההבדל באופן קבוע. אין לה זהבי. וכשאתה נזכר מי הקיף את זהבי בשנותיו במכבי – אניימה, קרלוס גרסיה, פריצה, עטר עצמו, ברק יצחקי, טל בן חיים – ומסתכל על החומר שאיביץ' עובד איתו, אז במונחים של התקופה ההיא הקבוצה שמכבי מעלה השנה זו קבוצה דלה. זו קבוצה שהכסף לא ניכר בה, הוא לא סייע לה להביא אף שחקן שובר שוויון. בשנים מסוימות היא הייתה יכולה להציב בהרכב שלושה-ארבעה כאלה וסביבם עוד כמה שלא גומרים משחק, אבל סוחבים קבוצה.
האלופות הישראליות של השנים האחרונות – זה כולל גם את האלופות שקדמו לבאר שבע ומכבי תל אביב – נתנו סיבה לחשוב שאנחנו מתקרבים ליבשת. מכבי הוכתרה השנה אלופה עוד בשלב מאוד מוקדם של העונה. זה נוהג שרווח כאן. אם התחזיות לגביה יתממשו, אז השנה נקבל את האלופה הכי ישראלית שהכדורגל הישראלי הכתיר מזה הרבה מאוד שנים. לא ישראלית במובן ארץ הלידה של שחקניה, אלא במובן הכדורגל שהיא משחקת. וכפי שזה נראה בדרבי, אם זאת הקבוצה הגדולה של הכדורגל הישראלי, אז העתיד שלו בקבוצות הקטנות.
מה דעתך על הכתבה?