עמוס בידע, מכור לפרטים: קשה לגוטמן להסתיר את הלחצים בהם הוא נתון

אלי גוטמן
אלי גוטמן | ערן לוף

מאמנה החדש של מכבי חיפה הוא מקצוען. עם הבעיות שיש בקבוצה, הוא יכול להסתדר. השאלה היא אם מקצועיותו תכיל גם את אישיותו, תוהה רוטהולץ ונזכר שקדנציית האימון הקודמת שלו, חיבלה בתדמיתו

(גודל טקסט)

אלי אילדיס משנה את הטון לפני שהוא מגיש את הידיעה הבאה. יש לאילדיס עשרות אינטונציות שמאפיינות את ההגשה שלו, את זאת לא שמעתי ממנו. היה עליו להגיש ידיעה חדשותית מרכזית במבזק שתקוע באמצע התקצירים של ליגת האלופות. ידיעה שמזמינה את הטון הרשמי, הסמכותי, שמאפיין הגשה של ידיעה מסוגה, אבל אילדיס בוחר במלמול חביב שבו הוא מספר בבית איזו אנקדוטה שולית שדלה מפינת הקפה במהלך יום עבודה. "אלי גוטמן הולך למכבי חיפה" ואילדיס מגיש את זה במין אנחה מחויכת: כן, אלה החיים.

התבקש שגוטמן יגיב. הוא נמצא בסביבה, בקרבתו של אילדיס, מכאן המבוכה ומכאן הטון. שניהם סיימו זה עתה עוד יום עבודה בערוץ הספורט, הם קולגות זה תקופת מה, נוצרה מערכת יחסים כלשהי במהלכה. עבור אילדיס זו פרידה מעמית, כך הוא מתייחס לרגע, ומגיש לגוטמן: בוא אלי, תגיד משהו נחמד, נגמור את זה יפה. זה כל מה שאילדיס מבקש. הוא לא עוקץ, הוא לא מקנטר, רק מתווה את הטון ומפנה את הבמה.

גוטמן מתקפד, מתכווץ, נערך להדוף את האיום, "צבע אדום" הוא שמע: לא מאשר, לא מכחיש, לא חתם, לא הולך, חיפה תודיע כשתודיע. מי ששומע את גוטמן וגם עוקב קצת אחר הנעשה בתחום, אומר: מה הוא לא מאשר, מה הוא לא מכחיש, מה חיפה תודיע, מה הוא מביא את השיט הזה עכשיו, אחרי שלמדנו קצת לחבב אותו וכל מה שרצינו זה לאחל לו מברוק.


גוטמן אחרי הבכורה המוצלחת בניצחון על חדרה (ערן לוף)

זהו גוטמן כשהוא נלחץ ונתפס לא מוכן. קשה לו להסוות את הלחצים שהוא נתון בהם. הם ניכרים בו, בדברים שהוא אומר ובשפת הגוף שלו. מה שרואים בטלוויזיה, זה מה שהשחקנים שלו רואים בחדר ההלבשה ועל המגרש. גוטמן הגיע חבול לערוץ הספורט. הקדנציות שלו בנבחרת והחזרה שלו להפועל תל אביב חיבלו בתדמיתו. לא הכישלונות המקצועיים – כבר היו לו  בעברו והוא קם מהם –  האמינות שלו הושחתה. התגובות שלו לכישלונות גרמו לכך, גלגול האחריות ממנו והלאה. לא הייתי קונה  ממנו "בוקר טוב" בתקופה הזאת. 

כשנה וחצי אינטנסיביות בתפקיד פרשן בערוץ הספורט חושפות אותו בכללותו: רואים אותו, שומעים אותו, לומדים אותו לפרטים. זה מה שקורה לטאלנטים בטלוויזיה. הם הופכים לעכברי מעבדה, תגובותיהם נצפות ונרשמות ועל סמך זה מוסקות לגביהם מסקנות ומתבצעות אנליזות. גוטמן סיפק שפע של ממצאים.

הוא מתגלה בפאנלים כפרשן סמכותי, דומיננטי, רהוט, לעתים בוטה. הוא מגיע לשידור מוכן, עמדותיו מוצקות. גוטמן אוחז בעקרונות שלא יסטה מהם. הוא יכול להיות כפייתי בעניין זה. הוא מוליך את הפיגורות על הלוח במיומנות אוטומטית, כמעט עיוורת. הן ממוקמות תמיד באותן נקודות מוצא ונעות על פני אותם מסלולים. לפי גוטמן לא קיימת על המגרש התרחשות שאיננה נשלטת על ידי טקטיקה. לטקטיקה חשיבות עליונה, כמעט בלעדית, אבל כדי שהיא תכיל גם את הלא צפוי, יש למלא אחר הפרטים. והכדורגל שהוא מטיף לו משורטט, עמוס בפרטים. גוטמן יכול להעיק בנוקדנות שלו.


גוטמן עם יעקב שחר. מהערוץ בחזרה למגרש האימונים (ראובן כהן, האתר הרשמי של מכבי חיפה)

אבל התדמית של גוטמן משתנה בערוץ. הוא כבר לא מעורר דחייה אוטומטית. מסתבר שמחוץ למגרש יש לו את זה, גוטמן יכול לזרום, הוא לא תמיד קפוץ-תחת, כפי שהיה אפשר להתרשם ממנו במהלך קריירת האימון שלו, אפשר להתחבר אליו. גוטמן מגלה את האדם שהיה יכול להיות אלמלא בחר באימון, וכבר הוא מביא ליציע של מכבי חיפה את מופע הניצחון שלו, ושוב אנחנו מקבלים את "אלי, עליך להקפיד להיות ספונטני מעת עת".

פפ תופס את ראחים סטרלינג על הדשא רגע אחרי שהדרבי של מנצ'סטר הסתיים. מפגש צפוף מתרחש ביניהם. פפ יוזם, סטרלינג רק עומד שם וסופג הכל. פפ נצמד אליו מצח למצח, אוחז בעורפו, לוחש באוזנו. פפ רותח עליו, מרחיק אותו, מקרב אותו, מטלטל, מחבק, מנשק וטוחן אותו, כל הזמן טוחן אותו. ראחים מקבל ממאמנו שלוש דקות של זמן איכות שמוקדשות רק לו. השטות שלו לא עלתה לסיטי, היא ניצחה, זה היה עיתוי נכון לתת לסטרלינג את השלוש דקות שלו, כך שלא ישכח אותן. אם סיטי הייתה משלמת, גם אז הוא היה שומע מפפ, אבל במקום אחר ובזמן אחר, לא על המגרש. פפ מאמן של שחקנים. להתאמן תחתיו, הם אומרים, טוב להם מסקס.    


פפ. מאמן של שחקנים (gettyimages)

שחקנים מדברים קודם כל על אמינות כשהם נשאלים מה קושר אותם למאמנים שלהם, מתי הם נפתחים אליהם ומגיבים, מתי הם נאטמים. שחקנים לא נפתחים למאמנים שמערבבים אותם. המקצועיות של המאמנים באה אחר כך, הם עברו אצל רבים ויש להם למי להשוות. במקביל למקצועיות מגיעה תרומתם של המאמנים לשחקנים שלהם, ליכולות שלהם. שחקנים אסירי תודה למאמנים שהקפיצו להם את הקריירות. 

אף שחקן שהתאמן אצל גוטמן לא העלה ספקות ביחס למקצועיות שלו. הוא פרפקציוניסט, נותן את הנשמה, עמוס בידע, מכור לפרטים. גוטמן יכול להעיק אבל גם בתחום הזה הוא ער לכך שבדיאלוג שבין מאמן לסביבתו נוסף ממד חדש – בעת הזו מאמן צריך גם לדעת לשדר קלילות. גוטמן רשם לפניו. הוא גם מוכר כמאמן שהשביח קריירות של שחקנים שעברו תחתיו, רבים חבים לו את הקריירות שלהם, הם הוציאו מעצמם אצלו יותר מכפי שהוציאו אצל אחרים. רק בעניין האמינות גוטמן סדוק.   


גרנט. גוטמן נמצא באותה שורה איתו ועם עוד מאמנים בכירים (gettyimages)

יש לו מעמד של סמכות בכדורגל הישראלי. הוא נמצא באותה שורה עם  גרנט, קשטן ושרף. ברק בכר בדרך. גוטמן נגע בכדורגל הישראלי ונגיעתו תיזכר. יש על שמו שתי קבוצות אלופות שיצר במו ידיו – הפועל חיפה והפועל תל אביב – שעוצבו על פי השרטוטים שנלקחו מתחתית המגירה שלו והתממשו על המגרש במלואם. השחקנים של שתי האלופות האלה דמו לפיגורות שהוא מסיע על הלוח בטלוויזיה, הוא שלט בהן ובתנועותיהן. אי אפשר להגיע לכזו הרמוניה בלי להיות מאמן של שחקנים. לא כל האלופות הן בהכרח כאלה אלופות. יש גם אלופות שמישהו מאמן אותן.

גוטמן נמצא בזמנו על סף רצף של הצלחות שהיה ממקם אותו לא בשורה אחת עם, אלא בשורה משל עצמו. הפועל באר שבע והפועל חיפה באו לו אחת אחרי השנייה. מחיפה הוא הלך לבית"ר ירושלים – עם טדי, עם הקהל, עם הכסף של זאבי. אבל גוטמן נתקע בבית"ר ויש טעם לחזור לכך כי כל מה שקרה אחר כך הושפע מאותה התרסקות ומה שהתגלה במהלכה. בבית"ר זה נגמר בשברון לב באמצע העונה. גוטמן אושפז ועזב את הקבוצה. היציע לא קיבל את הכדורגל שלו, זה מוטט אותו, התברר שגוטמן לוקח קשה את אכזבותיו. אלה דברים שיכולים לצאת ממנו מול השחקנים שלו בהזדמנויות כאלה ואחרות, כשמתחיל ללכת קצת פחות טוב, כשמתעוררים קשיים, כשמתגלים פערים בין השרטוטים לבין ההתרחשויות עצמן. גוטמן מקצוען, עם הבעיות שיש בחיפה הוא יכול להסתדר. השאלה היא אם מקצועיותו תכיל גם את אישיותו.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי