גאון, אבל רדוף: כך איבד אלי גוטמן את אמון הציבור

הבעיה הכי גדולה של אלי גוטמן לא הייתה הודעת הפרישה שלו מאימון – פרישה שנומקה בבעיות רפואיות שמחייבות אותו מידית להפסיק לאמן – אלא העובדה כי בשעות שעברו לאחר ההודעה, געשו הרשתות החברתיות בשאלה איך יכול היה עוד אלי גוטמן לערבב (או "לגנוב דעת") כדי לצאת מאקספרימנט החזרה שלו מהפסקה ממושכת, בלי שידברו על התבוסה שלו ושל מכבי חיפה בדרבי.

ייאמר מיד: מאחר שהייתי הכתב המסקר את הקבוצות של גוטמן בשני האינצידנטים הרפואיים הקודמים שלו – ב-2001 בבית"ר ירושלים ובשלהי 2010 בהפועל ת"א – לגוטמן אכן יש בעיות רפואיות שבגינן עדיף היה לו לסיים את שתי הקדנציות שלו בנבחרת ולפנות לניהול מקצועי, בניית דור עתיד או חוזה טאלנט כפרשן. הבעיה של גוטמן שהרעב שלו לתהילה הוא בלתי נגמר. וזו לא בעיה טובה, זו בעיה גרועה.

בהתנהלות של גוטמן לאורך השנים הוא איבד את אמון הציבור בחתירה הבלתי פוסקת שלו לתהילה, כי לפעמים נדמה היה כי לא מדובר בחתירה, אלא בהזרמת אוויר למים עומדים שיצרה תחושה של רפטינג הרואי. וכך מצא את עצמו גוטמן, שבלי להיות קרדיולוג אני מניח שהוא סוחב סביבו מדדים מדאיגים, נחבט על ידי אוהדי קבוצות שנכוו ממנו בעבר, והיה להם חשוב לזנב בו בדרכו אל השקיעה.

איבד את אמון הציבור. גוטמן (ערן לוף)

וחבל. כי לגוטמן בסך הכל הייתה קריירה לא רעה. היו לו גם רגעי שפל, אבל הוא שם חותמו על כמה מהקבוצות הכי מעניינות בדור האחרון: הפועל ב"ש של הגביע ב-1997; הפועל חיפה של אליפות 1999 פלוס ההדחה של בשיקטאש וקלאב ברוז' בקיץ שאחרי והניצחון היוקרתי בארנה של אמסטרדם – וכמובן הקבוצה הטובה ביותר שהציבה הפועל ת"א בהיסטוריה שלה, זו שבין 2009 ל-2011 לקחה אמנם רק אליפות אחת – וגם היא אחרי קיזוז – אבל הציגה לפרקים את הכדורגל הטוב ביותר שהציגה איזושהי קבוצה בין מכבי חיפה של 1994 ועד מכבי ת"א ב-2014 או הפועל ב"ש ב-2016.

גוטמן היה – בהנחה שהפעם ישמע לעצת הקרדיולוג שלו – אחד ממאמני הכדורגל היסודיים ביותר. מאמן שיכול היה למצוא לשחקנים עמדות שבחיים לא שיחקו בהם אבל הפכו בהן למפלצות, או לשחק עם חלוץ בשתי פוזיציות – הגנתית והתקפית – כך שעד לרגע האחרון לא היה ברור באיזה מערך הוא משחק, וכמובן החילופים ההרפתקניים שלו במצבים אבודים – חלוץ במקום מגן, קשר במקום בלם – שלא רק שעשו את העבודה, אלא גם הראו את הדרך לדור הבא של המאמנים.

הבעיה היא שלצד גוטמן הגאון היה גוטמן הרדוף, זה שהביטחון הרופף שלו הסתתר מאחורי זחיחות, זה שניסה לשמור על פאסון אבל מעולם לא ידע איך. גוטמן יכול היה לצאת מרטיר, בלי קשר לתוצאות הדרבי, ונמצא נושא לבדיחות אין קץ על מצבו הרפואי המדאיג, המדאיג באמת.

אם גוטמן יחליט בעתיד לעסוק בכדורגל תחרותי, הייתי מציע למעסיקיו להתנות זאת בבדיקות רפואיות מקיפות, רק כדי להיות רגועים. הייתי שמח יותר אם גוטמן יימנע מלהגיע בכלל למצב כזה. נוח ישראל, קח חופשת הבראה, ואחר כך תחזור לערוץ הספורט, ייקח כמה שייקח לך להתאפר. על המסך אתה לגמרי כובש.

רק בריאות, ותחזרו לפוזשן.

על המסך אתה לגמרי כובש. אלי גוטמן (ערן לוף)