אין חדש: נבחרת ישראל לא משתנה בין קמפיינים

האמת היא שאינני רואה כל הבדל בין הקמפיין הנוכחי של נבחרת ישראל בכדורגל לבין קמפיינים קודמים שלה. לכן, כאשר מפסידים 3:0 בבית לנבחרת אלבניה, אני נזכר בנבחרות קודמות שלנו, שגם הן לא סיפקו את הסחורה. בענין זה אין מתאים מהמשפט: אין חדש תחת השמש.

הביקורות הקשות שספגה הנבחרת הן טבעיות, אבל זו אותה נבחרת ישראל שניצחה לא מזמן 0:3 באלבניה. הענין הוא שבכדורגל אתה נשפט תמיד על פי המשחק האחרון, ומכאן הצעקה הגדולה. כי אחרי נצחון החוץ באלבניה, ההפסד בחיפה התקבל בהלם. ומעל לתוצאה הגרועה, היתה גם ההופעה עצמה. משחק ישראלי נירפה, שבו אף אחד משחקני הנבחרת לא היה במיטבו.

אולם כאשר באים לשפוט בחומרה את הנבחרת, יש לדעת שזו למעשה דמותו של הכדורגל הישראלי!.והוא כזה לא מאתמול ולא משלשום. להתעורר עכשיו ולשאול למה הנבחרת היתה כה חלשה, זה כאילו "לגלות מחדש את אמריקה".

לנבחרת ישראל היו בעשרות השנים האחרונות כמה הברקות – אבל הן היו בודדות, והחכמה הגדולה בכל ענף ספורט היא להפגין יכולת לאורך זמן. מתי קיבלנו מהנבחרת רצף משמעותי של כדורגל איכותי? למה לא עלה בידינו להגיע לטורניר גמר אליפות אירופה? כמה שנים עברו מאז שיחקה ישראל במונדיאל? חישבו על שאלות אלה ותסכימו עימי שהבעיה היא בעומק, ולא במשהו שצץ היום, וכולנו תוהים כיצד זה קרה. גם הדיבורים על הבסיס, על כך שהכדורגלן הישראלי בעיקרון אינו אתלטי כעמיתיו באירופה, גם דיבורים אלה אינם חדשים.

מובן שאלישע לוי, חתום על ההפסד הצורב לאלבניה, כשם שכל מאמן נבחרת לפניו חתום על התוצאות שהשיגה בזמנו.  ובכל זאת אם מאמני שנות דור בנבחרת נכשלו, כנראה הבעיה אינה רק במאמן. בעבר הביאו לכאן את נילסן שזכה עם נבחרת דנמרק באליפות אירופה, והוא לא הרים את הנבחרת לגבהים הרצויים. וכמוהו הצרפתי פרננדס. מה, כל המאמנים אינם שווים?

ואחרי הכל ברור שעל אלישע לערוך את חשבון הנפש שלו ולשאול היכן טעיתי, ומה עלי לתקן. זה הזמן למחשבה יסודית איך וכיצד מנסים לשנות את פניה של הנבחרת. הדבר אינו פשוט מפני שהנבחרת היא בבואתה של הליגה. היא דמותו של הכדורגלן הישראלי, החל בקבוצות הילדים ועבור בנוער ועד הבוגרים. שם זה מתחיל, ולא בהפסד הביתי 3:0 לאלבניה.