למקסיקו 70 עלינו בעוואנטה. צפון קוריאה, גיבורת אנגליה 66', לא רצתה להתמודד איתנו. לקים ג'ונג-און היה סבא מיתולוגי, קים איל-סונג, ולא היה משחק. קיבלנו את ניו זילנד בשלב השני, לשני משחקי בית, ואת אוסטרליה מיד לאחר שלושה משחקים מתישים במוזמביק מול רודזיה (זימבבואה).
לאחר העלייה למונדיאל הגיעה לכאן מנשנגלדבאך והביסה את הנבחרת 0:6. אלה היו הפרופורציות בין העלייה הנוחה לבין המציאות – אבל למקסיקו 70 הגענו מוכנים.
מה קרה בין לבין? התגייסות. ההתאחדות לכדורגל סידרה את לוח המשחקים כך שהנבחרת קיבלה קדימות. הפועל ת"א שיחקה באליפות אסיה ולה הזיזו משחקים, אבל מחזורים שלמים הופקעו לטובת הנבחרת, שיצאה למחנה אימונים באתיופיה ולפני המונדיאל בקולורדו ספרינגס. האיש החזק בהתאחדות, סגן היו"ר צבי ברים, הפך את הכדורגל הישראלי כדי שהנבחרת תצליח.
עופר עיני לפני ספרד. אז דאגו להפוך את הכדורגל הישראלי (דני מרון)
המאמן עמנואל שפר רצה מאמן כושר, אז הביאו לו את ראש ענף אימון גופני בצה"ל – שאחרי מלחמת ששת הימים נחשב לצבא הטוב בעולם; הוא רצה עוזר, וקיבל עוזר; הוא החזיר שחקנים מפרישה, בנה סגל ונפגש איתו בקביעות; ניתק את השחקנים מהקבוצות והעביר אותם ממשטר של ארבעה אימונים בשבוע לשלושה ביום. הם לא היו מקצוענים באמת, אבל הם התאמנו כמו מקצוענים. במונדיאל הפסידה הנבחרת רק פעם אחת והוציאה תיקו 0:0 מאיטליה שהגיעה לגמר. ההישג לא היה ההעפלה, אלא ההופעה.
ומה עכשיו? עכשיו אני קורא שמאמן לנבחרת ימונה בעוד חצי שנה, לקראת סיום העונה. בהתאחדות רוצים לחסוך (חיסלו גרעון ענק, לא מתכוונים ליצור חדש), אבל המאמן הבא יחטוף את הריקושטים, לא ההתאחדות, שם מונה השבוע כמעט בחשאיות עומר עצמוני לראש אגף הנבחרות במקום רונן הרשקו, שקיבל תפקיד בפיפ"א.
מאמן הנבחרת החדש יקבל את הנבחרת בערך שבוע לפני משחק הפתיחה שלה במוקדמות יורו 2020. ייקח אותה למחנה אימונים באירופה. אימון היכרות, אימון עקרונות משחק, חצי אימון מצבים נייחים, אסיפת וידיאו עם דגשים על היריבה, כמה ימים ביחד, ומשחק. את הסגל הוא יקבע כמה ימים לפני היציאה למחנה האימונים. אם הוא זר, הוא יכיר אותם רק מצפייה, אולי גם זה לא. חלטורה.
אלישע לוי. מחליפו ייכנס לתפקיד רק בעוד כחצי שנה (דני מרון)
ב-1970 התגייסה ההתאחדות לכדורגל כיד לתת את כל התנאים לנבחרת. היום היא לא צריכה להתגייס – זהו תפקידה! היא חייבת לפנות למנהלת הליגה ולנקות את הפגרות מכל מיני משחקים דחויים וממחזורי גביע. לתת את הפגרות לנבחרת. למנות מאמן, לשלם לו – רחמנא ליצלן – עוד שישה חודשים משכורת (לא לשלם לצוות מקצועי על פי שעה, זה מביש) ולתת לו לעבוד במיידי. מפגש שבועי – על טהרת הליגה המקומית – ומשחקי אימון מדי פעם.
אפשר לשחק נגד קבוצות מליגת העל, ליגה לאומית, אפשר לשחק מול קבוצות שבאות לישראל בינואר לעשות מחנות אימונים במזג אוויר שפוי, אפשר להזמין לכאן נבחרות סקנדינביות. עד שייפתח טורניר ליגת האומות החדש, יש גם לפיפ"א תאריכים פנויים. ומה שלא פנוי, דואגים לפנות.
מאמן הנבחרת חייב להתחיל לעבוד, לגבש סגל, לעבוד איתו במתכונת שבועית – גם אם יהיו קבוצות שיתנגדו – לתת לו את כל הסיוע המקצועי-מנטלי-פיזיולוגי, את בית הנבחרות. לא לשנות סגלים לפי מצבי רוח או שבועיים לא טובים. לקבוע מראש סגל מורחב של 30-35 שחקנים, כולל ליגיונרים, ולהזמין בכל פעם 22 שחקנים. השלמות יתבצעו מהנבחרת הצעירה. לא צריך הצערה, צריך שחקני נבחרת.
כשהקהל יראה עבודה ודרך, הוא יחזור להזדהות עם הנבחרת ועם הסגנון. התדמית השלילית של הנבחרת היא פחות תוצאות ויותר מסביב. כשהמסביב ייראה נורמלי, יגיעו גם אוהדים, ואיתם הישגים. חוץ מזה צריך שיעורי כדורגל בבתי ספר, צריך מתקנים לכל דורש, צריך מרכזי מצוינות, צריך אקדמיות, צריך הרבה דברים. את הפלטפורמה הזו צריך ליצור במקביל. הנבחרת צריכה להתחיל לעבוד. מאתמול.
"כשהמסביב ייראה נורמלי, יגיעו האוהדים ואיתם גם הישגים" (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?