שני ההפסדים שספגו אמש (חמישי) מכבי תל אביב (4:0 לאסטנה) והפועל באר שבע (2:1 לסטיאווה בוקרשט) בליגה האירופית, הזכירו לנו בדיוק היכן ממוקם הכדורגל הישראלי. תוצאות מאכזבות אלה מצטרפות לקמפיין הירוד של הנבחרת הלאומית, אבל בהבדל משמעותי אחד: הפעם אי אפשר להאשים בתוצאות את המאמן אלישע לוי.
ומדוע אני מתייחס לכך? לא מפני שיש בדעתי לגונן על אלישע. קודם כל אמת היא שמהנבחרת שבהדרכתו אי אפשר היה ליהנות, ובעיקר נחרדנו מקצועית מיכולתה בשני הפסדי הבית שנחלה מול נבחרות אלבניה ומקדוניה. מרבית הביקורות שספג אלישע לוי אכן היו במקומן. עם זאת לא אלישע הוא שאחראי על יכולתו הירודה של הכדורגל שלנו. ואם מכבי תל-אביב מובסת 4:0 על ידי אסטנה, איך נוכל לקבל נבחרת לאומית מוצלחת שניתן יהיה ליהנות ממנה? האם לא ברור שמכבי ת"א והפועל ב"ש הן שמשקפות את רמתו של הכדורגל שלנו? הרי מדובר בשתי הקבוצות המובילות את הליגה בשנים האחרונות, וכאשר הן מאכזבות הדבר מתבטא כמובן גם בנבחרת ישראל.
לא אלישע לוי הוא זה שהפסיד לאסטנה ולסטיאווה בוקרשט, ולא הוא זה שהכין את מכבי ת"א ואת הפועל ב"ש לשתי תוצאות הנפל שלהן. הוא כמובן לא שמח לראות את הפסדי אמש בליגה האירופית, ואולם מן הראוי לראות בהם חלק בלתי נפרד גם מסיפור כישלון הנבחרת. כאמור, הפעם המאמן הלאומי (לשעבר) לא חתום על התוצאות הגרועות, ואולי נעשה עמו צדק מסוים אם נתייחס, ובכובד ראש, לקשר הישיר שבין איכותה של הליגה לרמת הנבחרת.
סיכומו של דבר: ראיתי חובה לעצמי לשוב ולהדגיש שאין מקום להפריד בין הקבוצות לנבחרת. ומה שיש לנו היום ביד בליגת העל הוא מה שבדיוק שווה נבחרת הכדורגל של ישראל.
מה דעתך על הכתבה?