בדרך לאי שפיות: נבחרת ישראל צריכה להפסיק לחפש אשמים

11 חודשים פחות יום, ממשחקו האחרון של אלישע לוי כמאמן הנבחרת וההפסד בטדי מול ספרד, התייצבה שוב נבחרת ישראל למשחק רשמי, הפעם בליגת האומות החדשה מול נבחרת מוכרת שנקלעה למשבר לא פחות עמוק בתקופה האחרונה.

בשנה האחרונה הנבחרת הייתה בסוג של הדממה. רק משחק אימון אחד נערך מאז אותו ערב קריר באוקטובר בטדי (בלתי נתפס שהנבחרת הופקרה בצורה כזאת במשך כמעט שנה) וגם בו הנבחרת הפסידה 2:1 בבית לרומניה. באותו משחק (שנערך ב-24 במארס) אימן עוזר המאמן כיום ואז מאמן נבחרת הנוער, אלון חזן, המערך שונה ושלושה שחקנים בלבד, טאלב טוואטחה, בירם כיאל וביברס נאתכו, נותרו בהרכב הנבחרת. מאמן הנבחרת התחיל לעבוד עם השחקנים רק ביום שני וזה קשה עד בלתי אפשרי להשפיע מקצועית על אוסף שחקנים בזמן כה קצר.

מהעבר השני, האלבנים גם הגיעו למשחק בסוג של משבר, כולל הפסד בשנה האחרונה ללוקסמבורג ושתי תבוסות קשות במשחקי ההכנה האחרונים בסוף חודש מאי ותחילת יוני לקוסובו הקטנה (שאתמול חילצה בקושי תיקו מאופס בבאקו ללא בעיטה אחת למסגרת) ואוקראינה.

הצוות המקצועי החדש, רוטשטיינר את הרצוג, החליטו ללכת על מערך של 3:1:4:2, עם שני בלמים בהופעת בכורה בנבחרת – עאיד חבשי וניסו קפילוטו, כששרן ייני מתופקד כבלם המרכזי, אחרי שבתחילת העונה שימש כמחליף במכבי תל אביב ומעולם לא תופקד בנבחרת בתפקיד זה. נאתכו, שהתחיל את העונה מאוחר ושיחק עד כה 19 דקות כמחליף בשני משחקים במדי אולימפיאקוס, הוצב כקשר האחורי בכדי לנהל את המשחק מאחור, כשלפניו משחקים דור פרץ וכיאל (דקה בפרמיירליג העונה ועוד משחק אחד מלא בגביע הליגה). ערן זהבי ומואנס דאבור התחילו בחוד.

תוכנית המשחק הייתה לוותר על החזקת הכדור לאלבנים, ללחוץ בשליש המרכזי תוך מיקום קו ההגנה 35 מטרים מהשער שלנו, ולצאת למעברים עם המגנים, שני החלוצים ותנועות עומק של אחד משני הקשרים המרכזיים. מבחינה הגנתית, הרצוג רצה לייצר עומס שחקנים במרכז הרחבה ואת העזרה לאגפים היו אמורים לספק הקשרים המרכזיים.

הרצוג. רצה לייצר עומס במרכז הרחבה (אודי ציטיאט)

הנבחרת אכן התחילה בלחץ בשליש המרכזי כשהמגנים מיישרים קו עם הקשרים המרכזיים ותוקפים את המגנים האלבנים במחצית המגרש שלהם. הנבחרת נראתה טוב התקפית ובלחץ ופגיעה מאוד במרכז ההגנה עקב חוסר תאום בין הבלמים חסרי הניסיון שמעולם לא שיחקו ביחד. מצבים טובים של זהבי, אחרי חטיפה נהדרת של פרץ, של כיאל אחרי מהלך דלת אחורית נפלא עם דאבור וזהבי נראו כאלה שהגיעו ישירות מתוכנית המשחק של הרצוג. הנבחרת בזבזה את ההזדמנויות האלו, וגם לא ניצלה את הטעות הקשה בהגנה האלבנית כשזהבי חטף את הכדור שהוחזר לסטרקושה על ידי בראט (בלמה של אטלנטה) והחמיץ בצורה לא אופיינית.

בפתיחת המחצית השנייה הנבחרת איבדה את זהבי שנפצע וחמד נכנס במקומו. עם או בלי קשר, הנבחרת ירדה מדרגה לאחור מבחינת קו ההגנה, ואפשרה לאלבנים להניע את הכדור הרבה יותר קרוב לשער של גיא חיימוב. ובדקות הרכות הללו, גם ספגנו את השער שהתברר כשער הניצחון של האלבנים. הגבהה סתמית של היסאי, חוסר יכולת להשתלט על הכדור הראשון וכניסה עמוקה מדי של שלושת הקשרים לרחבה נתנו לג'אקה את השטח לייצר בעיטה שהביאה לאלבניה את הניצחון (בזמן הבעיטה 8 שחקנים בתכלת היו 14 מטר מקו הרוחב).

צריך להגיד את האמת, המשבר בכדורגל שלנו עמוק בהרבה ממאמן זה או אחר, הרכב שחקנים כזה או אחר או מערך X או Y. מאגר הכישרונות בארץ דליל ביותר, יש לנו רק שני שחקנים שנמצאים בארבע מהליגות החזקות ביבשת ורק אחד מהם פתח בהרכב בליגה העונה (טוואטחה, אחד הטובים בנבחרת אתמול ולא במקרה) – להבדיל, לאלבניה יש מגן ימני ברמה עולמית שמככב בנאפולי, שוער מלאציו, שני בלמים מאטלנטה וקשר נהדר מבאזל.

טוואטחה. היחיד שפתח בהרכב בארבע הליגות הבכירות (אודי ציטיאט)

מצב הבלמים בארץ בכי רע והבלם הטוב ביותר בישראל קיבל הזדמנות להוביל הגנה של קבוצה גדולה רק העונה בגיל 23 (להבדיל אלף אלפי הבדלות, היסאי כבר כיכב בנאפולי בגיל 21). מעבר לזה, רמת הזרים שמגיעה לארץ הולכת ויורדת וכך בהתאם התוצאות של הקבוצות הישראליות באירופה הולכות ונחלשות וללא משחקים ברמה אירופית גבוהה, השחקנים שלנו יתקשו להתקדם מקצועית ולצאת לשחק באירופה. אין אצלנו שילוב נכון של שחקנים צעירים, אין ראיה עתידית ברוב המועדונים ושחקני נוער טובים מבזבזים שנים יקרות בליגות הנוער ובליגות הנמוכות (חוק החריגים והעדר קבוצות בת ו/או השאלות קצרות טווח הם פשוט עוול לכדורגל המקומי).

כל הדיונים סביב הרכב ומערך של הנבחרת במשחק ספציפי הם מיותרים. לא במקרה מאמנים מוערכים כמו לואיס פרננדז, דרור קשטן, אלי גוטמן ואלישע לוי יצאו מהנבחרת מוכים וחבולים. הבעיה היא לא במאמן, היא במערכת. אלברט איינשטיין טען שמי שעושה אותו דבר פעם אחר פעם ומצפה לתוצאות שונות הרי שהוא לא שפוי. אז בכדי להישאר בשפיות, הגיע זמן לעצור לרגע, להפסיק לחפש אשמים בהפסד כזה או אחר ולתת לרוטנשטיינר (אם זה אכן האיש שהחלטנו שהוא זה שיוביל אותנו לארץ המובטחת) את הכלים לעשות פה שינוי אמיתי תוך שיתוף פעולה מלא מכל המערכת והנחת האינטרסים הצרים של כל המועדונים בצד. אם לא נעשה כך ונמשיך באותה דרך, אנחנו באמת איבדנו את השפיות.