הרצוג-רוטנשטיינר זה סידור שלא מקובל על השלולית

וילי רוטנשטיינר קיים מסיבת עיתונאים בארצו כמה ימים לפני משחקה הראשון של נבחרת ישראל נגד אלבניה בליגת האומות. הוא ישב שם כמנהל הטכני של נבחרות ישראל בכדורגל וביקש לשתף את הנוכחים בהתרשמויותיו הראשונות ממקום עבודתו החדש. הוא ישב מולם כסמכות. הוא שימש מנהל טכני של ההתאחדות לכדורגל האוסטרית במשך 15 שנה, 2001-2016, ונחשב. כמי שהקים לתחייה את הכדורגל האוסטרי. הוא שיקם את הכדורגל האוסטרי באמצעות מה שכינה "הדרך האוסטרית". הוא הגה אותה לפרטיה, יזם, קידם ויישם אותה.

"הדרך האוסטרית" הייתה הפרקטיקה שאפשרה לו לממש את החזון שלו שנועד לסגור את הפערים שנוצרו בין הכדורגל האוסטרי לבין הנבחרות הבכירות של היבשת. אוסטריה רצתה להיות בלגיה, לא צ'כיה והונגריה שפעם היו והיום ויתרו. הוא קיבל את תפקידו לא לפני שהתגבשה הבנה שהכדורגל האוסטרי דורש שינוי מהיסוד. רוטנשטיינר, כך נראה, הוא מורה באופיו. יש לו דרך שאותה הוא מכתיב. הכל נעשה בתנאים שלו. זו גישה שלא מתאימה לכל אחד. בתקופה מסוימת היא התאימה לאוסטרים. הוא מתואר כאיש של גרפים ודיאגרמות ומצגות ואיסוף נתונים ועיבוד שלהם. הכלאה של כדורגל ואינטלקט אקדמי. הוא איש של תהליכי עומק, הוא מקים תשתיות, לא בא לעשות תיקון. כל מי שלוקח אותו יודע את זה. אותו ההתאחדות הישראלית בחרה.

זו בחירה שבוצעה בידי בירוקרטים, ועדת איתור כלשהי, אבל המשמעויות שלה מרחיקות לכת. זו בחירה שמבשרת שההתאחדות רוצה מהות אחרת לנבחרות הייצוג ובעיקר פרצוף אחר. לצורך זה היא הביאה מומחה בתחום. המומחה הביא את הרצוג. הרצוג זה חתיכת פאזל בחזון של רוטנשטיינר.

רוטנשטיינר והרצוג. מומחי כדורגל שנתקלו כאן בחשדנות (עדי אבישי)

התוכנית האוסטרית של רוטנשטיינר כללה קידום צעירים, הקמת מרכזי ספורט, הוספת אקדמיות לנערים, הכשרת מאמנים. זו הייתה רפורמה כוללת שהמדינה השקיעה בה. אף אחד לא עמד עם סטופר. תהליכי עומק לוקחים את הזמן שהם לוקחים. רוטנשטיינר נהג לומר שמאמן חושב על המשחק הבא, מנהל טכני על העשור הבא. הנבחרת הבוגרת שייצגה את החזון שלו העפילה ליורו 2016; לנבחרות האוסטריות הצעירות יש נוכחות בכל אירוע כדורגל מרכזי, הן תמיד גורם; הוא קידם כדורגל נשים; בימיו הוקמה ליגת בתי ספר שכוללת 700 קבוצות. מתיאס זאמר, סמכות כדורגל בפני עצמו, אמר עליו בסיום תפקידו שהכדורגל האוסטרי צריך לבנות פסל בדמותו.

רוטנשטיינר מעריך שאת מה שבאוסטריה עשו במשך עשר שנים, בישראל ייקח יותר. הוא לא מאמין שיראה במו עיניו את התוצאות. אין לו כוונה לחיות בישראל את שארית חייו. לאוסטרים קל יותר לסגור או לצמצם פערים מהאירופיות הבכירות מאשר לישראלים מהאוסטרים.

רוטנשטיינר נכנס לתפקידו בהתאחדות האוסטרית ב-2001, תקופה בעלת משמעות בין הנבחרות של שתי המדינות. לשתיהן היה אז מעמד דומה. הן היו יריבות מושבעות בתקופה מסוימת, רוטנשטיינר הגיע מיד אחריה. כדי לסגור את הפערים שנוצרו בתקופתו, רוטנשטיינר מדבר על מאמץ לאומי: מתקנים, תשתיות, אקדמיות. הכל במימון ממשלתי. הוא מבקש להניח על סדר יומה של ממשלת ישראל את קידום הענף. הוא מבהיר לשומעים שמדינת ישראל איננה מדינת עולם שלישי, הוא מלא התפעלות מהחיים בישראל באופן כללי, אבל הכדורגל בישראל – הכדורגל זה דבר אחר. ההתאחדות היא הגורם המרכזי השלישי בכדורגל המקומי שהפקיע את האימון והניהול מידיים מקומיות והפקיד אותו בידיים זרות. מכבי תל אביב ומכבי חיפה קדמו לה.

וילי רוטנשטיינר. יסודי ומעמיק (דני מרון)

להתנתק מהשלולית המקומית זה רעיון שמחלחל מלמעלה. הוא מקודם על ידי מקבלי ההחלטות ומאומץ על ידי השחקנים עצמם. ברוב המקרים הם מגיבים טוב לזרים שמופקדים עליהם. אבל הסידור הזה לא מקובל על השלולית, על המקורבים לכדורגל שמתפרנסים ממנו ומשמרים את מעמדם באמצעותו. הם מחוללי הרעש, הם קובעים את הלך הרוח. הם באים בשמו של הכדורגל המקומי ותובעים את עלבונו, משום הידע הזר שהונחת מעל לראשו. זה מטריף אותם, זה גם מובן למה. מפקיעים את הכדורגל מידיהם. זה בדיוק מה שקרה להם עם מכבי תל אביב. היא הופקעה מידיהם. היא סגורה בפניהם.

זה מוזר עד כמה שני משחקים שהתקיימו לפני קרוב ל-20 שנה, ב-1999 וב-2001, מכתיבים את הלכי הרוח סביב המינוי של צוות הניהול האוסטרי. מחוללי הרעש סביב הגעתם נמנים ברובם עם נציגיו של הדור הראשון של הכדורגל הישראלי באירופה שהונהג על ידי שלמה שרף. כרגע הם נמצאים בעמדות מפתח כאלה ואחרות. חלקם פעילים, אחרים משקיפים, כולם נתפסים סמכויות. שרף קיבל את אוסטריה פעמיים בכהונתו כמאמן נבחרת. פעם ראשונה במוקדמות מונדיאל 94'. דור הזהב שהנהיג קיבל חמישייה בווינה, במשחק הראשון של הנבחרת באירופה. נציגיו של אותו דור בהנהגת שרף היו גם אחראים לניצחון ההיסטורי ברמת גן במוקדמות יורו 2000, מה שהביא אותם להצלבה נגד דנמרק. שרף ראה את מחליפו ריצ'רד נילסן מוביל את דור הזהב למשחק קריטי נגד אוסטריה ב-2001 במסגרת המוקדמות למונדיאל של 2002, ומפסיד אותו.

קלינגר.הגעת המאמן האוסטרי, חסמה אותו (ערן לוף)

כל השמות – משלמה שרף, רוני לוי, ניר קלינגר ויוסי אבוקסיס – שהוזכרו כמועמדים לתפקיד המאמן תחת רוטנשטיינר לפני שבחר בהרצוג, דרך אבי נמני במעמדו ואלון חזן שזכה וקיבל תפקיד – כולם גיבורי אותה תקופה. את חלקם האוסטרים חוסמים. אנחנו בוחנים אותם בזכוכית מגדלת. שפת הגוף שלהם, קוד הלבוש, מערכות היחסים ביניהם. האחד דומיננטי, האחר כאילו מתנצל על עצם קיומו. האנגלית שבפיהם, המבטא הגרמני הכבד, הגמגום הקל של מי מהם, אנחנו רואים הכל, פרט אחד לא נעלם מעינינו. המסקנות ברורות ונחרצות: הם לא מכירים את הכדורגל הישראלי, שיטת המשחק שלהם לא מתאימה לחומר הקיים, הרצוג לא מאמן, רוטנשטיינר זה פלסף. אחרי המשחק נגד אלבניה שלמה שרף לא ראה בשורה. אבי נמני לא ראה שינוי. פרשן אחד, המוח, כינה את הרצוג בשידור coacher. אני הייתי מתרגם את זה למאמנצ'יק.

הרצוג עם זהבי. שם גדול באוסטריה (עדי אבישי)

כישלונותיו המתמשכים של הכדורגל הישראלי הייצוגי לא הנמיכו את ציפיותיו ודרישותיו. הוא נותר לקוח קשה ותובעני עבור מומחה זר שבא הנה להנחיל ידע. הלקוח רוצה שינוי, זה מה שהוא יודע, אין לו מושג איזה שינוי הוא רוצה לראות. אין לדעת מה ייתפס כהצלחה מבחינתו – תמיד ייוותרו נבחרות שלא יעפילו ותמיד יש סיכוי שישראל תימנה עמן – אז מה בכל זאת ייראה בעיניים מקומיות תזוזה חיובית?

המסורת האוסטרית שרוטנשטיינר בא בשמה נשענת על שישה מונדיאלים שאוסטריה השתתפה בהם; אוסטריה אירחה עם שווייץ את יורו 2008, שבו גם השתתפה כמארחת. ליורו 2016 היא הגיעה דרך הבתים המוקדמים. אוסטריה מדורגת במקום ה-23 בעולם, ישראל הרחק מאחוריה. בהיסטוריה של הכדורגל האוסטרי פזורים שמות כמו ארנסט האפל, מתיאס שינדלר, הרברט פרוהסקה, מריו האס, הנס קרנקל, טוני פולסטר דויד אלאבה. כולם שמות שאומרים משהו לקהילת הכדורגל הגלובלי.

גם אנדי הרצוג זה שם שאומר משהו, הרבה יותר מכפי שאייל ברקוביץ' אומר. הרצוג היה שחקן הרבה יותר גדול מברקוביץ', וגם הייתה לו השפעה הרבה יותר גדולה על נבחרתו, כפי שברקוביץ' זוכר מאותו משחק מדובר ב-2001. הרצוג העלה את נבחרתו להצלבה של מונדיאל 2002, על הראש של ברקוביץ' ונבחרתו במשחק על כל הקופה, מאותו כדור שירה בדקה האחרונה של תוספת הזמן שעבר בין הרגליים של נמני שעמד בחומה. מאז שהוא כאן, הרצוג כל הזמן מדבר על גישה מנצחת ועל משמעת טקטית.

נמני. הכדור שהוביל לשער המכריע של הרצוג נגד ישראל, עבר בין רגליו (דני מרון)

יש לכדורגל המקומי מה ללמוד מהאוסטרים שהגיעו הנה. הידע שברשותם עולה על זה שמצוי ברשות מחוללי הרעש. הם באים ממקום הרבה יותר קרוב לכדורגל האמיתי מכפי שישראל קרובה אליו. פעם הם גם היו הכדורגל האמיתי עצמו. זה יכול להועיל אם הכדורגל המקומי ישנה גישה ויתייחס למומחים הזרים שהביא כפי שהמשק הישראלי התייחס בשעתו לסטנלי פישר. זו יכולה להיות גישה מניבה.