מי שמנתח את כיאל בעיניים ישראליות עושה זאת על אחריותו בלבד. בירם כיאל הוא הרוני רוזנטל של שנות האלפיים: איש העולם הגדול שהדרכון שלו מאפשר לו לשחק בנבחרת ישראל. אין הבדל מבחינתו בין משחק בברייטון למשחק בנבחרת. תמיד רציני, תמיד משקיע, תמיד מקצוען. כאשר הבקיע, לא חגג. לא כי שיחק בנבחרת הסקוטית, אלא כי שיחק בסקוטלנד, ואם יש אוהדים של סלטיק ביציע שיפגעו מהשער, הוא מעדיף להימנע. הוא בסך הכל בא לעשות את העבודה שלו: לנצח. זה לא עוד פרק בגירוש המנדט, זה משחק כדורגל בין כחולים כהים ללבנים, והוא לובש לבן. סליחה מראש.
"עשה התקדמות אדירה"
הרבה לפני שבירם כיאל לבש את מדי הנבחרת, הוא עלה ממחלקת מהנוער של מכבי חיפה אל הקבוצה הבוגרת. בשונה מבוגרים רבים של האקדמיה הירוקה, כיאל לא היה צריך שום "עונת התחשלות" במועדון אחר. רוני לוי העלה אותו לבוגרים, אבל הפריצה הגדולה הגיעה בעונת 2008/9, תחת אלישע לוי.
לובש לבן. בירם כיאל בחר לא לחגוג בסקוטלנד (Gettyimages)
"לכיאל יש את כל התכונות כדי להצליח", מנתח לוי, שהספיק לזכות עם כיאל באליפות באותה עונה, ובתום זו שאחריה עזב הקשר המוכשר לסלטיק. "אני לא מופתע מההצלחה שלו ומאוד שמח בשבילו. יש לו כישרון גדול, יכולת פיזית בלתי רגילה וכרגע הוא נמצא בשיא הכושר. הוא מצליח גם בליגה האנגלית, והעובדה שהוא זוכה לדקות משחק רבות ומשחק בצורה רציפה עוזרת להתקדמות שלו".
אימנת אותו גם במכבי חיפה וגם בנבחרת.
"הוא התחיל אצלנו בחיפה וההתקדמות שהוא עשה היא אדירה. בקמפיין הזה יש לו השפעה מאוד גדולה. זה נכון שגם בקמפיין הקודם הוא השפיע, אבל אז למשל הוא היה פצוע. אין ספק שהניסיון הרב שהוא צובר כשהוא משחק בפרמיירליג, שזו הרמה הגבוהה ביותר, עוזר לו להצליח ולתרום גם לנבחרת. אין לי גם ספק שהוא ימשיך לתרום".
הכי חשוב במערך של הרצוג
אם היינו מנטרלים את עודף הדעות הקדומות שמושרשות בנו, היה אפשר לקיים סביבו את הדיון המסקרן, מה עדיף לנבחרת: פטריוט או מקצוען. עובדה: כיאל בא לא טוב בעין להרבה אנשים בישראל: אלה שהם גזענים או אלה שבטוחים שהם לא גזענים – "מה פתאום, אני עובד עם ערבים כל חיי" – אבל ייאבקו בכל הזדמנות על זהותה היהודית של הנבחרת. הוא העלה פעם את דגל הרשות הפלסטינית באינסטגרם – והוריד. הוא העלה תמונה של השחקנים הערבים בנבחרת תחת הכיתוב בערבית "הבוסים" – ושינה את הכיתוב. אז הוא בטח עוכר ישראל ולא צריך להיות בנבחרת לפי הטוקבקים המכובסים, או "צריך לעשות קפה לבוסים האמיתיים", לפי הטוקבקים הפחות מכובסים (או "מחבל" לפי הטוקבקים ששום כביסה לא תמחק את אות הקלון מעליהם).
View this post on Instagram
احنا كبار ….. والقادم أفضل بإذن الله
A post shared by beram kayal 7 (@b.kayal7) on
במציאות, בירם כיאל הוא מנהיג. בתור לביקורת הדרכונים בגלזגו, הם היו שניים: הוא וערן זהבי. שניהם מנהיגי הנבחרת, גם בלי סרט קפטן. בירם מסביר לסביבה את תהליך הכניסה, בירם מתרגם את המבטא הבלתי אפשרי להבנה של הסקוטים, בירם בא לקבל כדור, למסור כדור (לתומר חמד בדקה ה-88), או לבעוט לשער (ביתרון 0:1). הוא היום הליגיונר הכי בכיר (משחק קבוע באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה), והוא השחקן הכי חשוב במערך של הרצוג: ה-50/50 האולטימטיבי. גרזן במהותו, כדורגלן בהליכותיו, והוא השחקן הכי לא ישראלי מבחינה מנטלית בנבחרת ישראל – וזו בהחלט מעלה עבור נבחרת עם תהומות מנטליים.
"השיפור של כיאל נובע מהדינמיות שלו", מסביר בריאן אואן, פרשן וכתב העיתון המקומי בברייטון, "ארגוס", ומודה כי בעיר עקבו בחרדה אחרי ביצועיו במשחק בסקוטלנד, מחשש שייפצע. "היה לו מזל רע בעבר עם פציעות", מזכיר אואן, "ראינו את השער שהוא הבקיע בהאמפדן פארק ואין ספק שהוא נמצא כיום ביכולת השיא שלו בקריירה".
בברייטון הוא דווקא לא מרבה להבקיע.
"זה נכון. אף פעם לא ראיתי אותו כובש שער כזה, ואנחנו נשמח לראות אותו עושה דברים דומים גם עבורנו. כיאל היה ההחתמה הראשונה של כריס יוטון בצ'מפיונשיפ, והוא היה מאוד פופולרי. הוא היה אחד השחקנים הבולטים וזכה גם בתואר שחקן השנה. אבל עכשיו אנחנו בפרמיירליג, והוא משחק ברמה הכי גבוהה שלו בקריירה. זה דבר חדש. עכשיו גם בנבחרת נהנים מקפיצת המדרגה הזו".
ביברס נאתכו הוא היום הקפטן, שרן ייני הוא ממלא מקומו וערן זהבי כבר לא יענוד את סרט קפטן הנבחרת על זרועו, אבל אם מישהו מהם לא יהיה בסביבה, מי שמתאים להיות הקפטן הבא זה בירם כיאל. ולא צריך לעשות את החשבונות הפוליטיים אם מגיע לו או לא. מגיע לו כי הוא הבוס של הנבחרת, אבל הבוס במשמעות העברית שלו.
בהכנת הכתבה השתתף יעקב זיו
מציג את הרמה הכי גבוהה בקריירה שלו. כיאל מול סילבה (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?