פיסת המידע הכי משמעותית בידיעה שליאו מסי נטל פסק זמן מנבחרת ארגנטינה ולא ישחק במדיה ב-2018, היא דווקא העובדה שאין זו הכרזה על פרישה סופית מהנבחרת. אחרי הכל, למרות האכזבה הגדולה מהכישלון במונדיאל, מסי הוא עדיין הכדורגלן הטוב ביותר של ארצו ולדעת רבים גם השחקן הטוב בעולם. לכן, ארגנטינה זקוקה לו, בדיוק כפי שברצלונה ממשיכה לראות בו, ובצדק, את היהלום שבכתר.
החיים מלמדים אותנו שלעיתים הפוגה קצרה עשוייה למלא מחדש את מטען האנרגיות, ואולי זו באמת הסיבה להודעה על פסק הזמן. מסי לא אמר כמובן את המלה האחרונה במגרשי הכדורגל. אולם, ייתכן שהלחץ המנטלי עליו גדול במיוחד במדי הנבחרת הלאומית. כל העת מצוי ברקע אותו גביע העולם שהניף בן ארצו, דייגו מארדונה, ב-1986. מאז לא זכתה נבחרת ארגנטינה באליפות העולם, ומסי "אמור היה" להיות השחקן שיוביל אותה לזכייה שלישית. הראשונה היתה, כזכור, בשנת 1978.
כישלונו לעמוד עד כה באתגר הלאומי, יכול אולי להסביר את החלטתו מאמש. לעומת הנבחרת, חייו המקצועיים של מסי קלים ונוחים יותר בברצלונה. אולי משום שהוא גדל והתפתח בשורותיה, ואולי מפני שבבארסה התפקוד הוא יום-יומי. כמו בכל קבוצת כדורגל, התיאום בין השחקנים תמיד עולה על זה הקיים בנבחרות לאומיות. בכך, כמובן, אין חדש.
אבל, זה לא הכול: מסי של הליגה הספרדית וליגת האלופות הוא מסי רגוע, הנהנה מהמשחק. בכלל לא בטוח שבנבחרת ארגנטינה המצב דומה. לכן, אפשר רק לקוות שפסק הזמן שלקח לא יהפוך להחלטת פרישה סופית.
מה דעתך על הכתבה?