האיש הכי מאוכזב ומתוסכל מההחלטה לא להכיר בשער שהבקיע ליאו מסי לרשתה של ולנסיה אמש בליגה הספרדית, הוא דווקא השופט עצמו. יתכן שכבר בהפסקה, בהיותו בחדרי ההלבשה, בתום המחצית הראשונה, סופר לו על ששגה שגיאה קריטית, שכן הכדור עבר במלואו את קו שערה של הקבוצה המארחת, ולנסיה.
אומנם בסיכומו של דבר הצליח ג'ורדי אלבה להשוות ל- 1:1 וקבוצתו ברצלונה זכתה בנקודה, אבל האמינו לי שאין מאוכזב יותר מהשופט. אל תקנאו בו לאחר שראה במו עיניו בטלוויזיה, כיצד הכדור חצה במלואו את קו השער. עתה נשאלת רק השאלה האם יש מקום להאיץ את השימוש בשופט טלוויזיה, בכל ליגה בכירה בעולם. לדעתי הדבר מתחייב בהקשר להחלטה האם הכדור עבר או לא עבר את קו השער. ואולם לגבי נושאים אחרים העניין מסובך יותר, ולא הייתי ממהר להמליץ על כך.
אל תשאלו אותי מדוע בית"ר ירושלים והפועל עכו שיתפו זר אחד יותר מדי (שישה במקום חמישה), ובכך עברו על תקנון משחקי הכדורגל בישראל. אל תשאלו, מפני שלי לא ברור כיצד זה נפלו השתיים בפח, בהפרשי זמן קצרים ביותר.
בית"ר הייתה הראשונה שפישלה, וגם אז הנושא נשמע לי כבדיחה לא מוצלחת. והנה עכו הלכה בעקבותיה, כאילו לא ידעה, לא קראה ולא שמעה על הטעות המוקדמת של הקבוצה הבית"רית.
ומכיוון שזה המצב, אולי יש מקום להטיל על השופט הרביעי בכל משחק, לוודא בעצמו כמה זרים משותפים בהרכב, והלוואי ובכך ייפתר העניין. מכל מקום באמת קשה להבין כיצד זה צוות מעובה הנמצא בכל קבוצה, נכשל בשיתוף מספר הזרים. כולי אף תקווה שבליגת העל יודעים המאמנים, ועימם מנהלי הקבוצות, שכל הרכב יכול לכלול לא יותר מ- 11 שחקנים.
ההפסד כולו שלנו. מסי וסוארס (AFP) 
מה דעתך על הכתבה?