ממבט ראשון, זה הקלאסיקו הכי פחות רלוונטי בתקופה האחרונה. ברצלונה כבר זכתה רשמית באליפות בשבוע שעבר, והקרב בכל מקרה נגמר כבר מזמן. ריאל עייפה מאוד אחרי משחק הגומלין המתיש מול באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות, והראש של השחקנים והאוהדים כבר בגמר מול ליברפול ב-26 במאי. בליגה הם יכולים אולי לעקוף את אתלטיקו מדריד בדרך למקום השני, אבל זה קצת פחות יוקרתי. אז מה בעצם המשמעות של מפגש האיתנים הזה? ובכן, יש לו משמעות עצומה, והוא עשוי להיות מכונן לגבי המשך דרכן של שתי האימפריות.
כי הקלאסיקו חשוב לא רק בכל הקשור לתארים ולמיקום בטבלה. לסמליות יש תפקיד קריטי, והוא אפילו מתעצם כאשר לכאורה אין על מה לשחק באופן ממשי. רק הכבוד מונח על כף המאזניים, ובמקרה הזה כל צד יכול להרוויח ולהפסיד המון כבוד. ברצלונה עומדת בפני הישג היסטורי חסר תקדים, וריאל מסוגלת לקלקל לה את המאזן. רק זה מספיק כדי להפוך את 90 הדקות למרתקות ויצריות, אבל יש גם משמעות סמלית נוספת – זה הקלאסיקו האחרון של אנדרס אינייסטה.
וזה לא דבר של מה בכך. לאור המצב בטבלה, זה יישמע קצת משונה, אבל ברצלונה במצב רוח לא מזהיר בלשון המעטה למרות הזכייה בדאבל. היא טרם הפסידה בליגה הספרדית עם ארנסטו ואלוורדה על הספסל, אבל המאמן ספג ביקורת מוצדקת מאוד על ההדחה הדרמטית ברבע גמר ליגת האלופות, ומעמדו נמצא בסכנה. לפי דיווחים מסוימים, אשר מהימנותם מוטלת בספק (כרגיל בתקשורת הספורט הספרדית), הבאסקי אפילו מוכן להתפטר בשל התסכול מחוסר הגיבוי שקיבל אחרי הפיאסקו באולימפיקו. מאידך, קל להבין מדוע לא ניתן הגיבוי המיוחל – תפקודו של הבוס כאשר הקטלונים הובסו 3:0 והודחו למרות שהחזיקו ביתרון 1:4 מהמשחק הראשון היה מתחת לכל ביקורת.
אינייסטה הוחלף שניות ספורות לפני שבלם רומא קוסטאס מנולאס נגח את השער השלישי והגורלי, ועל פניו של הגאון ניתן היה לראות בבירור – זה היה משחקו האחרון בליגת האלופות, והוא נגמר במפלה מהדהדת. לא כך רצה אנדרס הקדוש לסיים את הקריירה שלו בבארסה. היו לו תקוות אמיתיות לזכות בטרבל, אך הן התנפצו, ומאז שקעה בארסה בסוג של דכאון. כאשר דמע אינייסטה על הספסל בשלהי גמר גביע המלך מול סביליה, כל קטלוניה בכתה יחד איתו. אז הם ניצחו 0:5, והקפטן הניף את הגביע, אבל היה זה גמר עצוב. איכשהו, כל העונה הזו מרגישה קצת עצובה, למרות המאזן הנדיר בליגה.
אנדרס אינייסטה. כל קטלוניה בכתה יחד איתו (ברצלונה, האתר הרשמי)
למעשה, יש אפילו תחושה של חוסר צדק היסטורי בעיני האוהדים עצמם. האם זו הקבוצה שראויה להיכנס לספר השיאים כראשונה ששרדה עונה שלמה ללא הפסד? האם זה לא הגיע לדרים טים של יוהאן קרויף? או לסגל שנתן הצגות מדהימות בעונת הבכורה של פפ גווארדיולה ב-2008/09? או לקבוצה שהבשילה עם פפ ב-2010/11? או לשלישיית MSN בעונת 2014/15 המדהימה? איכשהו, דווקא הקבוצה הנוכחית – קצת משעממת, קצת מכנית לעתים, אך יעילה מאוד – היא זו שטרם נוצחה. ואם ואלוורדה יקבל את הפרס ההיסטורי, יהיה לזה טעם חמצמץ. מוזר, אבל עובדה.
כל זה לא מונע מברצלונה לחשוק בהישג הזה, והוא קרוב מתמיד. הקטלאנים כמעט הפסידו בסביליה לפני חודש, אבל השוו בדרך נס ל-2:2, ואם ריאל לא תעצור אותם זה עשוי לקרות. פרט לקלאסיקו, נותרו לברצלונה משחקים ביתיים מול ויאריאל וריאל סוסיאדד, וכן ביקור אצל לבאנטה. זה אולי לא קל, אבל ריאל יודעת שהאתגר מונח הישר על כתפיה. היא חייבת למנוע להרוס את המאזן של בארסה. היא חייבת לנצח בקאמפ נואו – כמו בתחילת העונה.
זינדין זידאן. לפני מספר חודשים הוא הרגיש תחושת עליונות (AFP)
כן, אולי הספקתם לשכוח, אבל העונה הזו התחילה עם צמד ניצחונות משכנעים וברורים של ריאל בקלאסיקו במסגרת הסופר-קופה. בארסה ליקקה אז את הפצעים אחרי פרשת עזיבתו של ניימאר, והלבנים שהגיעו על תקן אלופים היכו ללא רחמים. במשחק הראשון בקאמפ נואו, הם ניצחו 1:3 למרות שזינדין זידאן נתן מנוחה לכריסטיאנו רונאלדו ושלח אותו לדשא רק באמצע המחצית השנייה. הפורטוגלי הספיק להבקיע שער מרהיב, אבל אז דחף את השופט והורחק, וזה היה הרגע בו המומנטום של המדרידאים נפגע. כאשר הם ניצחו, ללא רונאלדו, 0:2 בגומלין, נדמה היה כי ריאל היא הפייבוריטית הברורה לאליפות. בפועל, תוצאותיה בתחילת העונה בליגה היו מאכזבות. ברצלונה פתחה פער מבטיח בניצוחו של ליאו מסי והרגיעה את העצבים. התמונה השתנתה, ובקלאסיקו בליגה הביסה ברצלונה את ריאל 0:3 בסנטיאגו ברנבאו.
אז עכשיו בארסה שוב אלופה, אבל אם ריאל תנקום ותנצח אותה בפעם השנייה ברציפות במשחק חוץ, הדאבל לא ייתן לקטלאנים תחושת עליונות. נהפוך הוא – הם ירגישו נחותים אל מול החבורה של זידאן. ממרומי המקום הראשון, תיראה בארסה את ריאל כווינרית יותר, במיוחד בזירה האירופית.
ארנסטו ואלוורדה. רוצה לשפר את מעמדו (AFP)
ולכן גם המוטיבציה של ברצלונה ברורה. היא לא רוצה לתת לריאל את התענוג להרוס לה את המאזן. היא לא רוצה שחגיגות האליפות הביתיות יהיו עגומות. היא רוצה להעניק לאנדרס הקדוש ניצחון משכנע ומספק בקלאסיקו האחרון בחייו. גם עבורה זה משחק קריטי מבחינה סמלית, ואולי הצגה גדולה גם תשפר מחדש את תדמיתו של ואלוורדה בעיני האוהדים.
בקיצור, זה לא קלאסיקו לפרוטוקול. לא יכול להיות קלאסיקו לפרוטוקול. היוקרה מונחת על כף המאזניים, ושתי היריבות ישאפו לנצח. עבור הצופים הנייטרלים, זו חוויה אמיתית ללא קשר לתוצאה הסופית.
מה דעתך על הכתבה?