דרום אמריקה הפכה לשירות לצרכי אירופה

דרום אמריקה הפכה לשירות לצרכי אירופה
הקופה אמריקה לא מצליח לרגש, הנבחרות כבר לא מייצרות כוכבים ובברזיל של פעם היו שישה ניימאר
השורות האלה לא נכתבות בלב קל. אני לא מצליח להיכנס לקופה אמריקה. מנסה ולא מצליח. זה לא בגלל השעות, גם אבל לא רק. זה גם לא המשחקים האירופיים בבאקו, שגוזלים ממני את תשומת הלב ומותירים אותי מרוקן ונטול אנרגיות בתום שעות של שידורים ישירים. למשחקים של הקופה ב-2:30 לפנות בוקר אני אפילו לא נותן צ'אנס. אני מקליט. למחרת אני מוותר, מסתפק בתקצירים, לא צריך יותר. במשחקים של 22:00, תוך רבע שעה אני מנקר. הולך לישון כמו תינוק. מה איכפת לי מה ברזיל, עם או בלי ניימאר, עשתה נגד ונצואלה?


אנחנו נתונים כרגע בעיצומו של רבע הגמר. אני מבקש לא להישאל מי נגד מי, מה יזמן לנו חצי הגמר ואיזה אפשרויות גלומות בגמר. אלה שאלות שאם פעם היו מעירים אותי באמצע הלילה, הייתי מדקלם את התשובות בעל פה, מתהפך וחוזר לישון. עכשיו אין לי מושג. כלומר, ראיתי, התעדכנתי ושכחתי. וזה עוד אחרי הבילד-אפ של אולפן ערוץ הספורט. אני חולה על האולפן הזה. מלר, מודי, יעקבי, שגיא, אלה יכולים למכור לי כל דבר. הם יכולים למכור לי כדורגל חופים. הם בשיאם, גם עכשיו הם בשיאם. אותם אני לא ממצה, אבל את הקופה הזה הם לא מצליחים למכור לי. הם מלאים בסיפורים, פרשנויות, צחוקים ודאחקות, אבל למה הם נראים לי כמו אלה שעברו פעם מדלת לדלת ומכרו אנציקלופדיות שאף אחד לא צריך. 


                                                          


זאת לא הגישה של הנבחרות למשחק. אין בעיה עם הגישה. הנבחרות נותנות את נשמתן - אני מוציא מכלל זה את מקסיקו, ששלחה את הנבחרת השנייה שלה, כי עוד מעט יש לה את אליפות צפון אמריקה שחשובה לה יותר. גם אם מקסיקו הייתה שולחת את הטוב ביותר שיש לה, זה לא היה משנה את התמונה. אני גם לא חושב שאלו הם השלבים המוקדמים, שבהן הנבחרות משחקות כביכול בהילוך שני ושומרות את הטוב ביותר שלהן לשלב ההכרעה. הלוואי שזה יתברר כסיבה האמיתית ומרבעי הגמר נראה משהו אחר לגמרי. אני לא אופטימי.  



אם אירופה תזדקק לאלכסיס, ייצרו "אלכסיס" (AFP)


הכדורגל שמשוחק בצ'ילה זה כדורגל אפור, דהוי. הוא משוחק בהתלהבות אין קץ, באינטנסיביות אין סופית, במחויבות מעל ומעבר, באכפתיות שגובלת באלימות, אבל בלי הרבה כישרון. יש מלחמה, אבל אני מחפש את הכישרון ולא מוצא.


זה תהליך הדרגתי, עקבי ומתמשך, שבטורניר השנה כנראה הגיע לשיא שלו, לתוצאה הסופית. היא מדכאת. הכדורגל הלטינו-אמריקאי הפך למשהו אחר מכפי שהיה, ולא צריך להיות רומנטיקן כדי לא לאהוב את זה. זה מה שאירופה עוללה לדרום אמריקה.

 


אני הולך קצת אחורה. מנסה להיזכר איפה התהליך הזה התחיל, בוחר במונדיאל של מקסיקו  70' כנקודת מוצא. בחירה שרירותית, אבל מנומקת. את מקסיקו 70' כבר ראינו כמעט בזמן אמיתי. ראינו בצבע, למי שהתאפשר. עד אז המונדיאלים היו שמועה  שהתגלגלה בטלקסים במשך כמה ימים עד שתוצאותיה נודעו. כשתוצאות השלבים המוקדמים הגיעו הנה, שם כבר שוחק הגמר. 



מסי. התוצר הכי גדול של דרום אמריקה, שצמח בכלל באירופה (AFP)


מ-70' שוחקו כבר 12 מונדיאלים: אירופה לקחה 7, דרום אמריקה 5. אירופה לקחה את שלושת האחרונים. דרום אמריקה לקחה את האחרון שלה ב-2002. שתי נבחרות, ברזיל וארגנטינה, השיגו לדרום אמריקה את התארים שלה. ארבע נבחרות שונות – גרמניה, איטליה, ברזיל וצרפת – השיגו לאירופה את התארים שלה. שלוש פעמים נבחרות דרום אמריקאיות  - שוב ארגנטינה וברזיל – הגיעו עד לגמר ונוצחו. תשע פעמים נבחרות אירופאיות הגיעו לגמר ונוצחו. ארבעה גמרים היו כל–אירופיים. אף גמר אחד לא היה לטינו-אמריקאי.


בלי להמשיך ולבלבל את המוח עם נתונים נוספים, אני מתרשם שהתמונה כבר ברורה – על בסיס הקריטריונים האלה, הכדורגל האירופאי, לפחות מ-1970, מנצח. אנחנו לא מדברים כאן על אסתטיקה, רק על מה שניתן למדוד. קיימת נטייה, שהיא מקובלת עלי,  להתייחס לברזיל 82' כאל אלופת עולם, בזכות היכולות הבלתי נשכחות שהציגה. אם מאמצים את הגישה הזו, כך גם צריך להתייחס להולנד של 74', אולי אפילו של 78' ולהעניק לה את אותו המעמד. בשני המקרים - גם של ברזיל 82', גם של הולנד 74' – צריך להביא בחשבון שספרד הגדולה של 2008-2012 הראתה כל מה ששתי הנבחרות האלה הראו ולקחה הכל. הן לא לקחו כלום. זה לא מחליש את הטיעון האירופי, אבל כן פוגע בטיעון הלטינו-אמריקאי, אם אנחנו נדרשים לשאלה איפה משחקים את הכדורגל האמיתי. דרום אמריקה טענה במשך שנים שהכדורגל האמיתי משוחק אצלה.


עדיין, גם מהפרספקטיבה הזאת, אני לא מוצא סיבה לכך שהכדורגל הדרום אמריקאי העכשווי, כפי שהוא משוחק בצ'ילה,  ייראה לי נחות. כמו משהו שלא הכרחי לצפות בו,  קצת כמו אליפות אפריקה. דרום אמריקה אולי לא שלטה בהתמודדויות הבין יבשתיות כשאלה התרחשו, אבל תמיד הייתה אלטרנטיבה. הדרום אמריקאי נגע אחרת בכדור, התייחס אליו אחרת, הפיק ממנו דברים אחרים. הדרום אמריקאי המציא, שילהב, בידר. לדרום אמריקה היה מעמד עצמאי, הייתה לה מסורת, דרום אמריקה הייתה אסכולה.   


לאורך השנים אירופה הטמיעה את הכישרון הדרום אמריקאי, אבל לא הכתיבה לדרום אמריקה מה לייצר. הכדורגל הדרום אמריקאי ייצר מה שייצר, אירופה צרכה מה שצרכה ואמרה תודה. מה שאירופה לא לקחה, דרום אמריקה השתמשה לצרכיה. היו לה את הסטנדרטים שלה. היה לה שימוש במה שאירופה לא לקחה.



וויליאן באימון ברזיל. פעם היו יותר כוכבים (AFP)


זה הדבר שהשתנה, זה מה שקורה בשנים האחרונות, זה מה שגורם לקופה בצ'ילה להיראות כפי שהוא נראה. אירופה כבר לא צורכת מה שדרום אמריקה מייצרת, היא מכתיבה לה מה לייצר, היא הפכה למעסיקה שלה. אני נופל מדי פעם על משחקי הליגה הברזילאית - יציעים ריקים וכלום אחד גדול על הדשא. שאריות, הכל שאריות, שכונה. ככה זה נראה. דרום אמריקה לא מתרוקנת מכישרונותיה, היא חדלה לייצר אותם. אם במקרה משהו יוצא דופן גדל, אז הוא גדל, אבל אין התכווננות לפתח כישרונות יוצאי דופן, לתת להם להמציא, להתבטא. אירופה ספציפית בדרישותיה. היא התאגיד המונופוליסטי שמכתיב לשאר מה לייצר. אירופה ממוקדת, ההזמנות שלה מדויקות ומפורטות. מה שהיא מזמינה, זה מה שדרום אמריקה מייצרת. אחרת לא יהיה לה מה לאכול.  


צפייה בקופה אמריקה הנוכחי זה ביקור בבית חרושת - לא במשרדי ההנהלה, בקומות התחתונות. הנה הפועלים, אלה הם חומרי הגלם, אנחנו צופים בתהליך הייצור של טיאגו סילבה וחאבייר מסצ'ראנו. אופס, נפלט לנו אלכסיס בטעות. זה בסדר, אירופה תיקח גם את אלכסיס. אירופה לא תגיד "לא" לאלכסיס.


המעמד שאירופה השיגה לעצמה ביחס לשאר היבשות קובע איך הכדורגל שם ייראה ומה הוא ייצר. אם אירופה לא מגלה עניין ברוביניו, בפאטו, בריקלמה, אז במוקדם או במאוחר דרום אמריקה תחדל לייצר אותם. היא כבר האטה את קצב הייצור. בברזיל הנוכחית יש ניימאר אחד. בברזיל 82' שיחקו שישה ניימארים אחד ליד השני.


פס יצור שמרשה לעצמו לתת הזדמנות לרוביניו, זה פס יצור שיגדל גם את רומאריו ורונאלדו – האמיתי, לא כריסטיאנו.  אם הקו שמייצר את רוביניו מושבת, כי אירופה לא מעוניינת בתוצרים האלה, אז דרום אמריקה תייצר את דויד סילבה, את  מסצ'ראנו, את טיאגו סילבה, ופה שום ייפלטו חאמס ואלכסיס, אבל זאת לא סיבה לצפות במשחקי כדורגל ב-2:30 לפנות בוקר.                                                          


ואם התזה שאני מפתח פה לא תופרך - והלוואי שתופרך - אז זהו: ברזיל לא תחזור, ארגנטינה לא תתפוצץ וקולומביה לא תהיה. 

תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
  • סאות'המפטון
    1
    בורנמות
    3
    Live
  • אוסאסונה
    0
    בטיס
    0
    Live
  • קליארי
    3
    גנואה
    1
    Live
  • שאלקה-04
    2
    מיינץ
    1
    Live
  • שטרסבורג
    2
    נאנט
    1
    Live
  • עירוני ניר רמת השרון
    1
    מכבי אחי נצרת
    0
    Live
  • מכבי פתח תקוה
    3
    בית"ר ת"א/בת ים
    0
    Live
  • הפועל נוף הגליל
    0
    הפועל ראשון לציון
    1
    Live
  • הפועל עכו
    2
    בני סכנין
    1
    Live
  • מ.ס כפר קאסם סוהיב
    0
    הפועל רמת גן
    0
    Live
  • אפואל ניקוסיה
    3
    דודלאנג'
    4
    Live
  • פ.צ. באזל
    5
    קראסנודר
    0
    Live
  • קלוז'
    2
    לאציו
    1
    Live
  • דינמו קייב
    1
    מאלמו
    0
    Live
  • איינטרכט פרנקפורט
    0
    ארסנל
    3
    Live
  • פ.צ. קופנהגן
    1
    לוגנו
    0
    Live
  • חטאפה
    1
    טרבזונספור
    0
    Live
  • לאסק לינץ
    1
    רוזנבורג
    0
    Live
  • פ.ס.ו איינדהובן
    3
    ספורטינג ליסבון
    2
    Live
  • קרבח אגדם
    0
    סביליה
    3
    Live
  • ראן
    1
    סלטיק
    1
    Live
  • סטאנדרד ליאז
    2
    ויטוריה גימראייש
    0
    Live
  • רומא
    4
    בשאקשהיר
    0
    Live
  • בורוסיה מינשנגלדבאך
    0
    וולפסברגר
    4
    Live
  • אספניול
    1
    פרנצווארוש
    1
    Live
  • פורטו
    2
    יאנג בויז
    1
    Live
  • גנט
    3
    סט. אטיין
    2
    Live
  • לודוגורטס
    5
    צסק"א מוסקבה
    1
    Live
  • מנצ'סטר יונייטד
    1
    אסטנה
    0
    Live
  • פרטיזן בלגרד
    2
    אלקמאר
    2
    Live
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ