תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

גדעון רייס, הכדורסלן שנפצע במלחמת יום כיפור

גדעון רייס. קצין וכדורסלן |
הוא נפגע מטיל סורי, אך הודיע למג"ד: "לגבעת ברנר אני חוזר אחרי שננצח"

ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים , הוביל סרן גדעון רייס את פלוגת טנקי הצנטוריון שבפיקודו לכפר סורי קטן, ליד תל מסחרה שברמת הגולן. פלוגה ז', "זיזית", נאבקה נגד טנקים סוריים רבים ולחמה בחיילי קומנדו שהגיעו לכפר בזחל"מים.

 

רייס, קצין מגבעת ברנר, היה אחד מכוכבי קבוצת הכדורסל של הקיבוץ וזכה להערצת פקודיו.

 

כאשר ביקר רייס שהתגורר לרגל עסקיו בארצות הברית בקיבוצו בגבעת ברנר וחגג את יום הולדתו, שני נושאי השיחה המרכזיים במסיבה היו מלחמת יום הכיפורים וקבוצת הכדורסל המהוללת הפועל גבעת ברנר.

 

בשיחה טלפונית ממשרדו בניו ג'רזי חזר רייס לקרב ברמת הגולן: "נכנסנו לתוך הכפר. טנק הפיקוד שלי עמד צמוד לבית בולט בתוך סמטה. ידענו שהאזור שורץ אנשי קומנדו סורים עם טילי סאגר. ראיתי זחל"ם סורי מתקרב וחיילים קופצים ומסתערים על הצנטוריון. פתחתי את מכסה הצריח והתחלתי לירות על הקומנדו הסורי במקלע שבצריח הטנק".

 

רייס המשיך לשחזר: "טיל 'סאגר' נורה לעברנו ופגע באנטנה בחלק האחורי של הטנק. חשתי זעזוע ואיבדתי את ההכרה לשניות ארוכות. הקרב נמשך וכשפקחתי את עיני הרגשתי שאינו רואה באחת מהן. הצלחתי לראות שחסרות לי שתי אצבעות ביד ימין והבוהן תלויה כאילו היא עומדת ליפול. היה נדמה ששורר שקט. לא הרגשתי כאב. יצרתי קשר עם המג"ד שלי, שנפל כעבור כמה ימים, וסיפרתי לו על הפציעה. אחרי שניות ארוכות של דממה אמרתי במכשיר הקשר שאין מה לדאוג, אמשיך לשחק כדורסל כי אני קולע ביד שמאל. אחזור להפועל גבעת ברנר אחרי שננצח במלחמה".

 

רייס. משדה הקרב למגרש הכדורסל

 

רייס דיבר ברשת הקשר החטיבתית. קצין חבר נען, הקיבוץ השכן לגבעת ברנר, שמע את ההודעה, זינק בג'יפ לתוך הכפר והעביר את רייס לטיפול בבית חולים שדה. משם הוטס השחקן והקצין במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה.

 

כשהתעוררתי מהניתוח, ניצב ליד המיטה ילד שלחש לי: "הבאתי לך עיתון חדשות הספורט, כתוב עליך. אני זוכר אותך מהמשחק נגד הפועל חיפה".

 

גדעון רייס, ספורטאי מוכשר, שירת בצה"ל כקצין בחיל השריון. אחרי השחרור הקדיש עצמו לספורט. "הייתי בנבחרת האתלטיקה של ישראל ועסקתי בקפיצה למרחק. מאמני היה גלעד ויינגרטן. הייתי אלוף ישראל כמה שנים, עם שיא אישי של 7.23 מטרים. את שיאו של דוד טבק, 7.40 מטרים, לא הצלחתי לשבור".

 

את הכישורים האתלטיים שלו ניצל רייס במגרש הכדורסל. "אהבתי לשחק עם אביגדור מוסקוביץ', הוא אומר. "המתפרצת שלו הייתה מושלמת. אהבתי לרוץ אתו קדימה, לתפוס מקום ולזרוק בניתור. גובהי רק 174 סנטימטר, אבל הניתור שלי היה טוב והגבוהים של אז התקשו לחסום אותי".

 

ביום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים היה גדעון רייס בביתו בקיבוץ. הוא ציפה לשידור משחקה של נבחרת ישראל נגד טורקיה באליפות אירופה, בספרד "כשפרצה

 

כשפרצה המלחמה הוזעקתי לחטיבה בפיקודו של יוסי פלד, ששהתה בירושלים", הוא נזכר. "העמסנו את טנקי הצנטוריון הישנים על מובילים ויצאנו לרמת הגולן. ידענו שמאות טנקים מסתערים לכיוון ישראל ושהסורים מחזיקים ברוב רמת הגולן. הצנטוריון היה טנק מצחיק, עם שני הילוכים לאחור - אחד איטי והשני מהיר. גם האחים שלי גויסו ולחמו בחזית אחרת. הייתה מלחמה, אבל אני חשבתי על כדורסל והפועל גבעת ברנר"."

 

לאחר ששוחרר מבית החולים קיבל רייס את אות המופת, על גילוי אומץ לב ומנהיגות תוך כדי קרב. תקופת ההחלמה שלו ארכה כשנה, שבה תיפקד כמה חודשים כמאמן הפועל גבעת ברנר. כשהתאושש חזר למגרש. "באימונים הרגשתי טוב, אפילו שאני רואה רק בעין אחת", הוא אומר. "האצבעות החסרות ביד ימין לא הפריעו לי, כי אני מכדרר וזורק ביד שמאל. משחק החזרה שלי היה נגד מכבי ר"ג, באולם בקיבוץ. קלעתי שמונה או 12 נקודות. ככל שהזמן חלף השתפרתי, אף על פי ששמרו עלי בלי לעשות חשבון"."

 

גדעון רייס שיחק עד סוף שנות ה-70 ופרש אחרי שהקבוצה המאוחדת גבעת ברנר/נען ירדה ליגה. הוא נמצא ( בזמן פרישתו )במקום ה-40 ברשימת הקלעים של כל הזמנים, עם 3,855 נקודות (12.7 נקודות למשחק בממוצע).

 

"אילו הייתי משחק את כמות המשחקים של היום, כולל משחקי פלייאוף, הייתי בוודאי קולע גם 5,000 נקודות", אומר גדעון רייס.

 

מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ