תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

השחקנים הגדולים של הנבחרת: מקומות 21-30

טל בנין מחוץ ל-20 הראשונים. מסכימים? | צילום: Gettyimages
רון עמיקם מדרג את הישראלים הטובים ביותר (לא כולל את הנוכחיים)

"לא כל מי שטוב לליגה, טוב לנבחרת". נדמה לי ששלמה שרף ירה את המשפט הזה, על צ'אי טורקי, ערב משחקה של נבחרת ישראל במוקדמות יורו 96', נגד אזרבייג'אן בטרבזון. אמר וצדק.

 

 מאז החלה נבחרת ישראל את משחקיה הבינארציים, עוד בתצורתה הקודמת כנבחרת ארץ ישראל, עברו אצלה הרבה שחקנים. לא תמיד המצטיינים בליגה הגיעו אליה בכלל, קל וחומר הצטיינו בה, ולפעמים הפציעו בה שחקנים שבליגה היו, איך נאמר, בינוניים להחריד.

 

אז הנה לפניכם בפרוייקט מיוחד לספורט1 - רשימת 30 השחקנים המצטיינים של נבחרת ישראל בכל הזמנים. נעדרים ממנה שחקני הדור הנוכחי, למעט יוסי בניון, שההנחה הרווחת היא כי לא ישחק עוד בנבחרת ישראל. אליניב ברדה לדוגמא, היה מוצא בשקט מקום ברשימה הזו.

 

30. ראובן עטר

(1989-1997). 33 הופעות, 3 שערים.

 

יש לראובן עטר שלושה שערים בלבד בנבחרת ישראל. קשה לזכור משחק בו הצטיין, כי ברובם הוא לא פתח. אבל שער אחד מהשלושה, השער היחיד שכבש במשחק טורניר רשמי, הכניס אותו לפנתיאון ואפשר לו לסגור את הרשימה הזו – השער בפארק דה פרנס ב-13 באוקטובר 1993, השבוע לפני 22 שנה. אחרי השער הזה, שפיץ מתוזמן היטב שטס מתחת למשקוף, בזמן פציעות, והביא לישראל לא רק ניצחון חוץ ראשון על יריבה אירופית במשחק רשמי, אלא גם ניצחון סנסציוני על אחת הנבחרות הטובות ביבשת. לא רק מאיר היה צריך להירגע אחרי השער הזה, כולנו היינו צריכים להירגע.

 

באדיר. אצל כולם היה קונצנזוס (Gettyimages)

 

29. ואליד באדיר

(1997-2007). 74 הופעות, 12 שערים.

 

גם הוא כמו קודמו כבש שער נגד נבחרת צרפת בדקות הסיום, אבל באדיר, כבש עוד 11 שערים במדי הנבחרת, שלושה בטורניר רשמי, ומה שהכי הרשים אצלו הייתה העובדה כי צלח ארבעה מאמני נבחרת כשהוא קונצנזוס. השחקן בן המיעוטים עם מספר ההופעות הרב בהיסטוריה, הראשון בהם שגם ענד את סרט הקפטן של נבחרת ישראל, והיחיד שגם נמצא ברשימה הזו.

 

בנאדו. באנקר, תמיד באנקר (Gettyimages)

 

28. אריק בנאדו

(1995-2007). 94 הופעות

 

מאז זרק אותו שלמה שרף להרכב הנבחרת במשחק הידידות מול ברזיל הגדולה, הצליח אריק בנאדו לצלוח שישה קמפיינים, ולהפוך (עד שבניון עבר אותו) לשחקן בעלי מספר ההופעות הרב ביותר בתולדות הנבחרת. הוא היה על הדשא במשחק ההוא מול אוסטריה באצטדיון ר"ג, ונתן אולי את הופעתו המשכנעת ביותר, אבל מה שהכי בלט אצלו: הוא היה באנקר. תמיד באנקר.

 

27. אברהם מנצ'ל

(1959-1963). 30 הופעות, 7 שערים.

 

גיולה מאנדי היה מאמן הנבחרת ההונגרית שגוסטב שבש הרכיב אותה. נבחרת הפלא ההונגרית, זו שניצחה בוומבלי 3-6 את נבחרת אנגליה והוליכה 0-2 בגמר המונדיאל 1954, עד שמערב גרמניה רשמה מהפך. ואז הגיע מאנדי לישראל, באופן סנסציוני, ובנה פה, לראשונה בהיסטוריה, נבחרת שממש ניצחה, לא רק הופיעה בכבוד. והיא לא רק ניצחה: היא צלחה מוקדמות קשים מאוד לאליפות אסיה, נתנה שם הופעה מרשימה, לא היתה רחוקה מלעלות לאולימפיאדת רומא 1960 והוליכה 0-2 במחצית מול איטליה, בקרב על הכרטיס למונדיאל 1962 בצ'ילה. מאנדי יצר הרכב מנצח, בעיקר בהתקפה, ש'הבלרינה', המתולתל עם המבטא הרומני הכבד, שיחק בו תפקיד ראשי לצד שחקנים כמו סטלמך, גלזר, ורפי לוי. כשמאנדי הלך, גם מנצ'ל כבר לא חזר.

 

שמילוביץ'-רום. בעל כושר גופני נדיר (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)

 

26. דני שמילוביץ'-רום

(1960-1970). 29 הופעות

 

אף אחד לא ציפה כי המגן שפתח בהרכב של מאנדי כדניאל שמילוביץ' במשחק הניצחון על קפריסין 1: במוקדמות מונדיאל 1962, יסיים את דרכו בנבחרת, כחלוץ דני רום, בעל מועדון לילה בחיפה, במשחק התיקו 0-0 מול איטליה, במונדיאל 1970, אבל ממש במונדיאל. אבל זה היה שמילו-רום: שחקן מגוון, בעל כושר גופני נדיר, ואחד שאם היית צריך לבחור על הג'לובים שישמרו על התחת של שפיגל ושפיגלר בעידן של מונדק שפר, הוא היה בראש הרשימה, לצד יוחנן וולך.

 

25. בוני גינצבורג

(1984-1996). 68 הופעות

 

דוגמא קלאסית לשוער ליגה לא מצטיין במיוחד, שהצטיין באופן יוצא דופן בנבחרת. יתכן כי אלמלא מותו הטראגי של אבי רן ז"ל, בתאונת שייט בכנרת, גינצבורג לא היה זוכה למעמד לו זכה, אבל מרגע שהפך לשוער קבע בנבחרת – והוא הגיע אליה כשאריה חביב עוד היה השוער הראשון – הוא הפך לקונצנזוס, סלע יצוק. ההופעה הבלתי נשכחת שלו בבראנקייה, בקרב על הכרטיס למונדיאל 1990 באיטליה, עם הצלה יוצאת דופן אחרי בעיטה אדירה של ברנרדו רדין, חקוקה לעד. כך גם המשחק בפארק דה פרנס. בוני, כמו משה רבנו, עבר דרך ארוכה באוקיאניה, טעם קצת באירופה, אבל לא זכה להבשיל עם תור הזהב של עידן שלמה שרף, וחבל.

 

24. רובי יאנג

(1961-1969). 50 הופעות, 8 שערים

 

בתקופה ההיא נהוג היה כי שחקן שהגיע ל-50 הופעות, ייערך עבורו משחק מיוחד. וכך זכה רובי יאנג, לקבל משחק פרידה ביוון – בו ניצחה הנבחרת והוא גם כבש – אבל לא זכה לממש את החלום הגדול. חצי שנה אחרי משחק הפרידה, העפילה נבחרת ישראל למונדיאל 1970 במכסיקו. יאנג, שהיה קפטן הנבחרת באולימפיאדה במכסיקו סיטי, שזכה עימה בר"ג, בגביע אסיה, שכבש את אחד משני השערים נגד איטליה במשחק הבלתי נשכח ההוא, רגע לפני מונדיאל 1962, לא הגיע לארץ המיוחלת, אולי גם בגלל שהעדיף ללמוד בארצות הברית. חתיכת שחקן!

 

קלינגר. אותו לא ישפילו (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)

 

23. ניר קלינגר

(1987-1997) 83 הופעות. שני שערים

 

בזיכרון הקולקטיבי שלנו, השער של אלי אוחנה באוסטרליה, הביא אותנו למפגשים נגד קולומביה. יתכן כי השער הזה לא היה מביא אותנו לכלום, אלמלא הישווה ניר קלינגר, שבוע קודם באוקלנד, את התוצאה ל -2-2 מול ניו זילנד.

 

יש תמונה שקלינגר לא יאפשר לי לשכוח. משחק ידידות מול דרום קוריאה בבלומפילד. הקוריאנים מתעללים בנבחרת. 0:5. ואז נכנס שחקן קוריאני בשחקן ישראלי שמקבל טיפול. קלינגר אוסף את השחקנים וצורח עליהם ככה שגם הסוחרים ברחוב יפת ישמעו: "עלינו לא יעשו משולשים. אותנו לא ישפילו". בעשר הדקות של המשחק כבשה הנבחרת ארבעה שערים וכמעט השוותה.

 

הווינריות של קלינגר, בניו זילנד, בבלומפילד, בפארק דה פרנס, היא זו שהביאה אותו לפרוש אחרי פרשת הסרט 'מטרו', ערב המשחק מול קפריסין במוקדמות מונדיאל 1998. אותו לא ישפילו.

 

טיש. שילב קשיחות עם טכניקה (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)

 

22. גדעון טיש

(1958-1964). 36 הופעות, שער אחד

 

את משחקו הראשון הוא חגג בגיל 19 מול וויילס, במוקדמות מונדיאל 1958. במשחקו האחרון, בגיל 25 בלבד, הוא כבש את השער היחיד שלו בנבחרת, דווקא בגמר גביע אסיה מול דרום קוריאה בר"ג. ואז שבר לו מוריס הנגבי מב"ש את הרגל, במשחק גביע בבלומפילד. בין לבין שיחק טיש ב-8 קמפיינים, והיה שחקן שעליו התיישבה הנבחרת: הקשר האחורי הקשוח והטכני, זה שהקהל, לא רק בבלומפילד, היה מזמזם אחריו "טייייששששש", כשהלך לבצע בעיטות חופשיות. אלמלא הפציעה ההיא, יתכן כי טיש היה מוליך את נבחרת ישראל גם במונדיאל 1970.

 

בנין. לא תמיד הוביל בליגה כמו בנבחרת (Gettyimages)

 

21. טל בנין

(1990-2003). 78 הופעות, 12 שערים

 

עוד דוגמא לשחקן שלא תמיד הוביל בליגה, אבל תמיד היה בורג מכריע בנבחרת. מהרגע הראשון שבו ניצח בגיל 19 את ברית המועצות הגדולה, ושבוע אחר כך תקע לארגנטינה של מראדונה, דרך השער מול שבדיה, ובולגריה וקפריסין, והמשחק הענק מול אוסטריה, וגם הפיאסקו מול דנמרק. הקישור האחורי של אז – הוא ואלון חזן – היה שווה ערך לקישור שאכלס את טיש ואמר, או רוזנטל ושום. צלח חמישה מאמני נבחרת, נשר בגיל 32 אצל גרנט. אחד מהקפטנים המרשימים יותר של נבחרת ישראל.  

מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ