תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

מכבי ת"א לא יכולה לנשום לרווחה

גודס. לא יכול לישון בשקט | צילום: עדי אבישי
לגיא גודס לא כדאי לחייך. וגם: לאן נעלם משחק הפנים של ירושלים?

עדיין לא הכל וורוד: במכבי ת"א יכולים לכאורה לנשום לרווחה בעקבות צמד הניצחונות האחרונים, אבל רק לכאורה. מצב רוחם של הצהובים אולי טוב בהרבה משהיה בדיוק לפני שבוע, אבל לבעיות הידועות של הקבוצה שכבר נטחנו עד דק נוספות כל העת בעיות נוספות.

 

משחק ההגנה נראה לפרקים מעט טוב יותר (או במילים אחרות-בראיין רנדל חזר), אבל משחק ההתקפה שהיה אמור להיות הנקודה החזקה של ההרכב הכישרוני רחוק מלהרשים. מלבד המחסור החמור בשחקן פנים איכותי בולטים בהיעדרם גם משחק פיק אנד רול ראוי לשמו, משחק מעבר שיטתי, ובחירת זריקות חכמה ( אוחיון זרק אמש יותר שלשות מרוצ'סטי ופרמאר, רק 2 זריקות עונשין לקבוצה כולה במחצית הראשונה).

 

 

השיפור באותם אלמנטים עשוי להגיע עם הזמן, אבל מה שחסר לא פחות לגיא גודס כרגע זה מנהיג על המגרש, GO TO GUY  שייקח אחריות ברגעי לחץ וימנע היחנקויות בסגנון זו של הרבע האחרון אמש. רוצ'סטי ובעיקר פרמאר שהיו אמורים לאייש את התפקיד נמצאים בעיצומן של סדרות חינוך (מוצדקות) ולשאר השחקנים פשוט אין את התכונות הנדרשות.

 

פרמאר. נמצא בסדרת חינוך (עדי אבישי)

 

לנוכח ההבנה ההולכת ומתחדדת שאי אפשר לשחק יותר מדי דקות עם צמד הגאנרים (פרמאר-רוצ'סטי) יחד בשל יכולתם ההגנתית, ולנוכח היכולת ההתקפית המצוינת של לנדסברג, יתכן שיש מקום להתחיל לשקול את החלפתם של אחד משני שחקני הרכש היקרים ביותר של הקבוצה. נכון שמדובר בשלב מוקדם של העונה, ובשני שחקנים בעלי פוטנציאל התקפי עצום, אך כרגע ממש לא נראה בטוח שלשניהם יש מקום באותה קבוצת כדורסל.

 

בעיות פנים: על חולשת הקו הקדמי של גודס כבר דובר רבות, אבל גם קו הגבוהים של דני פרנקו רחוק מלהרשים ולהתאים לרמות האירופאיות הגבוהות. לירושלים אין למעשה סנטר אמיתי. פישר מעדיף לשחק עם הפנים לסל, גפני ואליהו הם שחקנים בעמדה 4 ואינם שחקני מטרה בצבע, ואילו ג'וש דאנקן נראה בינתיים כצל של עצמו (וגם במצב האידיאלי מדובר בשחקן שיתרונו הגדול הוא היד הרכה מבחוץ).

 

רק באחד מארבעת משחקי הליגה שקיימה האלופה עד כה לקחו שחקניה יותר ריבאונדים מהיריבה (מול מכבי ת"א כמובן). לליגה המקומית הרכב הגבוהים הנוכחי פלוס הכישרון העצום בעמדות האחרות יספיק בהחלט. להצלחה של ממש גם ביורוקאפ? יתכן מאד שלא.

 

פישר. לא סנטר אמיתי (דני מרון)

 

עייפים אך נחוצים: לא קל לקבוצה ישראלית שאינה מכבי ת"א או הפועל ירושלים להתרגל למתכונת של שני משחקים בשבוע, בליגה ובמסגרת האירופית. זה הרבה יותר מהעייפות הנלוות ל-80 דקות משחק בשלושה ימים. זו הנסיעה לשדה התעופה והעמידה בתורים של נתב"ג בארבע לפנות בוקר מספר שעות לאחר סיום המשחק (ולאחר הפסד זה מעצבן הרבה יותר). אלו הן הטיסה, וטיסת ההמשך מהשדה המצ'וקמק באמצע שומקום, שלאחריהן מגיע לעתים גם הקינוח בדמות נסיעת אוטובוס שלא נגמרת. זו השהייה בעיירות קפואות ומדכאות, בדרך כלל במזרח אירופה, המשחק הלא פשוט עצמו והחזרה ארצה באותה דרך ייסורים. 

 

מכבי ראשל"צ חשה על בשרה את כל אותם הקשיים השבוע, כששבה ארצה לאחר הניצחון הנאה בטאלין פחות מ-48 שעות לפני משחק הליגה מול הרצליה, בו נוצחה בקלילות על ידי אחת הקבוצות הפחות טובות בליגה. למרות ההפסד, ההשתתפות של ראשון במפעל האירופי חשובה מאד עבורה ובטווח הרחוק תועיל לה יותר משתזיק. ההווי והגיבוש הקבוצתי הנרקם בנסיעות הוא חשוב, ההתמודדות מול קבוצות אגרסיביות המשחקות כדורסל שונה מהליגה שלנו מועילה, והניסיון אותו רוכשים השחקנים, בעיקר הישראלים הצעירים ביניהם, הוא פשוט קריטי.

 

הכתומים יצברו במהלך העונה ניסיון, ברמת השחקנים ובעיקר ברמת המערכת, שיעזור לה לצמצם מעט את השפעת גורמי העייפות, והקרבה של משחק ליגה מדי פעם לא צריכה להיתפס כאסון. הכתומים חזקים מספיק העונה בכדי להתברג בצמרת הגבוהה ובמקביל להשתתף בצלחה גם ביורופ קאפ.

 

דוסון. ניסיון קריטי (עדי אבישי)

 

ואם מורן רוט לא היה נפצע? תום מעיין נתן בשבת הצגת כדורסל שהזכירה (להבדיל...) את ההופעות הגדולות של ריקי רוביו בשנות העשרה העליזות שלו בבדאלונה. בלי יותר מדי דיוק בקליעה, אבל עם שליטה טוטאלית במשחק ההתקפה של קבוצתו (13 אסיסטים מול איבוד אחד בלבד) ונוכחות מדהימה גם בצד ההגנתי (כולל שש חטיפות).

 

אבל בעוד שילד הפלא הספרדי עשה את צעדיו הראשונים בליגה הטובה באירופה כבר בגיל 15, ושנה לאחר מכן כבר ערך הופעת בכורה ביורוליג, היה צריך הרכז הישראלי המוכשר להמתין עד לגיל 22 ולפציעה של הרכז הראשון ערב המשחק בכדי לקבל סוף סוף את הבמה.

 

משחקו של מעיין עדיין זקוק לליטוש בתחומים רבים והוא גם יהיה חייב להפגין יציבות לאורך זמן, אבל את כל אלה יוכל להשיג רק במידה ויקבל דקות משחק, והרבה. התלונות על מיעוט השחקנים האיכותיים המיוצרים על ידי מחלקות הנוער בארץ לאחרונה נכונות בחלקן הגדול. אבל כששחקן כמו תום מעיין נאלץ להמתין זמן כה רב עד לפריצה שלו (ונקווה שלא מדובר בתצוגה חד פעמית) מלמדת עד כמה קשה לישראלי צעיר להתבלט בליגה הכי אמריקאית בעולם מחוץ לגבולות ארה"ב. 

מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ