חרדת נטישה: מכבי הפכה לתחנת מעבר

חרדת נטישה: מכבי הפכה לתחנת מעבר
איך זה שאף אחד לא רוצה להישאר לאמן את הצהובים כשמגיעה הצעה?
יש דרכים שונות להתייחס בהן למצב המורכב שאליו נקלעה מכבי תל אביב. כולן רגשניות, כולן טבעיות וכולן מוצדקות. תחילה, איך אפשר שלא להגיב כמו בחורה שבני זוגה עוזבים אותה בזה אחר זה, עד שבאופן בלתי נמנע היא מפתחת תסביך נטישה.


רבאק, למרות שרשרת אליפויות וההעפלה לשלב הבתים בליגת האלופות, ברגע שנפתח חלון הזדמנויות קטן בליגה אירופית צנועה ורחוקה הם מיד נדחקים דרכו וחומקים. נמלטים ממנה לאן שרק אפשר. זה סדרתי כמו ג'ק המרטש: אוסקר גרסיה, פאולו סוזה ועכשיו גן סלבישה יוקאנוביץ'. פאקו אייסטרן, יש להודות ביושר, דווקא לא ברח. הוא כבר הייצוא שלנו.


בראייה מפוכחת, העזיבה הבלתי פוסקת מעלה את השאלות הענייניות הבאות: מה?? למה?! אנחנו לא מספיק יפים, לא מספיק טובים, לא מספיק צהובים? איך זה שאף אחד לא רוצה להישאר איתנו?



ברח פעמיים. אוסקר (gettyimages)


כשאנחנו מנסים קצת להירגע, לאסוף את עצמנו ולא להיפגע, בדיוק אז מצטרף לזר התחושות תסכול נורא, על רקע כוח המשיכה של האחות הממותגת (והאהובה!) מהכדורסל. בענף הקולע, מכבי – עם כל שם מסחרי שיידחף באמצע – תל אביב יצרה לעצמה הגדרה של הצלחה. גם כשהיא על הפנים המהממות שלה מאמנים נוהרים אליה מכל עבר, וכולם מרגישים נורא קרובים. קחו לדוגמה את הבן דוד הגבוה של בני טבק, ז'אן.


אבל נחזור למקור הכאב, לחלום מקרית שלום. אפשר כמובן להתנחם בגאווה. לא סתם קבוצות אחרות חושקות במאמנים שלנו. הם הרי עשו עבודה רצינית, בנו קבוצה חזקה, איכותית, כזו שרואים ממרחקים כמה היא שווה. זה לא מנחם.



מאמנים נוהרים למכבי ת"א בכדורסל מכל עבר. ז'אן טבק (דני מרון)


עמוק בפנים, ולמען האמת קצת בחוץ, אנחנו ממש לא משוכנעים ממראה עינינו. מכבי חלשה, מגמגמת, מקרטעת ומפספסת. אף אחד ממאמניה לא הצליח לייצר ממנה משהו בסטנדרט אירופאי, ורק במים העכורים והרדודים של הכדורגל הישראלי, בזכות כסף גדול ורכש סיטונאי, היא מסוגלת להציג "רשימת הישגים".


בסיכומו של יום, אין זה פלא שחוץ מסוזה, הטוב במאמני הקבוצה, איש לא מצליח במקומות שאליהם נחפז: לא אוסקר, לא פאקו, וקבלו נבואה קטנה, גם לא סלבישה, שעורר כל כך הרבה תקווה וישאיר אחריו בור של אכזבה. מלבד אכזבה, יכלול עזבונו של יוקאנוביץ' תהייה: על הרכביו ושיטותיו הלא ברורות, הלא-מתגבשות, הלא-מוצלחות. בעיניי לפחות, הבחור נותר בגדר תעלומה.


אז אפשר לבכות בעין אחת על כך שכולם בורחים מכאן, ולצחוק בעין השניה על השחרור של אלה שלא היו מציאה. הנה, תראו איך אנחנו הולכים לעקוץ עכשיו את פולהאם המסכנה, מאז עסקת בן רייכרט לא דפקנו כזו קופה.



מאז העברתו לא הייתה כזו קופה. רייכרט (עדי אבישי)

תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ