רוני הוא סימפטום למצב של יונייטד

רוני הוא סימפטום למצב של יונייטד
למרות החזרה לכושר, הוא מעבר לשיא ואסור לבנות עליו. לוינטל מספק הסבר
כמה סמלי שוויין רוני הפך לשיאן השערים בפרמיירליג במדי מועדון אחד (176, אחד יותר מתיירי הנרי בארסנל) דווקא עם שער ניצחון יקר ומתוק ביריבות הכי גדולה בפרמיירליג, בעיר בה נולד וגדל, ודווקא באנפילד - המגרש של ליברפול, היריבה השנואה, בו רוני לא כבש במשך 11 שנה.


וכמה מתוק שהשער הגיע בדקה ה-78, בבעיטה היחידה (!) למסגרת של מנצ'סטר יונייטד הבינונית והאפורה, כשבצד השני ליברפול בזבזה 19 בעיטות. הקבוצה של ואן חאל נראתה כהרגלה חסרת תכנית ונטולת רעיונות ותשוקה. נדמה היה שאפילו הארי פוטר לא יכול לעשות קסם שיניע את ההתקפה שלה. ואז משומקום (יותר נכון, מקרן אליה התרומם נהדר פלאייני המושמץ), רוני הפציץ בסיבוב לרשת, לזכר ימיו היפים.


לראשונה מזה ארבע שנים רוני כובש ארבעה משחקים ברציפות ושב למעמדו המוכר כגיבור האוהדים, למרות שהגניבה באנפילד רשומה על שם השוער הנפלא דויד דה חאה. ועדיין אחרי שרבים כבר הספידו אותו, רוני חזר ללהוט בשבועיים האחרונים: שער ניצחון נפלא בעקב מול סוונזי, שער ניצחון בתוספת הזמן בפנדל בגביע והופעה נפלאה (צמד ובישול) מול ניוקאסל. האמון העיוור שנתן ואן חאל בקפטן שלו, משתלם לו, נכון לעכשיו, ומציל את משרתו.


אבל רוני הוא אליה וקוץ בה. הוא אגדה, סמל, קפטן גדול ושיאן כיבושים היסטורי. ובאותה המידה הוא גם בעיה וכאב ראש גדול. כי רוני - הפייטר, המוכשר, המנהיג, הווטרן – נמצא עמוק בלב של האוהדים שחייבים לו כל כך הרבה רגעים מאושרים, שערים ותארים. אבל כשחושבים בצורה רציונלית, חייבים להודות – רוני כבר לא מספיק טוב. גם במשחק מול ליברפול בעלת ההגנה הפאתטית, הוא לא תרם דבר, פרט לשער. ביכולת שלו בשנתיים האחרונות, הוא לא היה אפילו מתקרב למקום בהרכב (ואולי אף לא על הספסל) של קבוצות העילית ביבשת. ולשם הרי השדים האדומים שואפים.



למרות הגולים, לא ביכולת של הטופ (Gettyimages)


רוני הוא אניגמה. מצד אחד הוא עדיין הסקורר המצטיין של יונייטד, וחשוב מכך – הוא הפנים של המועדון, הוא מחבר את הקבוצה לאוהדים, החולצות שלו נמכרות הרבה יותר מכל שחקן אחר (וזה משמעותי מסחרית) ועבור רבים מאוהדי יונייטד הוא אלוהים. מצד שני, כל הסטטיסטיקות מצביעות שכבר בגיל 30 הוא הרבה מעבר לשיא: בין אם מדובר בבצורות כיבושים ארוכים שהוא נקלע אליהם בפתיחת העונה ובין אם מדובר במעורבות במשחק, בכמות איבודי כדור, בחוסר דיוק, באובדן מהירות, כוח פריצה וחדות. במשחקים רבים התרומה שלו נמוכה והוא נעלם.


רוני הוא חלק מקבוצה התקפית חלשה שכבשה 28 שערים ב-22 מחזורים, ומבחינת התועלת שלו הוא לא מצדיק את משכורתו האסטרונומית (קרוב ל-300 אלף פאונד לשבוע).  


מה עושים עם רוני? מדובר בדילמה אמיתית. הוא לא רק הקפטן, הסמל ובקרוב גם שיאן הכיבושים בכל הזמנים של יונייטד (רק שבעה שערים מבובי צ'רלטון), הוא גם במעמד דומה בנבחרת אנגליה – קפטן, מנהיג, מלך השערים בכל הזמנים. ובכל זאת, יש לאנגליה כיום חלוצים איכותיים ועדיפים – מג'יימי ורדי, הארי קיין, ראחים סטרלינג, דניאל סטארידג' (אם אי פעם יהיה כשיר), תיאו וולקוט. מדובר בכאב ראש רציני למאמן אנגליה רוי הוג'סון. מבחינת כדורגל – לרוני אין מקום ב-11 של אנגליה, אבל מבחינת תכונות אופי ומנהיגות – יתכן שהוא חיוני.



רוני במדי אנגליה. גם שם הוא מהווה בעיה (Gettyimages)


גם מבחינת יונייטד, זו אותה הבעיה. מדובר בעונה רעה ומאכזבת של השדים האדומים, שכוללת כדורגל שלילי ומשעמם, הדחה משפילה מליגת האלופות, מיעוט שערים ומאזן בינוני בליגה – מקום חמישי בעונה בלי אף קבוצה באמת טובה בפרמיירליג.


ואן חאל נכשל. השאלה היחידה היא אם הוא ישרוד עד האביב או שיפוטר קודם לכן. רבע מיליארד ליש"ט על רכש בינוני מאוד ברובו מאלץ אותו להמשיך להסתמך על רוני. המנג'ר הבא של יונייטד יהיה חייב לבנות מחדש את ההתקפה: לתת לכישרון העל ההתקפי היחיד במועדון כרגל – אנתוני מרסיאל – את המפתחות במרכז ההתקפה במקום רוני, ולהביא סביבו עוד שחקני התקפה איכותיים.



מרסיאל. צריך לבנות עליו את העתיד (Gettyimages)


בינתיים, עד סוף העונה, רוני ימשיך להיות ראש לשועלים. תרשו לי להמר שלמרות שכבש חמישה שערים שכבש בארבעת המשחקים הראשונים ב-2016, הוא לא יהיה בין המועמדים לנעל הזהב או לכדור הזהב.

תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ