תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

כשרון להרוס: אז מי צודק? אצילי VS טביב

אז מי צודק? | צילום: דני מרון
סחרור דווקא בעונה מהטובות בבית"ר בשנים האחרונות? שתי דעות מנוגדות
לא עניין של עיקרון, רק של אגו
 
אלי טביב, כמה לא מפתיע, הביא איתו גם לבית"ר ירושלים את סופות הכאוס. הבעלים צריך לחדש חוזה לשחקן, או חלילה לשדרג את שכרו, ויאללה בלאגן. הפעם, הסערה לא התחילה בקיץ, אלא כמה חודשים לפני. ולמה? במקרה של טביב, כנראה כי אפשר.
 
הבעלים של בית"ר החליט ללכת ראש בראש עם עומר אצילי, הכוכב הכי גדול שלו. ומה היה פשעו של הקשר הצעיר? שהודיע לאדון בעלים כי כרגע, ורק כרגע, הוא לא מוכן לדון על ענייני חוזה או להאריך את החוזה הקיים, שמסתיים רק בתום עונת 2016/17.
 
בתגובה נכנס טביב ל"מוד" הנעלב והטיס את אצילי לשריפה על המוקד. כך זה היה עם אריאל הרוש לפני שנתיים, כך קרה עם המאמן גיא לוי בקיץ שעבר, ואפילו באמצע העונה הנוכחית עם טל כחילה. מכונת המלחמה של טביב כוללת ספינים על ספינים בתקשורת, העוסקים בהשחרת הקורבן ובניסיונות להמריד את היציע נגדו. כי כך יעשה לזה שלא מוכן להגיד כן, ומיד, להוד בעלותו. 
 
מנגנון ההרס העצמי של טביב עוד יכול להשחית את כל מה שנבנה במועדון בעונה האחרונה. ועל מה? הרי זה לא עניין עקרוני - אצילי אמר שהוא מעוניין לשחק בארץ רק בבית"ר ירושלים ומכאן שאפשר יהיה להגיע עמו לפשרה מקובלת – אלא במשחקי אגו.
 

הורס לעצמו. טביב (עדי אבישי)
 
נכון שטביב שהשקיע בקשר ונתן לו את הבמה, ונכון שהוא יכול להפסיד הרבה כסף, אבל אצילי הוא לא כחילה. אותו לא שולחים להתאמן בצד או מאיימים בהיכרות מקרוב עם היציע. עם אצילי טביב היה צריך לנהוג אחרת ולכבד אותו הרבה יותר.
 
טוב שהקפטן לא נגרר לקרב היריות של השריף טביב ושמר על איפוק. עכשיו הגיע תורם של האוהדים להתערב בעניין. אסור להם לאכול את הספינים שטביב מפזר בתקשורת, מותר להם ואפילו רצוי שיעמדו מאחורי אצילי.
 
(ליאור מנשה)
 
לא מעשה אצילי
 
אם היינו מדברים רק ביזנס, אז אלי טביב עשה טעות. הבעלים של בית"ר היה חייב להחתים את עומר אצילי על חוזה חדש או למכור אותו בקיץ החולף, במקום להשאיר את המצב החוזי הקיים ולנפח אותו עוד יותר עם סרט הקפטן. 
 
אבל טביב היה עסוק אז בכלל באיומים של "תחזיקו אותי, אני עוזב" אחרי פרשת שרלרואה ועכשיו, כל הז'יטונים בצד של אצילי. מה האופציות של טביב? למכור אותו בקיץ בלחץ ולקבל עליו מחיר נמוך יחסית, או לשלוח אותו לשבת עונה ביציע בקטע של תמות נפשי עם פלישתים – אם אני לא אראה שקל, גם הוא יספוג ירידה משמעותית בערכו.
 
אבל קשה להתייחס לסיפור הזה כרק ביזנס, וקשה שלא להתקומם ולרתוח על אצילי וסוכניו, גם בעידן שבו סמל זה לא שחקן נשמה על כר הדשא אלא ה-FCB שמתנוסס על הדשבורד. כי מספר שבע בצהוב שחור היה חייב לנהוג אחרת מול האדם שבנה לו את הקריירה.
 

שכח מי נתן לו את הבמה. אצילי (עדי אבישי)
 
ואל תגידו שזה בכלל אייל לחמן שהמליץ, שזה גיא לוי שקידם, או שלידור כהן הבן המועדף. הכל נכון, ועדיין: אלמלא החליט הבעלים/ג'נרל מנג'ר של בית"ר להעניק לאצילי את הבמה, יכול להיות שהקשר היה מגיע העונה לטדי לביקורים עם הפועל ראשון לציון או לובש את המדים של קטמון. בליגה הלאומית. אלמלא טביב, אצילי לא היה מחשב כעת חוזה עתידי בשבע ספרות בדולרים, אלא סופר עד שבע באלפי שקלים ותוהה איך הוא גומר את החודש.
 
ולכן כשהטלפון צלצל, אצילי היה צריך לתת כבוד למי שהאמין, תמך, השקה והצמיח אותו. לשבת עם טביב, ללכת לקראתו ולסגור דיל שיספק את שני הצדדים. הקפטן כפוי הטובה בחר לנהוג אחרת, ולכן ראוי שגם האוהדים יזכרו שלמטבע הזה שני צדדים.
 
(יניב אורגד)
 
 
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ