תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

סוף טוב: הדרך לזכייה בפיינל-פור

אליהו והלפרין מניפים צלחת. שילינג נותן להם 45% לתואר שני רצוף |
ארבעה תסריטים שונים מחגיגה כתומה והיסטורית ועד שחזור החגיגות בבירה

הפיינל פור מתחיל הערב (מ-18:10) בשני משחקי חצי הגמר בארנה בירושלים: מכבי תל אביב מול מכבי ראשל"צ והפועל ירושלים מול הפועל אילת. הגמר עצמו ייערך ביום חמישי באותו מקום ורק קבוצה אחת מהארבע תחגוג בסיום עם צלחת האליפות. מי זאת תהיה? לפניכם ארבעה תסריטים, לכל אחד גיבורה שונה.

 

תסריט ראשון: ג'אז בים אדום (אילת אלופה)

החבורה של עודד קטש הגיעה רגועה אך מאד ממוקדת לחצי הגמר הרביעי ברציפות שלה. ההגנה האזורית הצפופה בה נקטה מדקות הפתיחה הקשתה מאד על קלעי הפועל ירושלים והשאירה אותה במרחק נגיעה לכל אורך המחצית הראשונה. כל ניסיונות הריצה של חניכיו של פרנקו נבלמו על ידי שליטת האילתים בקצב, ירידה מהירה להגנה גם במחיר של ויתור על ריבאונד ההתקפה ושימוש חכם בעבירות. בכדי לאפשר מנוחות לשישייה הבכירה שלו (ולהרוויח עוד כמה עבירות) השתמש קטש כבר ברבע הראשון בצעירים רם אליסאפור ואלון ספיר שהתישו ועצבנו את סמית והולמן האדומים. התקפת הפיק אנד רול של אילת כוונה לשחקנים עליהם שמרו הלפרין ואליהו, וברבע השלישי הצליחה אילת לעלות לראשונה ליתרון משמעותי. האלופה נלחמה ואף חזרה להוליך בדקות הסיום, אבל את דו קרב קליעות העונשין של השניות האחרונות הייתה ידו של אפיק ניסים המנוסה על העליונה, ושלשה מכריעה של קאליף וואייט, מטר מאחורי קשת השלוש הכריעה סופית את ההתמודדות וקבעה סנסציה גדולה יותר מזו שחוללו שנה קודם לכן (2:3 על מכבי תל אביב).

 

קטש. נקט בהגת ארבעה אזורית ואחד אישית (דני מרון)

 

בגמר, מול מכבי ראשל"צ שהדהימה אף היא את הצהובים, כבר ניכרו אותות העייפות על כדיר, ניסים וחבריהם. אבל הגנת ארבעה אזורית ואחד אישית (על מארק ליונס) בה נקט קטש עזרה לקבוצתו להישאר בפיגור מינימלי. אחוזי קליעה נמוכים של ראשון מעבר לקשת לעומת סדרת שלשות מרשימה של שמחון, קיין ו-וואייט גרמו למהפך ברבע האחרון, ובדקות הסיום כבר היה עסוק מוטי אמסלם בשאלות איפה לעזאזל חוגגים אליפות באילת ולאיזו מזרקה קופצים.

הסיכוי שהתסריט הזה יתקיים? 5%.

 

תסריט שני: שיהיה לכם יום כתום (ראשל"צ חוגגת תואר היסטורי)

 

ההוראה של אריק שיבק לשחקניו לפני משחק חצי הגמר הייתה ברורה - את גל מקל חייבים להוציא מהמשחק, ובכל דרך. אז ניצן חנוכי, האיש למשימות מיוחדות, ניגש למשימה, לחץ, צבט, שרט ונעזר בחבריו הגבוהים שנקטו בשמירה כפולה על רכז הצהובים בכל מהלך פיק אנד רול. התקפת הכתומים התבססה על ריצה מבוקרת, ובמשחק המסודר התבססה על הכנסת כדורים לדרל מונרו (שהסתדר בקלות עם שומריו וחילק אסיסטים נפלאים כשמכבי הביאה עליו דאבל אפ) ומהלכי אחד על אחד של השחקן עליו שמר סילבן לנדסברג. התוצאה הנמוכה שיחקה לידי הכתומים שבזכות יכולת הגנתית טובה ברבע האחרון (עם חמישייה שכללה את פאלמר ויאנגר שנקטה בהגנת חילופים יעילה), מול היחנקות אופיינית של צהובים, הכריעו את המשחק לטובתם.

 

ליונס יחגוג במופע שלשות נדיר (אודליה מטרי)

 

בגמר מול הפועל ירושלים זה הלך קשה אף יותר. מופע שלשות נדיר של ליונס ומהלכי מגרש פתוח של רייט ודוסון השאירו את ראשון בתמונה, אך מה שהכריעו את הכף היו שוב מהלכים הגנתיים, בעיקר הצבתו של יאנגר על סמית , של חנוכי על רולנד והשמירה הכפולה על הולמן בכל פעם שנגע בכדור. סל ניצחון של ליונס שניות לסיום גרם ליצחק פרי לרוץ לעבר המיקרופונים ולצעוק "אמרתי לכם שאני מבין כדורסל יותר מכולכם", ולאריק שיבק להתחיל לארוז לקראת המעבר להיכל מנורה מבטחים.

הסיכוי שהתסריט הזה יתקיים? 10%. 

 

תסריט שלישי: צהוב עולה (מכבי ת"א מסיימת את עונה קשה כדאבליסטית)

פתיחת המשחק של הצהובים מול ראשון, לאחר 10 ימים ללא משחק ועם חמישייה בעייתית, היתה מהוססת. אבל עלייתם מהספסל של אוחיון (שלחץ את ליונס ובלגן את התקפת הכתומים) , רנדל (שייצב כהרגלו את ההגנה) ורוצ'סטי (שעדיין זוכר איך לקלוע מעבר לקשת) החזירה את הקבוצה של טבק לעניינים. מכבי הכריעה את המשחק לטובתה ברבע האחרון, כשגל מקל משתלט לחלוטין על התקפת קבוצתו ומסיים עם ספרות כפולות בנקודות ובאסיסטים, ותוך כדי שהיא מנצלת את עייפותם של שחקני ראשון שלא ממש הספיקו להתאושש מהסדרה מול מכבי חיפה.

 

אוחיון יחבור למקל וינצח את ירושלים (עדי אבישי)

 

הטקטיקה של טבק בגמר מול הפועל ירושלים התבססה על מספר עקרונות - קצב משחק איטי למניעת הריצה של ירושלים, שמירה כפולה על הולמן בצבע, והצבתו של איתי שגב על דונטה סמית בדקות בהן הפורוורד משתלט על המשחק. האחוזים הגבוהים מעבר לקשת של קלעי מכבי (מול הגנת השלשות האדיבה של האדומים) ודקות משותפות רבות לצמד מקל את אוחיון עזרו לקבוצתם לעלות ברבע האחרון ליתרון דו ספרתי ממנו האדומים כבר לא הצליחו לחזור. ההנהלת הצהובים הצוהלת החלה לפקפק בהחלטתה להחתים סגל חדש כמעט לחלוטין לעונה הבאה, אבל הפקפוק חלף עם הרוח עם שליפתם של הזיכרונות מניז'ני, דארושפאקה ורוממה.

הסיכוי שהתסריט יתממש, תתפלאו: 40 אחוזים.

 

תסריט רביעי: ארנה צוהלת ושמחה (ירושלים זוכה באליפות שנייה)

אפקט הפוסט טראומה מהכמעט אסון מול הפועל תל אביב התפוגג במהירות, עם הפתיחה הרצחנית של האדומים מירושלים מול אילת. ריצה בכל הזדמנות הובילה לסלים קלים, כשגם במשחק חצי המגרש התקשו הדרומיים להתמודד עם יריביהם. פרנקו הורה לחניכיו ללכת פנימה על אלדה אמינו ולסבך אותו בבעיית עבירות, להתקיף בכל הזדמנות את אפיק ניסים שאיננו שחקן הגנה מצטיין, ושתי ההוראות בוצעו בהצלחה. ההפרש נשק ל-20 עוד לפני ההפסקה, וניסיונות הקאמבק האילתים (שהיו מאד מוצלחים מול נהריה) לא ממש דגדגו את ירושלים בעלת הסגל העמוק בהרבה משלה.

 

הביטחון שקיבל דאנקן הרים את ירושלים לגבהים חדשים (דור קדמי)
 

דקות המנוחה הרבות שהעניק פרנקו לשחקניו כמו גם הביטחון שקיבל ג'וש דאנקן (כלי מרכזי מול הגנה אזורית או אישית צפופה) עזרו לאלופה גם במשחק הגמר שלושה ימים מאוחר יותר. הפורוורדים של מכבי תל אביב (לנדסברג ופניני) לא הצליחו לעצור את דונטה סמית, שהסתדר היטב גם מול רנדל ושגב אותם סבך בבעיית עבירות. עילי הולמן נראה גדול בכמה מספרים על אמבקווה ואופייבו, כשגם לליאור אליהו היו דקות התקפיות טובות. בהגנה השתמשה ירושלים למספר דקות באזורית שלושה מלפנים שניים מאחור בה השתמשה לא מעט העונה, והצליחה לבלבל עוד יותר את התקפת מכבי המבולבלת ממילא. הרבע האחרון היה המופע של דונטה סמית את אי ג'י רולנד, שבכמה מהלכי MONEY TIME  גדולים הכריעו סופית את ההתמודדות וקבעו שהצלחת תישאר עונה שנייה ברציפות בבירה. והפעם לאחר גמר מול היריבה הגדולה, שלראשונה מאז 1966 מסיימת שתי עונות רצופות ללא זכייה באליפות המדינה.

הסיכוי שהתסריט הזה יתמשש הוא, עדיין, הגבוה ביותר: 45 אחוזים.

מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ