תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

הקרבות הגדולים ביותר בתולדות ריצת ה-100 מ'

בולט וגאטלין | צילום: gettyimages
הפנומן שרימה והשביעיה שעשתה היסטוריה. גם בולט וגאטלין יכנסו לספרים?
עם כל הכבוד (ויש המון) לתחרויות השחייה, ההתעמלות ומשחקי הכדור, במרכזה של כמעט כל אולימפיאדה עומדות 10 שניות (פלוס מינוס) בסיומן מוכתר האדם המהיר בתבל. גמר ה-100 מטר שייערך הלילה, ובמרכזו הקרב המרתק בין הגדול מכולם יוסיין בולט למתחרהו העיקרי ג'סטין גאטלין הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ומפוארת. מסע שתחילתו במשחקים האולימפיים הראשונים של העת החדשה, אתונה 1896. לא מעט סיפורים מעניינים ויריבויות גדולות הפכו את המירוץ הקצר ביותר למעניין וליוקרתי ביותר, ולפניכם כמה מהבולטים שבהם. 
 
 
1924: דו-קרב שהוכרע על ידי אלוהים 
בזמן קריאות שורות אלה מומלץ להאזין לפסקול הידוע של הסרט "מרכבות האש", שיוחד לשני האצנים שעמדו במרכז ריצת ה-100 מטר של משחקי פאריס. הראשון היה אריק לידל, סקוטי ונוצרי אדוק שהתקשה לבחור בין הדת והספורט. השני היה הרולד אברהמס, אנגלי יהודי שסבל תמידית מגילויי אנטישמיות. השניים נחשבו למועמדים העיקריים לזכיה בזהב בפאריס (לידל כבעל השיא הבריטי ב-100 יארד ואברהמס לאחר שבצעד יוצא דופן לתקופה שכר את שירותיו של מאמן מקצועי שעזר לו לשפר מאוד את ביצועיו). 
 
סמוך למשחקים (באוניה בדרך לפאריס על פי הסרט, מעט מוקדם יותר כנראה לפי גרסת המציאות) נודע ללידל כי חלק מן המקצים המוקדמים ייערכו ביום ראשון הקדוש לנוצרים. לתדהמת כולם, כולל אנשי בית המלוכה הבריטי שניסו לשכנעו, החליט הסקוטי לוותר על ה-100 מטר ולהירשם במקום זאת לריצה ל-400 מטרים. אברהמס ודאי אמר בלבו תודה (לאל?) וטס כל הדרך לזהב בספרינט, בעוד לידל מפתיע עם זהב משלו ב-400. 
 
שנה מאוחר יותר כבר סיימו השניים את הקריירה: אברהמס בשל פציעה קשה ולידל משום שבחר להקדיש את שארית חייו למשימות מיסיונריות בסין. 56 שנים מאוחר יותר הונצחו השניים באותו סרט ספורט נפלא שחיזק את מעמדם בפנתיאון.  
 

ג'סי אוונס, אגדה בשחור-לבן (gettyimages)
 
1936: היחיד שהפחיד את ג'סי אוונס 
רבות כבר סופר על הנוק-אאוט שהנחית האתלט האמריקני האגדי בפרצופו של הצורר הנאצי, שנאלץ לצפות בו שם ללעג את תאוריות הגזע העליון שהפיץ. אז כנראה שמאדולף היטלר ג'סי אוונס כלל לא חשש, אבל מבן ארצו ראלף מטקלף בהחלט כן. 
 
מטקלף, שזכה במדליית הכסף ארבע שנים קודם לכן, היה נחוש לעלות הפעם מדרגה נוספת. בארבע השנים שקדמו למשחקי ברלין הוא זכה בשלל תארים מקומיים ואף שבר או השווה את שיא העולם בריצה ל-100 מטרים שלוש פעמים. הקרב בין צמד האמריקנים בבירת גרמניה היה אכן צמוד, ובסיומו קטף אוונס את הזהב (הראשון שלו מבין ארבעה באותם משחקים) כשהוא מקדים בעשירית שניה את מטקלף, ששוב נאלץ להסתפק בכסף. 
 
בחיים האמיתיים שלאחר משחקי ברלין הייתה התמונה שונה לחלוטין. בעוד שאוונס סבל מגזענות וחוסר הכרה בארצו ונאלץ להתפרנס ממירוצי ראווה נגד סוסים וכלבים, הפך מטקלף למרצה באוניברסיטה, לקצין צבאי בכיר ואף לחבר בקונגרס.  
 

אוונס, עבר למירוצי ראווה (gettyimages)
 
1972: לוז בגלל הלו"ז 
גמר ה-100 במשחקי מינכן הידועים לשמצה היה אמור להיות עוד מפגן של היריבות הקשה בין ארה"ב לברה"מ של ימי המלחמה הקרה, דוגמת גמר טורניר הכדורסל הזכור של אותם משחקים. הסובייטים שלחו לקרב את אלוף אירופה ואלרי בורזוב, שלמרות גדולתו היה אמור להיות מנוצח על ידי הנציגים האמריקנים הבכירים, אדי הארט וריי רובינסון - שניים שהשוו את שיא העולם במבחני ארצם. הכל השתבש מבחינת היאנקים כבר בשלב רבע הגמר, ובאופן מדהים ומעורר מחלוקת. 
 
בגלל לוח זמנים לא מעודכן שהיה בידיו של המאמן האמריקני, לא התייצבו שני האצנים הבכירים שלו למקצה. למעשה, הם שהו באותו זמן באולפן טלוויזיה, ממנו צפו במירוץ כשהם סבורים שמדובר בשידור חוזר של השלב המוקדם בו נטלו חלק יום קודם לכן. כשהתבררה הטעות הנוראית, טסו השניים לאצטדיון, אך הגיעו אליו מאוחר מדי ונפסלו. בורוזוב זכה מההפקר ושייט לזהב קליל, כשהוא מקדים בפער גדול את רוברט טיילור, אמריקני נוסף (ואיכותי הרבה פחות) שהספיק להגיע לאותו רבע גמר פשוט משום שהמקצה שלו נערך כמה דקות מאוחר יותר. 
 
1988: בן ג'ונסון עובד על כולם 
אחת מיריבויות הספורט הגדולות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה של הספורט עמדה במוקד המשחקים בסיאול. "תראו את השרירים של הבחור הזה", העיר השדר האגדי ניסים קיויתי שניות לפני הזנקת הגמר. הוא התייחס לאלוף העולם הקנדי בן ג'ונסון, שאכן נראה כמו מר עולם בפוטנציה. יריבו היה אולי גדול האתלטים בכל הזמנים, קרל לואיס, ששאף להיות האדם הראשון שזוכה פעמיים ברציפות בגמר האולימפי ב-100 מטרים. בשנתיים שקדמו לאותם משחקים השאיר ג'ונסון אבק ליריבו, והקדים אותו פעם אחר פעם, כולל בגמר אליפות העולם ב-1987 בה קבע שיא עולם אדיר. 
 

בן ג'ונסון, הדהים את כולם (gettyimages)
 
בקיץ שלפני המשחקים נראה היה כי לואיס סוגר את הפער על יריבו ובמקצים המוקדמים בסיאול נראה האמריקני טוב בהרבה, אך בגמר עצמו הקדים ג'ונסון את לואיס ההמום בפער אדיר של 13 מאיות וקבע שיא עולם של 9.79 שניות. "הוא בילף את כולם" קרא ניסים קיויתי שניה לאחר סיום הריצה, ולאחר 24 שעות התברר עד כמה צדק. 
 
בדיקת הסמים החיובית של הקנדי הביאה להשעייתו המיידית ולהעברת מדליית הזהב ללואיס, שעשה היסטוריה אם כי לא ממש בדרך בה שאף. טענותיהם של אנשי המחנה הקנדי כי אחד מחבריו של לואיס דאג לסמם את המשקה של ג'ונסון או שכמעט כל האצנים באותן שנים נעזרו באמצעים לא כשרים לא הועילו. ג'ונסון, למרות ניסיון קאמבק לא מוצלח (שהסתיים עם בדיקת סמים חיובית נוספת), ייזכר, בצדק או שלא בצדק, כאחד מגדולי הרמאים של הספורט.  
 
2012: הריצה המהירה בהיסטוריה 
לגמר הגדול בלונדון הגיע יוסיין בולט, לראשונה מאז פריצתו המטאורית ב-2008, כאנדרדוג. פציעות שעבר, כושר לקוי והזינוק המוקדם שהביא לפסילתו בגמר אליפות העולם שנה קודם לכן גרמו לסילון האנושי להיראות פגיע. בן ארצו הצעיר והאדיר, יוהאן בלייק, אלוף העולם שאף גבר על בולט במבחנים הג'מייקנים, נראה כפייבוריט לניצחון. הוא גם קבע זמנים טובים יותר בשלבים המוקדמים. 
 

בולט וגאטלין, עכשיו תורם (gettyimages)
 
אבל בגמר, לאחר 50 מטרים צמודים, פתח בולט מבערים בעזרת צעדיו הענקיים ולא הותיר שום סיכוי - לא לבלייק ולא לשאר המתחרים. התוצאות שקבעו משתתפי הגמר היו מדהימות. בולט עצר את השעונים על 9.63 שניות, שיא אולימפי חדש והתוצאה השניה בטיבה בהיסטוריה, כשגם המסיימים במקומות 2, 3 ו-4 (בלייק, גאטלין וביילי) קובעים שיאים אישיים. שבעה מתוך שמונת רצי הגמר ירדו מתחת לגבול 10 השניות, כשהיחידי שכשל במשימה היה אסאפה פאוול שנפצע לפני קו הסיום. ריצה היסטורית, אלוף היסטורי, הלוואי עלינו שוב.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ