הכל בגישה: היעד שאלישע לוי חייב להציב לו ולנבחרת

הכל בגישה: היעד שאלישע לוי חייב להציב לו ולנבחרת אלישע לוי | צילום: עדי אבישי
המאמן לא זכה למעמד או לכוכבים כמו קודמיו. המחויבות יכולה להכריע

אנחנו מכירים את אלישע לוי כבר מספיק שנים ויודעים מה טיבו. אין לנו מילה רעה לומר עליו, אבל משהו בגישה שלו לחיים מכתיב ציפיות מתונות. לא צריך להיות ספק בכך שאלישע העמיד לעצמו יעדים ריאליים, מאופקים, שכלולים בתחום יכולתו ובתחום יכולתנו וזה כבר טוב. הוא לא יגאל ולא יושיע, אבל אולי יגרום לנו להביט במראה בלי לחוש אי נוחות ממראה עינינו, וזה לא מעט.

 

אלישע מתבונן בסביבתו במבט של ילד בית שאן. הוא יודע מאין הגיע, אין לו שום כוונה להישאר במקום ממנו הגיע, הוא שואף ליותר, אבל אף פעם לא שוכח מהי נקודת ההתחלה וזו מכתיבה גם את היעדים שלו. איתו, אנחנו עם שתי הרגליים על הקרקע.


אלישע בוודאי בקיא בקורותיהן של נבחרות ישראל שקדמו לו בתקופה שרלוונטית עבורו. נאמר, משלמה שרף והלאה. הוא לא צריך להתעכב על שתי הקדנציות של המאמנים הזרים שהועסקו כאן באותה תקופה – נילסן ופרננדס – מסיבות מובנות. נקודת ההתייחסות שלו מביאה בחשבון את שרף, גרנט, קשטן וגוטמן בהתאמה. אותם הוא בטח למד, וכדרכו למד אותם ביסודיות, ללא משוא פנים, נקי מבולשיט ונטול דעות קדומות.



שואף ליותר, אבל אף פעם לא שוכח מהי נקודת ההתחלה (אודי ציטיאט)


הדבר הראשון שבלט לעיניו זה שארבעתם הגיעו לאימון הנבחרת כשהם במעמד של אייקונים בכדורגל הישראלי. בצדק או שלא, לאלישע אף פעם לא היה את המעמד שהיה להם כשקיבלו את המשרה. הוא עשה את כל הדרך, אבל אף פעם לא סומן. לא תמצאו ברקורד שלו אף קבוצה לתפארת שהיא מעשה ידיו. לארבעתם היו כאלה. אלישע תמיד סיפק את הסחורה, אבל אף פעם לא קיבל את ההכרה. לא ביטלו את הישגיו, אבל גם לא העצימו אותם. הם התקבלו בטבעיות. אלישע זה אחד שבא לעבודה ועושה אותה, זהו.


ההתייחסות אליו כאל מובן מאליו יכולה לרבוץ קצת על המצפון, למי שיש כזה. אני קרוע מהסיפור שלו בבאר שבע. הוא הביא אותה לארץ המובטחת ולא זכה להיכנס בשעריה. אני מצר על ההישענות הבנאלית על המעשייה התנ"כית, אבל זו האסוציאציה שעולה בראשי. כי כדי שבאר שבע תכבוש לעצמה תואר אליפות היא קודם כל הייתה צריכה להפסיק להיות בדיחה, ואצל אלישע היא הפסיקה להיות בדיחה.


אין לי מושג מה היה קורה לבאר שבע אם אלישע היה נשאר, מקבל עוד שנה. אני לא משוכנע שהוא היה משיג את התוצאות שברק בכר השיג, אבל בעיני אם באר שבע הייתה לוקחת אליפות עם אלישע, זה היה סיפור הרבה יותר גדול מאשר אליפות עם ברק בכר. מי זה ברק בכר? תחשבו על זה רגע.



זכיה עם אלישע הייתה יכולה להיות גדולה יותר (ערן לוף)


**************


אלישע נוטל לידיו נבחרת מאנית-דפרסיבית שפועלת בסביבה שהולמת את מזגה. הוא לא יכול לטפל בדפוס ההתנהגות הסביבתי, אבל אולי הוא יכול לעשות משהו ביחס לזה של הנבחרת. ואולי הנבחרת תחת אלישע תשפיע גם על סביבתה, אין לדעת.


שלמה שרף היה הראשון שהשיק את הקמפיינים האירופיים של הנבחרת. התמזל מזלו ונפל לידיו דור של כישרונות יוצאי דופן שתאמו את פילוסופיית האימון שלו. שרף, למי ששכח, היה מאמן של אימפרוביזציה, מאמן עם ביצים, מהמר, התקפי ועז מצח . הנבחרת שלו הייתה בצלמו: הרפתקנית, מפתיעה, חצופה, לעתים מבריקה, תמיד מעזה וטיפשה. טיפשותה היא זו שהכריעה אותה ומנעה ממנה הישגים שאולי הייתה יכולה להגיע אליהם, אבל בסופו של דבר אין להכחיש - קיים געגוע לנבחרת של שרף. אלישע בטח חש בכך.


מעבר לכישרונות שהיו לשרף ושאין לאלישע, דבר נוסף עבד לזכותו של שרף: התלות של השחקן הישראלי בנבחרת כדי שאירופה תבחין בקיומו. השחקנים שבעידן שרף וגרנט נזקקו להופעות במדי הנבחרת כדי לתת סיכוי כלשהו לקריירות האירופיות שלהם. אלה לא פני הדברים היום.


השחקן הישראלי לא צריך את הנבחרת כדי שאירופה תבחין בו ותיתן לו הזדמנות. עומר אצילי חתם לארבע שנים בלה ליגה בלי להופיע פעם אחת במדי הנבחרת. אם אצילי יוזמן למשחקי הנבחרת בעתיד, הוא לא יגיע כדי להוכיח את עצמו לסקאוטים האירופים. הוא כבר באירופה. 



אלישע עם אצילי. הקשר כבר באירופה (עדי אבישי)


הוא יגיע כדי להיפגש עם המשפחה, עם החברים, לרענן קצת את זיכרונה של קהילת הכדורגל המקומית שלא תמיד עוקבת אחריו באירופה -  מה שיכול לגרום לכך שיעלם קצת מהתודעה ושחקני כדורגל שונאים להיעלם מהתודעה.


המטרות של אחד כמו אצילי או רפאלוב או נאתכו או חמד או כיאל או ביטון או כל אחד אחר הן צנועות. הם מבקשים שיעריכו אותם. אבל אז מאשימים אותם בכישלונות ויורקים עליהם ומרגע זה זימון למשחקי הנבחרת דומה בעיניהם לזימון למילואים. מה הם צריכים את זה. זה לא נאמר על ידם אבל ניכר בגישתם, אין להם חשק להיות כאן ולשחק במדי הנבחרת אם זה היחס שהם מקבלים. אלישע יצטרך לטפל גם בזה.  


***********


כדי להיות הוגן אז צריך לומר שאברם גרנט השיג עם הנבחרת שלו את הטוב ביותר שאפשר היה להשיג ביחס לכישרונות שעמדו לרשותו - שאריות הדור שעמד לרשותו של שרף - אבי נמני וזהו פחות או יותר. לאבי נמני לא תמיד נמצא מקום בנבחרת של שרף כי בתפקידו היו טובים ממנו. לגרנט היה את יוסי בניון בתקופת הפריצה שלו, שסביבו הוא בנה, אבל אנחנו כבר מצויים עמוק בעידן שהשפעתו של שחקן אחד, גדול ככל שיהיה, על קבוצתו – היא מוגבלת.



הנבחרת של גרנט השיגה את הטוב ביותר (Gettyimages)


 עם חומר השחקנים האפרורי שעמד לרשותו, אברם השיג את התוצאות האופטימליות גם אם הכדורגל ששוחק בתקופתו היה דוחה. אבל זה אברם וזה הכדורגל שלו – דוחה והישגי. אברם לא נופל, קבוצותיו לא נופלות, וזה היה תקף גם לגבי הנבחרת שלו: היא סגרה, התגוננה, עמדה על שלה, לא ויתרה, לא התפרקה, לא התבזתה, אבל איש לא זוכר משחק ממשחקיה.


אלישע בטח שם לב לכך שהנבחרת של אברם נקטלה בתקשורת, אבל זכתה לתמיכה ציבורית גורפת. אם אלישע מחפש לעצמו מודל מקצועי לפעול לפיו בתפקידו הנוכחי, יכול להיות שאברם זה המודל. אברם תמיד היה ספקן ביחס לכישרונו הטבעי, הגולמי, של השחקן הישראלי ביחס למתחריו, והעמיד לו יעדים ריאליים.


הוא חייב את השחקנים לשחק עבור הקבוצה שלהם – עשה את כל אותם דברים שתמיד ידע לעשות בקבוצותיו ולכל אורך הקריירה שלו. עכשיו, כשהוא לא עמנו ולא מאיים שייטול לידיו עוד איזה תפקיד מפתח שיצניח אותו לתוך חיינו ויאלץ אותנו להתמודד עם חלקלקותו, אפשר גם להודות בכך ולהכיר בזה: אברם עשה בנבחרת עבודה טובה גם ביחס לקודמו הישראלי ובוודאי ביחס לאלה שבאו אחריו.


*********


מהקדנציות של קשטן וגוטמן, אלישע יכול להסיק דבר אחד – מה ההבדל בין מאמנים של קבוצה למאמנים של נבחרת. אלישע יכול היה לראות עד כמה מאמנים דידקטיים – שמתאפשר להם לכפות את עצמם על קבוצותיהם בתוקף זה ששחקניהם עומדים לרשותם בכל עת ונמצאים תמיד באותה מסגרת –  לא רלוונטיים במסגרת של נבחרות.


אלישע אף פעם לא היה מאמן דידקטי. הוא תמיד היה מאמן מעשי. אף קבוצה שלו לא שיחקה את ה"כדורגל של אלישע". אין דבר כזה ה"כדורגל של אלישע". הנוכחות של אלישע בקבוצותיו לא נראית לעין אבל ניכרת. אצלו זה עובד. אם צריך להציל קבוצה מירידה, הוא יציל אותה מירידה. אם יש לו חומר לאליפות, הוא יביא אליפות. אם צריך לשקם קבוצה מהריסותיה, הוא ישקם אותה מהריסותיה. הוא אולי לא משביח שחקנים, לא מוציא מהם יותר ממה שיש בהם, אבל את מה שיש הוא יוציא.



את מה שאפשר הוא יוציא. אלישע עם שחקניו (אודי ציטיאט)


אלישע תמיד ידע את מי הוא צריך ולאיזו מטרה ותמיד זה גם הוכיח את עצמו. אם הוא לא לוקח את דור מיכה אז אפשר להיות בטוחים שדור מיכה לא נעלם מעיניו, אלא שכרגע הוא לא זקוק לו ואולי יזדקק בעתיד. או שלא. ובכל מצב אין כאן שום התחשבנויות. השחקנים שלו מגיבים היטב לגישה הזו.


**************


אם היה ניתן לקחת את הנבחרת של שתי הקדנציות האחרונות וללוש אותה באצבעות כף היד היא הייתה מתפוררת. היו שיחסו זאת לשיטות משחק לא רלוונטיות ולמערכים לא נכונים – אין לי ספק שאלישע כמו מרבית המאמנים מייחס חשיבות עצומה למרכיבים האלה של המשחק – אבל נבחרות ישראל האחרונות לא נפלו על שיטה, הן נפלו על גישה.


אין הרבה דברים שהכדורגל המקומי יכול ללמוד מהיורו האחרון לבד מדבר אחד – מחויבות וכמה רחוק היא יכולה להביא אותך. הנה יעד צנוע עבור אלישע שהולם את מידותיו, את השקפת עולמו ובסופו של דבר יספק גם את סביבתו. נבחרת מחויבת. מתי בפעם האחרונה ראינו כאן נבחרת מחויבת? 

תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
  • איחוד בני כפר קרע
    2
    מכבי בני ריינה
    4
    Live
  • קלאב ברוז'
    0
    גלאטסראיי
    0
    Live
  • אולימפיאקוס
    2
    טוטנהאם
    2
    Live
  • אתלטיקו מדריד
    2
    יובנטוס
    2
    Live
  • באייר לברקוזן
    1
    לוקומוטיב מוסקבה
    2
    Live
  • דינמו זאגרב
    4
    אטאלנטה
    0
    Live
  • פסז
    3
    ריאל מדריד
    0
    Live
  • שחטאר דונייצק
    0
    מנצ'סטר סיטי
    3
    Live
  • באיירן מינכן
    3
    הכוכב האדום בלגרד
    0
    Live
  • אינטר
    1
    סלביה פראג
    1
    Live
  • ליון
    1
    זניט סט. פטרסבורג
    1
    Live
  • אייאקס
    3
    ליל
    0
    Live
  • בנפיקה ליסבון
    1
    רד בול לייפציג
    2
    Live
  • צ'לסי
    0
    ולנסיה
    1
    Live
  • בורוסיה דורטמונד
    0
    ברצלונה
    0
    Live
  • נאפולי
    2
    ליברפול
    0
    Live
  • זלצבורג
    6
    גנק
    2
    Live
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ